קרן זווית: העולם על פי שארפ

כל משקיע בבורסה חולם על תשואה נאה עבור ההשקעה ועל היום שבו יכה את המדדים. מי שהשקיע בשנים האחרונות בצורה מושכלת בבורסה המקומית או בעולם, במניות או באג"ח; אם במישרין ואם באמצעות קרנות נאמנות - זכה לרוב לנחת. והסיבה: הריבית הנמוכה שתדלקה את העליות בשווקים. עם זאת, התשואות הגבוהות שהשיגו המשקיעים מחייבות זהירות יתרה. שהרי אחרי חגיגה ארוכה בשווקים, שבה "הכסף מדבר", עלולה להגיע הנפילה נוכח התשואות המצומקות שנותרו באג"ח ורמות השיא שרשמו המניות.

65 מיליארד שקל זרמו לתעשיית הקרנות המסורתיות בשנתיים וחצי האחרונות. הקרנות התבלטו בתשואות, גם אם השגתן לוותה בנטילת סיכונים ניכרת. לכל השקעה צמוד תג של פרופיל סיכוי מול סיכון. עד כה התממשו לרוב הסיכויים, אך גם הסיכונים יכולים להתממש. לפיכך, חשוב שכל משקיע לא יתבשם בתוצאות שהשיג, אלא יבדוק היטב את רמת הסיכון של קרן הנאמנות שרכש.

הבורסה לניירות ערך צילום: בלומברג

המדד המקובל לבדיקה הוא סטיית התקן, או התנודתיות של הקרן. מדד זה עדיין לא מספר את הסיפור כולו, שכן לא דומה סטיית קרן שמתמחה במניות לזו המתמחה באגרות חוב לטווח קצר. המדידה צריכה להתבצע בשתי רמות: האחת, של קרן מנייתית, למשל בהשוואה לקרנות מנייתיות דומות. השנייה, הצבת סטיית התקן של הקרן אל מול התשואה שהשיגה. למזלו של המשקיע, הוא פטור מחישובים שאינו מצוי בהם, ויכול להסתייע במערכות הדירוג הבנקאיות או במערכות מידע חיצוניות.

המודל המקובל למדידת היחס בין התשואה של הקרן לבין רמת הסיכון שבה היא פעלה, הוא מדד שארפ. מדד זה מודד את תשואת הקרן עבור יחידת סיכון, המבוטאת בסטיית התקן של התשואה. ובפשטות: המדד מחשב כמה תשואה השיגה הקרן עבור יחידת סיכון אחת. הוא מעניק בסיס להשוואה לא רק בין שתי קרנות המתמחות באותו תחום, אלא גם בין קרנות נאמנות שמתמחות באפיקים שונים. ככל שמדד שארפ גבוה יותר, כך קרן תדורג גבוה יותר.

מערכות הדירוג של הבנקים נעזרות במדד זה בצירוף פרמטרים נוספים ושיפורים שהן מכניסות למודל שלהן, כדי לתת, בסופו של יום, ציון לקרן שמבטא הן את ביצועיה והן את הסיכון שנלקח לשם השגתם. מערכות אלה בעלות תרומה גדולה ללקוחות הבנקים, והן חיסלו במידה רבה את יכולתה של הקרן להסתפק בתשואה הגבוהה ביותר כדי לגייס הרבה כסף, בלי כל קשר לסיכון.

מערכות הדירוג תורמות גם לתעשייה, שכן כדי להשיג דירוג גבוה ולדאוג שהקרנות בניהולם יומלצו בהן, מנהלי הקרנות חייבים להתחשב בסיכון. עם זאת, עדיין ישנם מנהלי קרנות קטנות שאימצו את שיטת ה"צל"ש־טר"ש", ומאמינים כי הדרך המהירה להצלחה היא התשואות. אלה בחרו בהשקעה אגרסיבית. לפני שנים אחדות נתקלתי במשפט שמיטיב לייצג את הגישה הנכונה בעיני, האומר: "מנהלי תיקים טובים נתפסים באופן קבוע כאידיוטים כשהשוק גואה, וכגאונים כשהשוק בתחתית, בתקווה שיצליחו לשרת כראוי את לקוחותיהם במהלך מחזור מלא של השוק".

צבי סטפק הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב־דש

השורה התחתונה: בתקופה של שפל בתשואות לפדיון באג"ח ושל גאות בשוקי מניות רבים, ניהול הסיכונים זוכה לחשיבות כפולה.