סגור

פחות שקופים: מופע ריקוד חדש עוסק בפועלי בניין

הכוריאוגרף והרקדן עירד בן גל מעלה מופע חדש על פועלי הבניין והעוול שנעשה להם בחברה הישראלית: "עוול מטורף שאני לא מצליח לתפוס"

“ככל שהתעמקתי, קלטתי שיש פה עוול מטורף שאני לא מצליח לתפוס", אומר הרקדן והכוראוגרף עירד בן גל על המופע החדש שלו “הם לא יגורו בבתים שהם בונים” העוסק בפועלי הבניין. "אלה אנשים שבונים את הבתים שאנחנו גרים בהם, את הבניינים שאנחנו רוקדים בהם, ולאף אחד אין בעיה שהם ימותו. אף אחד לא לוקח אחריות על הדבר הזה".


שם המופע לקוח משורה משיר של אלי אליהו, והוא יעלה ב־10 באוגוסט במסגרת פסטיבל מחול־קולנוע של מרכז התנועה אדמה שדרות וסינמטק שדרות. במופע ירקדו לצדו עדי גבירץ, איתי דלומי ורוני שפירה. הם רוקדים עם לבנת בטון ולוח דיקט. "הגענו לנקודת קיצון שבה כסף חשוב יותר מחיי אדם. הסיפור הזה חושף גם את הגזענות בחברה שלנו. רוב הפועלים ערבים והשאר עובדים זרים. אם היו כותבים בעיתון שפעם בשבוע נהרג ישראלי משהו אולי היה משתנה, אבל לרוב אפילו לא מפרסמים את השמות שלהם". בקורונה הוא הסתובב עם מצלמה באתרי הבנייה וחקר את הנושא. "הצטרפתי לקבוצת פעילים במאבק לתאונות בנייה. ביצירה אני מבקש לעורר מודעות, לגרום לאנשים לראות את האנשים הכביכול שקופים סביבנו. אני מאמין שאם לא נדאג לחלשים בחברה, לא נוכל להיות מאושרים. אני לא מרגיש שאני עושה בעבודה משהו למענם, אלא ממש למעני. זה משמעותי עבורי שהחברה שאני חי בה תהיה טובה לכולם, ואם מישהו מנוצל או מת בגלל כסף, זה משפיע עליי".
1 צפייה בגלריה
מתוך המופע המחול פנאי
מתוך המופע המחול פנאי
מתוך המופע
(צילום: אלה דגן)
עירד (28) הוא בנם של יוצרי המחול המוערכים, בני הזוג ליאת דרור וניר בן גל ("אינתה עומרי", "דירת שני חדרים"), שעזבו לפני 25 שנה את תל אביב למצפה רמון ואחר כך לשדרות מתוך תפיסת עולם שאמנות אינה נחלת המרכז בלבד. עירד שותף לתפיסתם: “אני אמן ואני הומו והחיים בתל אביב היו הרבה יותר מתאימים לי, אבל יש משהו בשדרות שמושך אותי וגורם ליצירה שלי להיות יותר מחוברת, יותר מלאה. בסופו של דבר, חוסר הנוחות מייצר לי חיים שאני יותר אוהב. זו בחירה שלפעמים אני שמח עליה מאוד ולפעמים היא יותר קשה”.