משבר אמצע החיים של טינה פיי מצטלם נהדר
היוצרת והקומיקאית המעולה חזרה למסך עם "ארבע העונות", וכובשת את טבלאות הצפייה בנטפליקס. הסדרה המתארת את היחסים בין שלושה זוגות חברים שנפגשים ארבע פעמים בשנה לחופשות, מציעה בדיוק מה שדרוש לנו עכשיו: רגישות, הומור ונופים יפים
"ארבע העונות", מיני־סדרה חדשה בנטפליקס, עלתה בחמישי שעבר והיא כבר ממוקמת במקום הראשון בסדרות הכי נצפות של השירות בעולם, כולל בישראל. בצדק, היא בדיוק־בדיוק מה שצריך עכשיו. דרמה יפה על קבוצה של חברים, החווים משבר גיל מסוים ומתמודדים עם היחסים הזוגיים והחבריים שלהם זה עשרות שנים. הכל נעשה בה ברגישות, לעתים בעצבות, בהרבה הומור, באופן טבעי למדי ועל רקע נופים ומקומות נופש יפים.
מדובר בשלושה זוגות, שחלקם הכירו בזמן הלימודים בקולג' ואחרים הצטרפו על הדרך. הם בשנות ה־50 שלהם, נפגשים לארבע חופשות, בארבע עונות, לא במלון "ארבע העונות", המוכר לחלק מהצופים מ"הלוטוס הלבן", אלא בעונות השנה, שמתחלפות על רקע צלילי היצירה הקלאסית של ויוואלדי.
זהו עיבוד שעשתה טינה פיי לסרט של אלן אלדה מ־1981 (שעלה אתמול גם הוא לשירות של נטפליקס). פיי היא אחת היוצרות הקומיות הענקיות של 20 השנים האחרונות. היא יצרה, בין היתר, את "רוק 30" האגדית ואת הסרט האיקוני "ילדות רעות". סטיב קארל ("המשרד"), המשתתף בסדרה, שיחק לצידה בשובר הקופות "דייט לילי". פיי חוזרת לתפקיד ראשי על המסך לראשונה מאז "רוק 30", ובמקביל היא מעלה מופע סטנד־אפ עם איימי פולר, חברתה מ"סטרדיי נייט לייב" (שם פיי היתה האשה הראשונה שהיתה תסריטאית ראשית).
הסדרה מתפרסת על שמונה פרקים בני חצי שעה, כל עונה בשנה מקבלת שני פרקים. פיי, שכתבה את הסדרה יחד עם לאנג פישר ("אמת או חובה") וטרייסי וויגפילד ("חדשות מעולות"), מגלמת את התפקיד של קייט, שאותו גילמה בסרט מהאייטיז קרול ברנט, מהקומיקאיות האמריקאיות הגדולות ביותר. פיי בת 54 והדמויות בסדרה הן בגילה.
בריאיון ל"הוליווד ריפורטר" לקראת עליית הסדרה היא סיפרה למה הגיל הזה מעניין אותה, ואיך היא עצמה חווה את התרוקנות הקן, כמו גיבוריה. "התקופה הזאת שמכונה 'סנדוויץ'', שבה את מטפלת בילדים ובהורים במקביל, היא נפלאה אבל גם סוחטת", אמרה. "אמא שלי מתה הקיץ, הבת הגדולה שלי הלכה לקולג' באוגוסט ובעלי (המפיק והבמאי ג'ף ריצ'מונד – ר"ק) ואני התחלנו לעבוד על 'ארבע העונות' בסתיו. זה השאיר אותי בעולם. הציל אותי מלהתכווצ'ץ' כמו תפוח רקוב".
במיני־סדרה החדשה – שכבר מבטיחים לה עונה טלוויזיונית שנייה – לא עוד מדובר בשלושה זוגות לבנים וסטרייטים. בחבורה הזאת ישנו, כמו בסרט, ניק (בגילומו של קארל), שמניע את האירועים של הסדרה, כאשר בפרק הראשון – ספוילרון – הוא מודיע שהוא עומד לעזוב את אשתו אן (קרי קני־סילבר), לאחר שסיפר לחבריו שהנישואים איתה משעממים אותו ושחיים רק פעם אחת. קייט נשואה לג'ק (וויל פורטה, "האיש האחרון בעולם"). הזוג השלישי – חידוש של סדרת הטלוויזיה העכשווית – הוא של שני גברים, דני (קולמן דומינגו, "אופוריה"), מעצב בתים אפרו־אמריקאי, ובן זוגו האיטלקי קלוד (מרקו קלוואני). הם מחליפים את הזוג הסטרייטי בסרט, דני וקלאודיה. זה רק אחד השינויים בסדרה, ולא המשמעותי ביותר שבהם. ההבדל הרציני בעלילה הוא ספוילר גדול מדי. עוד שינוי ראוי לציון הוא שהדמויות מבוגרות בכעשור מאלה בסרט.
המגוון האתני והזוגי בסדרה מתבקש. ככה חיים כיום וראוי להציג את זה על המסך. פיי גם נכוותה בעבר כאשר ב"רוק 30" עלו תלונות נגדה על האופן שייצגה שחורים, גם אם כוונתה היתה להציף גזענות, ולכן הורידה את הפרקים מה־VOD של רשת NBC, ששידרה במקור את הסדרה.
בריאיון ל"וראייטי" סיפרה מה רצתה לשנות ומה להשאיר – למשל, אחד המשפטים שהיה לה חשוב לשמר מסרט המקור הוא "למה הם נפרדים? הם לא יכולים פשוט לריב על זה?". הנה לכם זוגיות בריאה.
בפרמיירה של הסדרה, אלדה, הבמאי והכוכב של הסרט המקורי, בן 89 היום, שגם מופיע בפרק הראשון בתפקיד אורח, הפתיע את פיי כשקם מכיסאו באולם, ניגש לבמה ואמר: "רציתי פשוט להגיד לטינה, לפני כמה שיותר אנשים, איזו עבודה יפה היא עשתה עם הסדרה שלה. ואיזה כבוד בשבילי זה שמישהי כל כך מוכשרת וידענית כמוה תעשה עיבוד למשהו שהיה כל כך משמעותי בשבילי".
בריאיון לאתר "דיסיידר" סיפרה פיי כי היא תמיד היתה מעריצה של הסרט ורצתה להעניק לו גרסה מודרנית ששוקעת לתוך המורכבות של יחסים. "תמיד חשבתי שהסרט היה מלא תובנות טובות ותהיתי – מאחר שאנחנו רגילים לכתוב קומדיות שהן מהירות, דחוסות בבדיחות, שמגיעות לאבסורד ומתפוצצות – אם נוכל לגלות איפוק ולהתמקד בהתנהגות אנושית רגילה ועדיין שזה יהיה מצחיק. כי זה מה שאלדה עשה כל כך יפה".
יש שיגידו שמדובר בחבורה של פריבילגים שעסוקים בבעיות בורגניות, ולראיה – מי יכול להרשות לעצמו ארבע חופשות בשנה? זה נכון, הם לא סוחבים את עול העולם על כתפיהם. ראו הוזהרתם.
"ארבע העונות" מזכירה קצת את סרט הקאלט המשובח "החברים של אלכס", בבימויו של לורנס קסדן, שנעשה כשנתיים אחרי הסרט של אלדה, והעיבוד העכשווי של פיי הוא עדכני ולא מתאמץ, משעשע ופחות עוקצני, זריז וצפוף. סוף הסדרה, שנצרכת בבינג' אינטנסיבי הנגמר מהר מדי, מותיר את הצופה בתחושה של צער על כך שאין עוד עונה בשנה.
