סגור
חיפוש

מה השאלה?
הסופר דרור משעני: "אני מתגעגע לקצת זמן לבד"

משעני מאושר מכך שהצליח להקיף את עצמו בספרים. הוא מרגיש שהוא לא מבלה מספיק עם ילדיו, אבל גם שהוא מבלה איתם יותר מדי. הוא מקנא בחברים שמדייקים במילים, מתגעגע לנסיעות לחורים קטנטנים, וחושב שהיה יכול להיות בלש, או לכל הפחות עורך דין

איפה אנחנו תופסים אותך?
“בבית. חזרתי ממכון כושר, אני מכין שיעורים לאוניברסיטה (החוג לספרות באוניברסיטת תל־אביב) ואוסף חומרים לספר החדש”.
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
“מול המחשב, בחדר העבודה שלי בבית, או במקום שאני קורא לו 'המערה' — חדר העבודה שלי איפשהו בדרום תל אביב. בבית אני שותה שחור טורקי, ובמערה זה בדרך כלל קפה שאני קונה בדרך”.
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“עם אדגר אלן פו, שכמוני בטח היה מעדיף משקה קצת יותר כבד מבירה. הייתי שמח לשתות גם עם פטרישה הייסמית' ופרנסואה טריפו”.
על מה אתה עובד עכשיו?
“אני כותב מסה על יהושע קנז כמתרגם להרצאה. מתישהו במהלך הקיץ אני מתכנן להתחיל בכתיבת הספר הבא, ועכשיו אני נמצא בשלב ההכנות, שלב של רשימות ותחקיר. זה הולך להיות רומן בלשי אחר מכל מה שכתבתי לפני כן. נוסף על כך, אני עובד עם שירה חדד, חברתי ועורכת ספרי, על סדרת דרמה לקשת ששמה ‘הפונדקאית’ ועוסקת בזוג שפונה לפונדקאית ובמערכות היחסים שמסתבכות”.
2 צפייה בגלריה
אינפו דרור משעני
אינפו דרור משעני
אינפו דרור משעני
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
“שספרות לא צריכה ללמד אנשים איך לדבר ולחשוב, אלא להקשיב לאיך שהם מדברים וחושבים באמת. את העצה נתן לי אברהם הפנר באחת הנסיעות שלנו ברכבת מתל אביב לבאר שבע לפני 15 שנה, כששנינו לימדנו באוניברסיטת בן־גוריון”.
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
“אני אוהב לצפות בסרטים ישנים או להתאמן במכון כושר עם פודקאסט באוזניות. אחד המומלצים הוא ‘You Must Remember This’ על ההיסטוריה של הוליווד”.
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“להחיות את המתים. להיות לזרוס כזה”.
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
“כשלא נעים לי לפגוע באנשים”.
2 צפייה בגלריה
פנאי דרור משעני
פנאי דרור משעני
דרור משעני
(צילום: יונתן בלום)
מי האדם הכי סקסי בעיניך?
“ברוס ויליס וסיביל שפרד היו נורא סקסיים בסדרה ‘בלשים בלילה’, אבל לא רק שם”.
למה/למי אתה מתגעגע?
“לאבא שלי שנפטר ב־2013 בגיל צעיר יחסית (68). נוכחותו הממשית עדיין חסרה לי, ואני לא מפסיק לנהל איתו שיחות בראש”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
“פריז וירושלים. בשתיהן גרתי בעבר, ואני מקווה לגור בהן שוב”.
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
“על אופנועים, ספרים וגלידה. נראה שלי שההוצאה החודשית שלי על גלידה היא כמו זו שיש בבלפור, לפי השמועה”.
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
“להיות יותר קל דעת, פחות זהיר. פחות מתכנן, ויותר ספונטני”.
על מה יש לך רגשות אשם?
“מה שמצחיק זה שלפעמים זה על דבר והיפוכו. על זה שאני לא נמצא מספיק זמן עם הילדים ובו־זמנית על זה שאני נמצא איתם יותר מדי זמן ואולי חונק אותם. זה מראה את השלטון המוחלט של רגשות האשם, לא משנה על מה”.
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
“העובדה שהצלחתי להפוך את הדבר שאני הכי אוהב בחיים לעבודה שלי, ושאני חי עם, מסביב ובתוך ספרים. מזה אני מתפרנס וזה באמת היומיום שלי”.
מה מפחיד אותך?
“שלא אוכל לעזור לאנשים הכי קרובים ויקרים לי”.
מתי היית הכי מאושר?
“כשמרתה, בת הזוג שלי, ואני נפגשנו בקיץ 2005. שלוש שנים היתה לנו מערכת יחסים קצת מסובכת של long distance, שהיו בה רגעים קשים וכואבים, ועדיין אלה היו שנים מאוד מאושרות וחשובות של התעוררות בחיים”.
מה הכי חסר לך בחיים?
“הנסיעות חסרות לי מאוד בשנתיים האחרונות, בעיקר הספרותיות — לכתיבה, לפסטיבלים ולאירועי ספרות בחו"ל. אלה נסיעות מאוד מפתיעות כי אתה מגיע למקומות מעניינים, ערים קטנטנות שלא הייתי מגיע אליהן אחרת. מאוד חסר לי גם זמן לבד”.
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
“היכולת להיות לבד. אני מאוד נהנה להיות לבד. בדידות מפחידה אותי, אבל אין לי שום חשש מלהיות לבד לתקופות ארוכות”.
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
“יושר ודיוק במילים. מטבע הדברים יש לי כמה חברים שהם אנשים כותבים, ואצל חלקם הדיוק במילים מעורר השתאות וקנאה”.
מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?
“פטרישה הייסמית', יהושע קנז, ז'ורז' סימנון, רונית מטלון ורולאן בארת”.
אם לא היית סופר, מה היית עושה?
“אני רוצה לחשוב שהייתי בלש או במאי קולנוע, אבל סביר להניח שהייתי חוקר ספרות או עורך דין, כי סיימתי לימודי משפטים, ורק לא עשיתי סטאז'”.