זיכרון ויזואלי: חמש המלצות צפייה וקריאה ליום השואה
מסיפורו של הרשל גרינשפן, דרך יומנה של אתי הילסום ועד פודקאסט על יד ושם: המלצות על סדרות דוקו, פודקאסטים וספרים שצוללים אל עומק ההיסטוריה, מליל הבדולח ועד שחרור אושוויץ
"נער יהודי גאה: הסיפור של הרשל גרינשפן", כאן 11
ב־7 בנובמבר 1938 נכנס הרשל גרינשפן, נער יהודי בן 17 ששהה בצרפת ללא מעמד חוקי, לשגרירות גרמניה בפריז וירה בדיפלומט הגרמני ארנסט פום ראת. שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס הפך את האירוע להזדמנות להסית נגד יהודי אירופה. "לא רק היהודי גרינשפן רצח את פום ראת", אמר גבלס, "אלא היהדות כולה, ולכן העם הגרמני חייב לנקום בכל היהודים". בעקבות דבריו פרץ ליל הבדולח, שבו נרצחו בין 1,000 ל־2,000 יהודים, נשרפו 1,045 בתי כנסת ואלפי עסקים של יהודים נבזזו. הסרט המאלף וזוכה הפרסים של הבמאי והמפיק ישרי הלפרן מציג גילויים חדשים, חומרי צילום וארכיון מדהימים, וכן איורים (בין היתר של דוד פולונסקי, "ואלס עם באשיר"), עדויות של בני משפחה וחוקרים המספקים הסברים אחרים למניעים לירי בראת. אחד ההסברים מובלע גם בשם הסרט הדו־משמעי. החוקרת קורין שאפונייה, עיתונאית שנברה בתוך ארכיוני אירופה במשך ארבע שנים, וחיברה את הספר "ארבע זוויות על ליל הבדולח", טוענת בסרט כי גרינשפן "חד־משמעית לא היה טרוריסט. הוא רצה להרוג אדם אחד" - את הדיפלומט, ולא מסיבות אידיאולוגיות.
"השמיים שבתוכי": יומנה של אתי הילסום
לרגל עליית הסדרה "אתי" של חגי לוי, קראתי בסוף השנה שעברה לראשונה באיחור רב את הספר הזה, המאגד את יומניה של הצעירה היהודייה ההולנדית שנכתבו בין 1943-1941. בספר, המביא את הרהוריה על אהבה, מלחמה, טיפול פסיכולוגי, שירה ויצירה, הילסום מדברת על איזון נחוץ: "יהיה עליי למצוא את היחס הנכון שבין המילים לשתיקה, שמתרחש בה יותר מאשר בכל המילים שהאדם מסוגל לקשור יחד". אל המילים והשתיקות רבות התבונה ותפיסת העולם הנאורה שלה חזרתי כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים. "הייתי רוצה להיות רטייה על פצעים רבים", היא כותבת ברשומה האחרונה ביומנה, כשהיא הולכת בתחושת שותפות גורל עם בני עמה זמן קצר לפני יום הולדתה ה־30, למותה במחנה השמדה. הסדרה היפה שנעשתה על פי הספר בקרוב תעלה בערוץ ארטה האירופי.
"שיחות על אושוויץ": הפודקאסט של יד ושם, ספוטיפיי או אפל מיוזיק
בסדרת הסכתים חדשה בת ארבעה פרקים ד"ר יעל ריצ'לר־פרידמן, מנהלת פדגוגית ביד ושם, מנסה להכיר לעומק את סיפורו של המחנה, את המשמעות ההיסטורית שלו ואת המורכבויות של הזיכרון וההנצחה שהשם אושוויץ נושא איתו, ולמה הוא נתפס כמזוהה ביותר עם השואה. היא מדברת עם ד"ר דיוויד זילברקלאנג, שהמחקרים שלו עוסקים בשואת יהודי פולין, על שלבי השחרור שהחלו ב־27 בינואר: על צעדת המוות, על מה שהצבא האדום גילה עם הגיעו למחנה. הוא נשאל אם השחרור היה הסוף של השואה, ומסביר כי בשביל יהודים רבים זה בכלל לא היה הסוף משום שעוד היה מסוכן מאוד להסתובב בפולין. הוא מספר בפרק ש"הכל היה הרוס לאותם אנשים. הכל נרצח. כל העולם שהם הכירו. השכנים, החפצים, המשפחה, הכל נגמר ומה שנשאר זה בגדי האסיר".
"המהפנט מבוכנוואלד", yes דוקו ו־yes VOD
פורטרט ביוגרפי בן שלושה פרקים של ד"ר אדווין קצן־אלנבוגן, רופא מבריק ומחלוצי המחקר הפסיכיאטרי, מרגל מסתורי, נוכל חמקמק ומהפנט ידוע לשמצה שהפך ליהודי היחיד בהיסטוריה שהורשע בפשעי מלחמה נאציים. הסדרה החדשה של הבמאי שי פוגלמן מגוללת את מסלול חייו מעיירה קטנה בגליציה, דרך קריירה כחוקר ופסיכיאטר בארצות הברית ועד למעשיו במחנה הריכוז בוכנוואלד והנסיבות שהובילו אותו להרשעה בפשעי מלחמה נאציים.
"הפוליטיקה של הזיכרון", HOT 8
במשך 80 שנה עוצב בישראל זיכרון השואה כסיפור מכונן של תקומה וגבורה. הסרט של דוקי דרור ("אונרא") יוצא למסע היסטורי־תרבותי, העוקב אחר התמורות שעבר הזיכרון הקולקטיבי: מן הדימוי של "כצאן לטבח", דרך האג'נדות של המרד, ההתנגדות והגבורה במחנות, עד אימוץ הלקח היהודי של "לעולם לא עוד", ובהמשך כאתוס אוניברסלי של רצח עם. טבח 7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיו חדרו לנרטיב המתאר את המלחמה. הסרט בוחן את הצמתים ההיסטוריים שבהם עוצב מחדש זיכרון השואה בהתאם לצרכים, לאינטרסים ולאג'נדות פוליטיות, ומראה כיצד הפך מקונצנזוס כמעט מוחלט לשדה קרב של נרטיבים מתנגשים.
