סגור
חיפוש

טיול אוכל
שדות פטל לנצח: ביקור במשק "פטל ארץ" של דוד שגיא ואפרת פלנר

בפינה נידחת במושב תעוז גילה חיליק גורפינקל שילוב נדיר של חקלאות מסוקסת ופודיזם מעודכן במיוחד. בין שיחי הפטל והאוכמניות אפשר לרכוש סל פיקניק עם הפתעות קולינריות מובחרות ויינות מיקבי הסביבה ולהשתרע מול הנוף

לפני המון שנים גרתי בכפר ביל"ו. מהחלון שלי נשקפו חבלי הכביסה של השכן ממול. לפעמים גם ראיתי אותו יושב באוטו וצועק כדי להירגע. לימים ניסיתי לאמץ את הטכניקה הזו. לא עזר. לא נרגעתי. האפיזודה הכפרית שלי ארכה בסך הכל שנה וחצי ובסיומן נזרקתי בבושת פנים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, ששוכנת בכלל ברחובות. בגלל זה גרתי בכפר ביל"ו שהוא בעצם פרבר שינה של רחובות, בעצמה פרבר שינה של ראשון, תמשיכו לבד. רציתי להיות יינן והלכתי על חקלאות כדי לבדוק מה אני שווה. הסתבר שלא הרבה. בכל זאת למדתי לא מעט דברים. למדתי למשל שהמילה “כפר” בישראל אינה מבטיחה באמת שקט, שלווה, פסטורליה ונוף ירוק מרחיב לב. בשביל כל אלו צריך אולי משהו המכונה אצלנו “מצפה”. גם בזה אני לא בטוח. ולמדתי שאם יוצאים מכפר ביל"ו ונוסעים קצת על כביש 44 בין צרעה לאשתאול, או יותר נכון בין צומת נחשון לצומת שמשון, אפשר ליהנות בכל זאת מלא מעט ירוק משובב נפש, גם אם הוא מנוקד בלא מעט “כפרים”.
5 צפייה בגלריה
פטל ב משק פטל ארץ פנאי
פטל ב משק פטל ארץ פנאי
פטל. מי ידע שיש לו כזאת פריחה
(צילום: עמית שעל)
מה שלא ידעתי אז, לפני רבע מאה, הוא שיום יבוא וחבל הארץ הזה יהפוך לא רק לארץ יין משגשגת במיוחד ("ברקן", "בראבדו", "רד פואטרי", אם להזכיר רק כמה מהיקבים כאן) אלא גם למשאת נפש קולינרית. כלומר, מי יכול היה לשער שמקום בשם תעוז יהווה מוקד עלייה לרגל לחובבי פחמימות. יש הרי לא מעט סניפים של "לחמים", "בייקרי" ושאר מקדשי הלחם והעוגות הללו בכל רחבי הארץ. מדוע אם כן דחוף כל כך לאשתי לנסוע למאפייה בשם "אישלחם"בפאקינג תעוז בשישי בבוקר. בשביל לחם שאור, טוב ככל שיהיה, אני יכול הרי לקפוץ ל”עמיתה” ביפו אם לא נאה לה לחם תושיה. ובכן, אותו "אישלחם" התגלה בכל זאת כאיש לחם מוכשר במיוחד, אבל לא עליו רציתי לספר לכם. כי מאפייה אחת, מוצלחת ככל שתהיה, עוד לא הופכת “כפר” נידח למוקד עלייה לרגל. אולי בצרפת. אלא מה, 2 מטר מאותו איש ואותם לחמים, התגלה מקום שהיה גורם לי לנסוע עבורו גם לחרמון, לא רק לתעוז. השלטים והמידע ברשת הבטיחו ש"פטל ארץ", זה שמו המקסים של המשק הסמוך, עוסק בפטל. ובכן, פטל דווקא לא היה כשהגעתי. העונה מתחילה ממש עכשיו. אבל מה שכן היה, שווה כאמור נסיעה מיוחדת, עם או בלי לחם קמוט.
דוד שגיא הוא גבר צעיר ומזוקן שחזר אל נחלת הוריו אחרי לא מעט שנים בתל אביב, שנים שניכרות בפינה הקסומה שהקים. אחרי שעבד במקומות אופנתיים כמו בר היין "ג'ונו", וטייל ברגל בין יקבים איטלקיים — האיש הלך ברגל מפירנצה לרומא וישן על רצפת היקב במונטלצ'ינו, כפר היין המהולל של טוסקנה — חזר שגיא אל כור מחצבתו והחליט לשוב אל החקלאות. אלא שמכיוון שבכל זאת למד טריק או שניים בעיר הגדולה ומעבר לים, הקים משהו שלו היו מספרים לי שקיים רק שעה קודם, הייתי בטוח שמישהו שתה יותר מדי מיץ פטל. אז נכון, ב"פטל ארץ" יש אכן חממות פטל, שביום שבו ביקרנו בהן הציגו פריחה לבנה מהממת ביופייה — מי ידע שככה פורח פטל. מי ידע שפטל פורח בכלל. פטל זה משהו שבשביל בני דורי גדל בתוך בקבוק של עסיס בתור תרכיז — אבל זו היא רק ההתחלה. אנחנו, למשל, “התנחמנו” ב”סתם” אוכמניות ישר מהשיח. ותאמינו לי, גם עכשיו, כשאוכמניות נמכרות בכל מכולת, מה שטועמים כאן הוא משהו אחר לגמרי.
5 צפייה בגלריה
דוד שגיא קוטף אוכמניות.ב משק פטל ארץ פנאי
דוד שגיא קוטף אוכמניות.ב משק פטל ארץ פנאי
שגיא והאוכמניות. לא משהו שטועמים בסופר
(צילום: עמית שעל)
מעבר לפירות היער המופלאים משתרע לו שדה קטן אבל שווה שבו גדלים הירקות האורגניים של שגיא. קישואי זוקיני ירוקים וצהובים קטנטנים המחוברים עדיין לפרחיהם, סלקים צבעוניים זערוריים, חסות, שומר, שלפח, אותו פרי מוזר ויוצא דופן, ועוד. את כל אלו אפשר לבקר בשדה עצמו, שבו פזורות כמה וכמה זולות מקסימות להתרווח בהן, או לרכוש בחנות הקטנה שבנה דוד במו ידיו מבוץ בכניסה למשק. בחנות הזערורית הזו, אולי הכי יפה שראיתי בארץ, מסתתרים להם לא רק הפטל והאוכמניות, הירקות והעלים אלא עוד כמה וכמה הפתעות קולינריות שניכר בהן שנבחרו בקפידה על ידי מישהו שיודע מה הוא עושה ובעיקר מה הוא אוהב. כך, למשל, אפשר למצוא כאן יינות של יקבים מהסביבה כמו "הראל" (קלו דה גת), "עגור", "סוסון ים", "ספרה", "כרמיזן", "שורק" ו"רוזה" שמייצר יין פט נט מבעבע, ערק נהדר מאותו יקב "כרמיזן" שיינותיו הזולים עוד לא זכו לכבוד המגיע להם, וורמוטים של אייל דרורי, תזקיקים משובחים של יובל (ג'וב) הרגיל ממזקקת "יוליוס" הנחשקת, המייצרת גם יין פטל מהיבול של שגיא ועוד. יש גם גבינות צאן מחוות האלה, סבונים ארטיזנליים, שמן זית, חליטות תה, קפה ואפילו שני כובעי קש וחולצה שחורה יפהפייה שאם לא הייתי מאותגר אופנתית, הייתי רוכש גם אותה. את כל הטובין הללו אפשר לחבר לסל פיקניק שאורזים לך כאן ולשבת בשקט בפינות הקסומות הפזורות ברחבי גן הירק שמול הנוף היפה. תביאו גם קצת לחם מהשכנים ואתם מסודרים.
5 צפייה בגלריה
החנות שבנה דוד שגיא ב משק פטל ארץ פנאי
החנות שבנה דוד שגיא ב משק פטל ארץ פנאי
החנות ששגיא בנה בעצמו. המוצרים נבחרו בקפידה
(צילום: עמית שעל)
והיה אפילו עכביש ענק אחד שטווה קורים בעצלתיים וגרם אפילו לעכבר עיר חרדתי כמוני ושונא עכבישים ותיק להתאהב בו. מסתבר שכל עוד העכביש הוא של מישהו אחר, אני בסדר איתו. בימי שלישי מארח דוד את הגר השכנה לערב יין ותוצרי המשק ויצרנים קטנים מהאזור, ויחד הם מרימים יש מאין, ערב ניקוי ראש אמיתי מול השקיעה.
5 צפייה בגלריה
סל פיקניק.ב משק פטל ארץ פנאי
סל פיקניק.ב משק פטל ארץ פנאי
סל הפיקניק. כשהכל מגיע מהסביבה, אתה חדל לחפש אחרי הטריק
(צילום: עמית שעל)
“פטל ארץ” הוא, לפחות לתל־אביבי מפויח כמוני, גן עדן אמיתי. השילוב הנדיר, שלא לומר החד־פעמי, בין חקלאות מסוקסת במיטבה, עם “פודיזם” (סליחה) מעודכן במיוחד, יוצר קסם נדיר, לא נפוץ, לא ציני, לא מתחכם ולא מתנשא למרות השליטה בחומר. כשהכל מגיע מהסביבה, אתה חדל לרגע לחפש את המלכוד שמאחורי הטריק. כי אין כאן טריק. מי שעובד קשה את אדמתו, אדמתנו, ראוי לכל שבח ובעיקר לאהבה. אני, התאהבתי.
“פטל ארץ”. שני־שישי בתיאום מראש. טל׳ 054-4577720