"רוב רגשות האשם שלי נעוצים בישראליות שלי לצערי"
השחקן ידידיה ויטל עובד על עונה חדשה של הפודקאסט שלו ונערך להנחות שני מצעדי גאווה. הוא לא מפסיק להתגעגע לבת דודתו שנדרסה, רוצה לשבת לבירה ולשיר עם הזמר הקוויר סאם סמית', מאושר ממשחק ומודה שמאז המלחמה הוא חוסך הרבה מהמציאות מבנותיו
איפה אנחנו תופסים אותך?
"אחרי הרצאה על כלכלה פוליטית. אשקר אם אגיד שהבנתי הרבה, אבל ניסיתי. המוח השחקני שלי, ששומע 'כלכלה' ועובר לשאט־דאון, די מקשה עליי. אבל אני בתקופה שאני יותר ויותר מעורה בה חברתית, ולכן רוצה גם להבין איך כלכלה משפיעה על איך שהחברה המודרנית נראית".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"אני שותה משהו כמו 5 כוסות קפה ביום. מכל הדלק שלי עובד על קפאין".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"אני אשמח לשבת על בירה עם סאם סמית׳. הוא הומו גדול וקווירי, אז נושאי השיחה יהיו משמחים. יש לו את הקול הכי יפה בעולם, ואני חושב שאחרי הבירה השלישית כבר נשיר יחד. אז אני מביא גם מיקרופון לישיבה הזו".
על מה אתה עובד עכשיו?
"לפני שלוש שנים יזמתי את הפודקאסט 'המניפה' עם המרכז הגאה של תל אביב, שבו אני משוחח עם א.נשים מהקשת הלהטב״קית. אני מסיים להקליט עונה עכשיו ומתחיל לבשל את הבאה. הוא ממש מרכז חיי המקצועיים והביא אותי לאקטיביזם חברתי סביב זכויות להט״ב, ומתוך כך סביב שוויון זכויות בכלל, ומאבק על צביון חברה ליברלי ופלורליסטי בישראל. החודש אנחה את מצעדי הגאווה בבאר שבע וברחובות, אנחה פאנלים וארצה בכמה חברות הייטק, אשתתף בכנס על הורות גאה, אדבר באירוע של השדולה הגאה בכנסת ועוד".
מה השריטה שלך?
"אני צריך לעשות דברים עם האצבעות כדי להתרכז. יש לי מין טיק שבו אני מחכך את האצבעות שלי זו בזו. אנשים תמיד חושבים שיש לי בעיה. פעם אפילו עצר אותי שוטר תנועה בעודי נוהג, כי חשב שאני תחת השפעה של איזה משנה תודעה. זה עדיף על הדבר היותר גרוע שאני עושה עם האצבעות: תולש זיפים מהזקן. נורא".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"עצה מרחל שור ז״ל, שהיתה מורה שלי למשחק ובעיקר מורה לחיים: 'תהיה בן אדם'. לאו דווקא נחמד, מנומס או אהוב על כולם, אלא במובן של 'תהיה אמיתי, תהיה אתה', וזה הדבר הכי יפה שתוכל לתת לסביבה שלך".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"זה רגע חגיגי. אוהב מאוד את תל אביב בשעות האלה, שוקקת כמעט מדי אבל מלאה באופציות. אוהב לצרוך תיאטרון ואירועי תרבות בשעה הזו. כאבא לשתי בנות קטנות אני מאוד עייף בערב, ככה שהצגה או סרט בשישי צהריים זה רווח מלא. אני ער, מרוכז ושמח כי מחר שבת".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
"הייתי רוצה לזהות את הרגע שבו הרגש והשכל מתפצלים, לדעת מתי אני מובל ממרכיב רגשי ולא אינטלקטואלי. להתמסר אל הרגש מבלי להתחייב על החלטות הרות גורל, מבלי לפגוע באהוביי ומבלי להכאיב לעצמי".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"מאז שהפכתי אבא, אני מוצא את עצמי מתרגל את הפתגם שסבתא שלי הבולגרייה תמיד אומרת: 'לא כל אמת טובה להיאמר'. בתוך מציאות קשה של מלחמה בלתי פוסקת, אני מוצא את עצמי חוסך הרבה מהמציאות לילדות שלי. מנסה לתווך רק מה שחייבים".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"באופן ספציפי מאוד, ארז ברנהולץ, בן זוגי היפה והסקסי שבא לי עליו כבר 18 שנה רצוף".
למי אתה מתגעגע?
"הגעגוע הכי שורף הוא למי שנלקחה בטרם עת - בת דודתי פלורי ויטל־שקד, בת גילי, אחות ליבי. היא נדרסה לפני 8 שנים בשוגג ובאגרסיביות כשחצתה כביש במעבר חציה ביגאל אלון בתל אביב. היא היתה אמא לשני ילדים בני 2 ו־4. האובדן הסתמי להכאיב הזה שבר לי את הלב בעוצמה שלא הכרתי ופער בור געגוע שלא מתמלא. אני מתגעגע גם לשנות ה־90 העליזות, כשמיכל ינאי, גיבורת ילדותי, זכתה בפסטיגל עם השיר 'שלום היא מילה שימושית'. אני מלא געגוע לימים שבהם שאיפה לשלום היתה ערך מרכזי ופופולרי שהיה מגניב להאמין בו. אני מאמין בשלום עכשיו יותר מאי פעם, מתוך הפציעה הקשה שהחברה שלנו חווה יש לבלוב של דמיון מחודש של המונח הזה".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"כרגע החלום הצנוע שלי הוא לגור בדירה שרכשנו בן זוגי ואני בדם וביזע רב מאוד, בדרום תל אביב. השיפוץ שלה יחל השנה והלוואי שילך מהר. אני רוצה לגור בישראל, בבית שלי, ולגדל בו בביטחון את הילדות שלי. אני רוצה לגור במקום שיש בו אמון הדדי, חיים בשותפות, הנאה מהמגוון האזרחי המיוחד שלנו, והנהגה שאפשר להרים אליה עיניים מבלי להקיא".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"הייתי שמח לשנות את הלאות המוחלטת שאני חווה מול פעילות ספורטיבית, לרצות בה קצת יותר וליהנות מהיתרונות החיצוניים שהיא מביאה איתה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"מרבית רגשות האשם שלי נעוצים לצערי בישראליות שלי. הקונפליקט בין האהבה הגדולה שלי לזהות הישראלית שלי, לכאב הגדול שאני רואה שנגרם בתוכנו וסביבנו בשם איזה רעיון של מה ישראל אמורה להיות, הוא קשה עבורי. איבדתי קרובת משפחה ב־7 באוקטובר בקיבוץ חולית, והכאב האישי והלאומי מהיום ההוא הביא אותי לאטימות ואפילו ליצר נקם שהחזיק רק ימים ספורים. מהר מאוד זה התערבב בכאב על עשרות אלפי חיים שנלקחו במלחמה, שהרגישה לי חסרת תכלית. וכשאני רואה איך ציבור רחב כל כך בחברה היהודית בישראל דבק באטימות ומחזק את סנטימנט הנקמה, אני נמצא בעוד יותר רגשות אשם".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"המשפחה הגרעינית שלי. כלהט״ב, הבאת ילדים לעולם והקמת תא משפחתי הן לא עניין של מה בכך. שתי בנותינו, אורה וטליה, גדלות בשני בתים אוהבים מאוד – של אבא ואבא, ושל אמא. אני מתבונן בהן הופכות לבני אדם עם תודעה מתרחבת, מסתכל על שלושת ההורים שלהן שמתרחבים תודעתית גם הם ומחזיקים יחד מבנה משפחתי מורכב ויפה, ואני גאה מאוד".
מה מפחיד אותך?
"מה שהכי מפחיד הוא אובדן התקווה. מעודד לגלות שכשמנסים להשפיע לטובה, באופן אקטיבי, ובאמת לא משנה גודל הפעולה - התקווה מיד נובטת".
מה עושה אותך מאושר?
"לשחק עדיין עושה אותי מאושר. להיכנס למצב 'כאילו' ולהיות בו 'על אמת'. וגם להכין אוכל לאנשים".
מה הכי חסר לך בחיים?
"קשב, הרשת החברתית הורגת לי אותו. אני רוצה לקרוא עוד ספרים".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"יכולת הביטוי שלי".
מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?
"קודם כל מדונה, ואחר כך כל השאר: הסופרת ל.מ. מונטגומרי שכתבה את 'האסופית', המחזאי טנסי וויליאמס, ביורק, בנות פסיה, הספייס גירלז, אביעד קיסוס כעיתונאי, מרינה אברמוביץ׳, החמישייה הקאמרית, שולי רנד כשחקן בעיקר, מלכת הדראג והשחקנית ג׳ינקס מונסון, הבמאים מיכאל הנקה וסטיב מקווין, ובראד פיט בניינטיז בלי חולצה".
ידידיה ויטל
גיל: 41 • מקום מגורים: תל אביב • מצב משפחתי: נשוי שלא כחוק לארז ברנהולץ, ביחד כבר 18 שנים + 2 בנות בהורות משותפת • שחקן, פודקאסטר ויוצר תוכן. שיחק בסדרות ״השמיניה״, ״שקשוקה״, ״חצויה״, ״תמיד אותו חלום״ בתיאטרון בית ליסין ובהצגה ״פאקינג מן״ בתיאטרון המשולש. מוביל את פודקאסט ״המניפה״ של המרכז הגאה של תל אביב, מבית היוצר של בית אריאלה הסכתים
