למיטיבי לגם: 10 שנים להקמת יקב "ספרה"
למיטיבי לגם: 10 שנים להקמת יקב "ספרה"
כשהוקם יקב ספרה, המתמחה ביינות לבנים, איש לא נתן לו הרבה סיכוי. עשור אחרי הוא מייצר אחדים מהיינות המיוחדים והטובים בישראל
רחבת החניה של יקב ספרה מתפקעת ממכוניות. כמוה גם רחבת הישיבה בכניסה לאולם הייצור. עשרות צעירים שותים יין לבן מתחת לשמשיות לבנות ואוכלים גבינה לבנה (טוב, לא 5% של תנובה אלא גבינות קשות וחצי קשות. קום איל פו). עמק האלה וסביבתו נהפכו בשנים האחרונות למעין טוסקנה של ישראל, ומושב גבעת ישעיהו הוא כבר ממש המונטלצ'ינו של העמק: בירת היקבים של האזור. לא פחות מחמישה יקבים מסתתרים ביישוב הקטן.
גולת הכותרת היא ספרה של סימה ודורון רב הון. יקב יוצא דופן אפילו בנוף העולמי שלא לדבר על המקומי. הנה יקב בישראל החמה המתעקש לייצר אך ורק יינות לבנים, כאילו ישב בשאבלי שבבורגון ולא בדרך שבין בית שמש לאשקלון. כשקם, לפני כעשור, רבים היו משוכנעים שזה מעשה התאבדות. מודה, גם אני הייתי ביניהם.
אבל כעת המקום הומה ולאף אחד מהנוכחים לא חסר יין אדום. זו רק ההתחלה. משום שהיינות של הזוג רב הון הם ממש לא לבנים
רגילים. כן, הם עשויים מזנים מוכרים: סוביניון בלאן, שרדונה, ריזלינג ועוד כמה. אבל כאן מסתיים הדמיון למה שאתם אולי מכירים. אלו יינות למיטיבי לגם. לא חנפניים, נעדרי מתיקות, לעתים ממש מאתגרים. שלא יובן לא נכון, אלה יינות נהדרים, הלבנים הכי טובים שיש לישראל להציע, אבל צריך קצת ניסיון בשביל ליהנות מהם. או שלפי כמות המבקרים במקום, כנראה שלא.
דורון רב הון התחיל את דרכו בעולם היין הישראלי כיינן הראשי של יקב עמק האלה. כשהקים את ספרה, עשה זאת בזהירות בתוך יקב אחר, לה טרה פרומסה בגת, יקב שנעלם מהמפה בזמן הקורונה לצערי. אחר כך עבר לגבעת ישעיהו ומאז הוא עושה חיל וגדל בזהירות מופלגת. הוא מייצר רק 40 אלף בקבוקים בשנה, בעולם שבו גם קטנים ופחותים ממנו כבר מייצרים הרבה יותר, שלא לדבר על הקולגות שלו בקוורטט של הרי יהודה — קסטל, פלם וצרעה — שהתאגדו ביחד עם ספרה למטרות יצוא וקידום היין המקומי מעבר לים.
דורון רב הון הוא איש שקט וגבוה. הוא נראה קצת כמו גולש שלא מצליח למצוא את הים ליד בית שמש, ולא כמו היינן הבכיר שהוא. סימה זוגתו, עולה חדשה־ישנה מטורקיה, היא הרוח החיה מאחורי השיווק, האירוח ומה לא. והיא עושה זאת בחן ובקסם רב. יחד הם הזוג המלכותי של עולם היין המקומי. אבל זה לא עולה להם לראש והם שומרים על צניעות ונועם הליכות.
אני משוגע על היינות של ספרה. לא מהיום. ולמרות כל זאת, ציפתה לי הפתעה מושלמת בטעימת בציר 2020 ששוחרר לא מזמן לשוק ושאותם טעמתי ביקב עם ענת זוגתי מעל צלחת גבינות, לחם, זיתים וירקות טרייים, כולם מהסביבה המיידית של היקב.
היינות, שהיו נהדרים תמיד, הפכו לעוד יותר נפלאים. מורכבים אבל נגישים, טעימים אבל מעוררי מחשבה, משמחים ואינטלקטואליים בו־זמנית.
בילוי בוקר שישי ביקב ספרה הוא אחד הדברים הכי מומלצים שאתם יכולים לפרגן לעצמכם. השילוב בין היינות של דורון, האירוח של סימה, והתקרובת הצנועה אבל הכל כך טרייה ומדויקת, הוא נדיר ומרחיב לב במיוחד.
יקב ספרה, גבעת ישעיהו, ראשון עד שישי בין 16:00-10:00 בתיאום והזמנה מראש בטל’ 02-9938577.
ארבעה קסמים בבקבוק
סוביניון בלאן 2020: הפייבוריט שלי. החמיצות הארסית (שלא לומר ערסית) של הסוביניון, שאני משוגע עליה בתור מזוכיסט פולני, מפנה את הבמה, לפחות בחלקה, למשהו טיפה פחות חמוץ. לא מתוק, גם לא מר, קצת קשה לומר. משהו מיוחד, אחר. מרתק. יין מופלא ממש. אולי הסוביניון הכי טוב של ספרה עד כה. 109 שקל. לא כשר (כמו שאר היינות של היקב).
שרדונה 2020: היין הכי מיוחד ויוצא דופן. סימה הסבירה שהיין קצת מחוזר, כלומר ההפך ממחומצן. אם ליין שנחשף ליותר מדי חמצן יש ריח של חומץ, ליין מחוזר שלא קיבל מספיק חמצן יש לפעמים ריח של... נפיחה קלה (סליחה על הצרפתית שלי). שום דבר מזה לא קרה כאן. רק ניחוח אדמתי קליל ומרתק, עדין, רבגוני. נפלא. 109 שקל.
ריזלינג 2020: לפני לא הרבה שנים היו חובבי היין מרימים גבה על הניסיון לייצר ריזלינג מקומי ראוי (אני לא מדבר על האמרלד ריזלינג שאינו ריזלינג אלא הכלאה עם זן אחר). כיום אף אחד כבר לא מתפלא. ועדיין, הריזלינג של ספרה הוא משהו אחר, כמו כל היינות שלהם כפי שהבנתם. לא פטרולי (כלומר בלי ריח הבנזין, הנעים דווקא, שיש ליינות אלה לעתים) אלא מעודן, מאופק, חומצי מאוד ועדיין גם פרחוני ומפנק. קסם בבקבוק. 115 שקל.
פירסט פייג' 2020: בלנד (ערבוב) לא שגרתי של ענבי שנין בלאן, רוסאן וסמיון. התוצאה מפתיעה ומרתקת. מצד אחד עושר ועומק, מצד שני רעננות וחומציות. יין מורכב אבל לא כזה שאי אפשר ליהנות ממנו בלי הכנה מוקדמת. 109 שקל.
דורון רב הון ביקב ספרה. יין לא חנפני ונעדר מתיקות
