פישמן מתלבש על בעיית החוב במשק

בשעה שחברות רבות במשק מנסות לקדם פתרונות יצירתיים לפתרון בעיית החוב שלהן, פועל אליעזר פישמן ליצירת הסדר כולל בהשתתפות הבנקים והגופים המוסדיים. ההסדר אמור לפתור את בעיית החוב של השנתיים הקרובות (2009 ו־2010) לפי פרמטרים אחידים לכלל החברות ולזכות בהסכמת המדינה.

בשבועות

ל"כלכליסט" נודע כי פישמן הציע למוסדיים את המתווה הבא: דחייה בארבע שנים של תשלומי הקרן שאמורים להיפרע בחודשים מרץ 2009 עד דצמבר2010 (אצל אותן חברות שטרם הגיעו להסדר חוב פרטני), ובתמורה "יפצו" החברות את הגופים המוסדיים בתוספת של 1% ריבית לשנה. לגבי החוב מול הבנקים, שני הבנקים שאיתם שוחח פישמן נתנו הסכמה עקרונית לדחייה של כספי הקרן שהם אמורים לקבל בשנים 2009 ו־2010, בתנאי שההסדר יכלול גם את החוב לגופים המוסדיים.

לא רק ריבית

שלשום סיים פישמן סבב שיחות עם הגופים המוסדיים, שבמסגרתו נפגש כאמור גם עם הבנקים ועם צמרת האוצר. עם זאת, בגופים המוסדיים בודקים עדיין את פרטי התוכנית וקיימת הסתייגות ממתווה של הסדר כולל שלא יכלול מרכיב פיצוי פרטני לגבי כל חברה וחברה.

במיוחד מעוניינים הגופים המוסדיים במרכיב פיצוי שאינו קיים לעתה עתה בתוכנית - הכוללת רק תוספת ריבית - ועיקרו מתן מניות או אופציות למניות בחברות בעלות החוב, כפי שנעשה בהסדרי החוב שכבר החלו לקרום עור וגידים בשוק. אלא שעניין קבלת הנתחים בחברות הוא מהלך שבעלי השליטה בחברות מתנגדים לו נחרצות.

גופים מוסדיים גדולים שעמם שוחח "כלכליסט" אישרו אתמול כי הם בוחנים את התוכנית האמורה, ואולם הם העריכו כי ארוכה הדרך לאישורה. נוסף על כך, הדרישה לקבל אופציות בחברות בתמורה לפריסת החוב עשויה, על פי הערכות, לדחות או אפילו לטרפד בסופו של דבר את התוכנית. זאת, מכיוון שקביעת מרכיב ההמרה של החוב לאופציות למניות מסבכת ומאריכה את המהלך.

רוצים גם בעלות

"כדי שנסכים להסדר שכזה עליו לכלול לא רק פיצוי בריבית אלא גם מרכיב של בעלות בחברות", אמרו כמה מהמוסדיים אתם שוחח אתמול "כלכליסט". הגופים המוסדיים אמרו כי התוכנית של פישמן לא זרה גם לטייקונים אחרים במשק שנתנו לו "אור ירוק" לביצוע השיחות. בהקשר זה יש לציין שהתוכנית אינה נוגעת רק לחובותיה של קבוצת פישמן, ותכליתה לפתור את כלל בעיית החוב במשק.

היקף הפירעונות בשוק האג"ח הסחיר צפוי להסתכם בשנת 2009 ב־10 מיליארד שקל ובשנת 2010 ב־20 מיליארד שקל נוספים. מכיוון שהיום אנחנו עדים לאוסף של הסדרים שונים ומגוונים לקראת מועדי הפירעון המתקרבים, מקווים פישמן ותומכיו כי סיכום עקרוני בין הגופים המוסדיים לבין כמה קבוצות בסדר גודל משמעותי בשוק יאותת גם לשאר בעלי השליטה בחברות כי המהלך כדאי. זאת, במיוחד לעומת פתרונות פרטניים וניסיונות לבצע הסדרי דחייה בלתי מאורגנים שלא תמיד מסתיימים בהצלחה.