סוף לסכסוך של 25 שנה על קרקעות הכנסייה בירושלים: קק"ל תשיב לה 13 מיליון דולר
בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של הכנסייה היוונית אורתודוכסית וביטל את פסק הדין שחייב אותה לשלם 13 מיליון דולר לחברת הימנותא. הסכסוך החל בשנת 2000 בעקבות ניסיון למכור במרמה 520 דונם בשכונות טלביה ורחביה בירושלים שהיו שייכים לכנסייה. השופטים קבעו כי לא נכרת הסכם פשרה מחייב בין הצדדים
בית המשפט העליון ביטל אתמול (ג') חיוב של 13 מיליון דולר שהוטל על הכנסייה היוונית אורתודוכסית, לאחר שקיבל את ערעורה נגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים. ההחלטה מסיימת סכסוך משפטי ארוך שהתחיל בשנת 2000, שעסק בפרשייה במסגרתה ניסו יעקב רבינוביץ, דוד מורגנשטרן ובנו זיסמן למכור במרמה להימנותא (חברה בת של קק"ל) 520 דונם בשכונות טלביה ורחביה בירושלים שהיו שייכים לכנסייה. בעקבות פסק הדין, חברת הימנותא תצטרך להשיב את הכסף לכנסייה.
בשנת 2007, בישיבה שהתקיימה במשרדו של עורך הדין המנוח יעקב וינרוט, שייצג את רבינוביץ, מורגנשטרן וזיסמן, ביקשה הימנותא לחתום על הסכם במסגרתו תפצה הכנסייה את קק"ל ב-13 מיליון דולר, ובתמורה הימנותא תוותר על טענותיה נגד העסקה והערת האזהרה שנרשמה לטובתה על החלקות תוסר.
ב-2011 הגישה הימנותא תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה להכיר בתוקפו המחייב של הסכם הפשרה בינה לבין הכנסייה, אף כי מעולם לא נחתם, או לחייב את הכנסייה בפיצויים בגין "פרישה ממשא ומתן בחוסר תום לב". ב-2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתו התקבלה תביעתה של הימנותא, בנימוק שלפיו הכנסייה פרשה מהמו"מ בחוסר תום לב באופן שקמה כנגדה "זעקת הגינות" המצדיקה שהיא תשלם 13 מיליון דולר להימנותא.
הכנסייה, שיוצגה ע"י עוה"ד יאיר עשהאל ואסף עולמי ממשרד ש. פרידמן, אברמזון ושות', הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מנגד, גם חברת הימנותא, שיוצגה ע"י עורכי הדין נדב ויסמן ורועי דלח ממשרד מיתר, הגישה ערעור, ובו טענה כי "החובה לחתום על הסכם הפשרה היא בגדר חיוב חוזי", וכי "הראיות והעדויות מצביעות על כך שהפטריארכיה פעלה מרצון חופשי ומשיקולים כלכליים ומדיניים".
שני העררים הובאו לדיון בפני נשיא העליון יצחק עמית והשופטים יעל וילנר ועופר גרוסקופף, שהיו חלוקים בדעתם. השופט עמית סבר כי דין ערעורה של הכנסיה להידחות. לעומת זאת, השופטים גרוסקופף ווילנר חשבו אחרת, ופסק הדין התקבל על דעתם.
"מהאמור עד כה עולה כי בין הפטריארכיה לבין הימנותא לא נכרת הסכם פשרה מחייב במהלך המשא ומתן שהתקיים ביניהן", כתב גרוסקופף בהחלטתו. "על כך שהפרטיכל (סיכום הישיבה אצל ויינרוט - ג"נ) לא עולה כדי זיכרון דברים מחייב שכובל את הצדדים באחת מהחלופות שבהסכם הפשרה ניתן ללמוד משלל טעמים שעניינם גמירות דעת הצדדים להתקשר בהסכם פשרה בעת אירוע הקראת הפרטיכל, וכן מטעמים 'פורמאליים' שעניינם בדרישות הצורה החלות בנסיבות המקרה. לפיכך, הפרטיכל הוא מסמך ביניים, אשר קבע הוראות מחייבות בדבר אופן ניהול המשא ומתן, ואולם ככל שמדובר בעסקה הסופית, הסכם הפשרה, הוראותיו הן בגדר נייר עזר, ומעולם לא השתכללו לכדי חוזה מחייב".
