להגן על העצמאים מעצמם
התערבותו האחרונה של האוצר בתנאים הסוציאליים של העצמאים איננה רק הגברת המעורבות בתחום, אלא התערבות פטרנליסטית עד כדי פיקוח ואכיפה
מאז ומתמיד הקפידה מדינת ישראל להבחין בין עובדים שכירים לבין עצמאים בכל הקשור להגנה סוציאלית. לדוגמה, במקרה של הפסקת עבודה, זכאים שכירים לקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום דמי אבטלה. תשלום זה מסייע בידם לעבור את תקופת חיפושם אחר עבודה חדשה. ביטוח מעין זה אינו קיים בקרב עצמאים.
כך גם בנוגע לחוק פיצויי פיטורים, שבא להגן על עובדים שכירים במקרה של סיום עבודתם, שאינו רלבנטי לגבי עצמאים.
לכן, הפקדות מעביד לקופת גמל עבור פיצויי פיטורים של עובדו, הפקדות אשר מהוות חיסכון ובטוחה לעובד, אינן קיימות לגבי עצמאים, ועצמאי אינו זכאי לדרוש הכרה בחיסכון שכזה כהוצאה.
מקורה של עמדה זו מצוי, בין היתר, בהבדל שבין העובד השכיר לעצמאי. בעוד העובד השכיר מסיים את עבודתו רק עם הבטוחות הסוציאליות והפנסיוניות, הרי שלעצמאי נותר בדרך כלל הנכס המשמעותי שממנו השתכר עד כה (המפעל, המשרד או החנות).
שינוי מדיניות האוצר
מתוך כך, גם יחסו של משרד האוצר להפקדות התגמולים של ציבור העצמאים לקופת גמל היה שונה. מסיבה זו עד לפני כמה שנים אפשר האוצר לעצמאים להפקיד כספים לקופת גמל הונית, שהיתה הופכת לנזילה בתוך 15 שנים ממועד ההפקדה הראשונה. כך, החיסכון הפנסיוני של ציבור העצמאים היה הופך לעתים קרובות לנזיל שנים רבות לפני הגיעם לגיל זקנה. מצב שהביא לא אחת למשיכת הכספים, תוך ויתור על החיסכון הפנסיוני לגיל זקנה.
מציאות זו, ורצונו של משרד האוצר לעודד חיסכון פנסיוני לגיל זקנה, גרמו למתן הטבות מס לעצמאים רק עבור חיסכון ארוך טווח, שבוצע באמצעות הוראת האוצר כי קופות גמל יהיו נזילות רק כאשר ימלאו לעמית 60. בהמשך משרד האוצר אף ביטל את האפשרות להפקיד את כל הכספים לקופת גמל הונית, והיא הותנתה בהפקדה מינימלית בקופת גמל לקצבה.
בתחילת 2008 החליט האוצר לסגור לחלוטין את קופות הגמל ההוניות להפקדות חדשות בפני כל הציבור, כך שלעצמאי, בדומה לשכיר, נותרה אפשרות של חיסכון פנסיוני רק במסגרת קצבתית, כזו שמשלמת קצבה חודשית רק לאחר גיל 60.
בכך, למעשה, ניצל משרד האוצר את כלי הטבות המס כדי לנתב את העצמאים להפקיד בקופות גמל קצבתיות. אולם, לא היתה בכך חריגה מהותית מעמדתו ביחס לעצמאים, שהתבססה על שימוש בכלי הטבות מס.
עמדה זו השתנתה בימים אלו, עם הודעת האוצר כי בקרוב יפורסם תזכיר הצעת חוק שיסדיר את נושא החיסכון לפנסיה של העצמאים. בהתאם להצעת החוק, ביצוע ההפרשות לפנסיה לא ייוותר לשיקול הדעת של ציבור העצמאים, שרק יתומרצו בהטבות מס, אלא תקום חובה חוקית שתכפה עליהם להפקיד לפנסיה. עמדה זו מהווה שינוי של ממש ביחס המדינה לתנאים הסוציאליים של ציבור העצמאים, אם כי בינתיים רק לגבי ההפרשות הפנסיוניות.
כמו כן, לחיוב העצמאים להפריש לפנסיה מטעם המדינה מצטרף גם הצורך באכיפתו. שכן, לגבי שכירים, החובה לבצע הפרשות פנסיוניות, לרבות ניכוי במקור של חלק העובד, מוטלת על המעביד. כך שלא קיימת זהות בין מי שמפריש לפנסיה (המעסיק) למי שנהנה ממנה (העובד).
בעיית אכיפה
במקרה שמעביד אינו מבצע הפרשות עבור עובדו השכיר, האחרון דורש זאת בעצמו או באמצעות ההסתדרות, באופן ישיר או באמצעות הגשת תביעה.
בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, קופת הגמל אף מחויבת בעצמה, במקרה של שכיר, לפעול לגביית כספי מעביד. לעומת זאת, לגבי העצמאים, קיימת זהות בין המפריש לנהנה, דהיינו העצמאי הוא המפריש את כספי הפנסיה והוא אמור ליהנות מהם בגיל פרישה.
זהות זו יוצרת קושי בפיקוח ובאכיפת חובת ההפרשות לפנסיה. אין מי שיפקח על ביצוע חובה זו, ובמקרה הצורך יאכוף אותה. כך שכל עלויות הפיקוח והאכיפה ייפלו על כתפי המדינה, אשר תידרש להקצות משאבים לביצוע מטלה זו, שרק עד לאחרונה בכלל התנגדה לקיומה. ולכן בסופו של יום, אין המדובר פה רק בהגברת המעורבות של משרד האוצר בתנאים הסוציאליים של ציבור העצמאים, אלא בהתערבות פוזיטיבית עד כדי פיקוח ואכיפה, ואולי אף אכיפה פלילית, על ידי המדינה בעצמה.
והכל בשם הפטרנליזם על ציבור העצמאים (מפני עצמם) - פטרנליזם שאינו קיים אפילו בנוגע לציבור השכירים.
הכותב הוא עו"ד ממחלקת ביטוח, פנסיה וגמל במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'
