השורה התחתונה
שחקניות הנישה שגונבות את ההצגה בתחום הכי לוהט בבורסות העולם
מניות החברות הביטחוניות נהנות מגאות ברקע הצמיחה בתוצאות הכספיות שמתודלקת ע"י שורה של עימותים בעולם. ואולם לא מדובר בתחום שבו הענקיות שולטות ביד ברזל; חברות נישה שמציעות מוצרים טובים במיוחד זוכות במכרזים רבים וצומחות בקצב מהיר עוד יותר מהשוק. נקסט ויז'ן הישראלית היא רק אחת מהן
תקציבי הביטחון של ישראל ומדינות החברות בנאט"ו גדלים להיקפים חסרי תקדים. הגאות במניות הביטחוניות בבורסת תל אביב ובחו"ל הרימה מעלה כמעט את כולן. במקביל, החשיבות לפעול לפי משנה סדורה ואסטרטגיית השקעה מובחנת - עולה גם כן.
ב-2024 ההוצאה הצבאית הגלובלית הגיעה לשיא של 2.7 טריליון דולר - הזינוק השנתי החד ביותר מאז המלחמה הקרה. פלישת רוסיה לאוקראינה חוללה שינוי בפרדיגמה: מדינות נאט"ו הגדילו את תקציבי הביטחון שלהן ל-2%-5% מהתמ"ג, וגרמניה אף שינתה חוק יסוד כדי לעמוד ביעד הזה.
הגל הזה לא עוצר באירופה. טייוואן, בסיוע אמריקאי, נערכת לאפשרות של פלישה סינית, ומאמצת קו התחמשות חדש בשם אסטרטגיית הדורבן. מצב שבו מדינה קטנה מצטיידת בכלי נשק זולים, ניידים וקטלניים, כמו רחפנים, טילים ומוקשים, כדי לבלום פלישה מצד יריב חזק יותר, תוך גרימת נזק כבד בעלות נמוכה.
בכל שדה קרב מודרני חוזר אותו דפוס: נשק קטן, חכם ורצחני. באוקראינה, רחפנים זולים וקטלנים הקהו את היתרונות המסורתיים של טנקים וארטילריה מאוגדים, וסיפקו לאוקראינה יתרון חסר תקדים מול רוסיה. כך, בהתקפה אחת, במסגרת מבצע "קורי עכביש", שנערכה ב-1 ביוני השנה, כ-120 רחפנים פגעו ב-41 מטוסים רוסים והחריבו מעל 10, ובכך גרמו לרוסים נזק של 7 מיליארד דולר.
כך, יותר משלוש שנים לתוך המלחמה, הרחפנים הפכו לאיום הקטלני ביותר בשדה הקרב. ארה"ב, שהפנימה את הלקח, דוחפת את טייוואן ליישום אסטרטגיית הדורבן. היא אף דחתה לראשונה בקשת רכש טאיוואנית למסוקי קרב כדי למקד אותה ברכש אמצעי לחימה זולים וקטלניים. המסר הוא שגם גוליית צריך לחשוב פעמיים מול מערך כזה קוצני.
למרות העלייה בתקציבי הביטחון, לא כל הענקיות בסקטור קוצרות פירות. לוקהיד מרטין ובואינג האמריקאיות ממשיכות לבנות מטוסי קרב וטילים בשווי מיליארדי דולרים, אבל בתעשיית הביטחון האמריקאית אין דינמיקה של "המנצח לוקח הכל", שאותה משקיעים רבים מכירים מנישות בתחום ההייטק, שם אפקט הרשת מושל בכיפה. למעשה, כל מכרז ביטחוני מוכרע באופן פרטני, על בסיס פרמטרים של איכות, מחיר ומהירות אספקה. כך, חברות נישה עם טכנולוגיה ייחודית ומובילה חוזרות וזוכות במכרזים, ושולי הרווח שלהן גדלים.
נקסט ויז'ן הישראלית היא דוגמה קלאסית לכך. יש הסכמה רחבה בקרב מומחים בינלאומיים מתעשיית הרחפנים הצומחת שמדובר בלא פחות מיצרנית המצלמות המיוצבות לרחפנים הטובה בעולם ובפער, שמעצבת ומייצרת את המוצרים שלה מרעננה, ונסחרת בבורסת ת"א.
ההכנסות של החברה הוכפלו עוד בשנה שלפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, כחלק מגל ארוך-טווח של הצטיידות במערכות תקיפה אוטונומיות. המצלמות הזעירות שהיא מייצרת משמשות רחפנים לזיהוי מטרות, תצפית ניווט ותקיפה. בין הלקוחות של החברה אפשר למצוא את אלביט, רפאל, התעשייה האווירית, והצבאות של ארה"ב, הודו, צרפת וגם את חברת אנדוריל האמריקאית, השם הכי לוהט בתעשיית הדיפנס טק.
הסקטור שבו פועלת נקסט ויז'ן צומח בקצב שנתי ממוצע (CAGR) של מעל 30% והשוק צפוי להגיע ל-60 מיליארד דולר עד 2030. בין השנים 2017 ל-2024 ההכנסות של נקסט ויז'ן צמחו בקצב שנתי ממוצע של כ-70%, מה שאומר שהיא לוקחת נתחי שוק מהמתחרות. ב-2024 ההכנסות שלה הוכפלו והסתכמו ב-115 מיליון דולר, והרווח הנקי זינק ב-140% לרמה של 66.5 מיליון דולר, עם שולי רווח נקי של 57% - רווחיות שיכולה לעורר את קנאתן גם של חברות תוכנה. וכך, מאז ההנפקה שלה ב-2021, שווי השוק של החברה זינק פי 27 והוא נושק ל-11 מיליארד שקל.
המוצרים של נקסט ויז'ן נחשבים לאיכותיים, קלים וזולים בעשרות אחוזים מהמתחרים. אבל היתרון האמיתי טמון ביכולת לייצר בכמויות ובמהירות. בעוד לחברות אחרות דרושים חודשים של ייצור, נקסט ויז'ן שולחת ללקוחות אלפי יחידות תוך שבועות בודדים. האם היתרון התחרותי שלה יכול להחזיק מעמד לאורך זמן, או שיצרניות רחפנים עשויות להעדיף בהמשך ייצור עצמאי? הרי אם "זורקים" מספיק כסף על הבעיה, היא עשויה להיפתר. מכיוון שמדובר במשימה טכנולוגית מורכבת שאינה בתחום המיקוד שלהן, משתלם לתקוף אותה רק בקנה מידה גדול. בלי הפטנטים, יותר קל ומהיר להישאר עם ספקית כמו נקסט ויז'ן.
ומה עם ההעדפה האמריקאית לייצור מקומי? החדירה של החברה הישראלית לשוק כבר קרתה, גם בלי שיש לה מפעל בארה"ב. ישנן עדויות לכך שמשרד ההגנה האמריקאי לא פחות מממליץ ליצרניות הרחפנים האמריקאיות שעובדות איתו לשתף פעולה עם נקסט ויז'ן. בנוסף, ההנהלה בוחנת רכישת חברה או מפעל בארה״ב - מהלך שיקצר זמני אספקה, ירחיב את הייצור ויפחית את התלות האמריקאית בייבוא.
נקסט ויז'ן הייתה מוכנה לעידן הזה - וסביר להניח שנראה אותה ממשיכה לצמוח באופן רווחי עוד כמה שנים טובות. והיא לא לבד. חברות ביטחוניות נישתיות ברחבי העולם שולטות בקטגוריות צרות - וצומחות מהר: ת'יון (THEON.AMS) היוונית-קפריסאית הנפיקה באמסטרדם בתחילת השנה שעברה והיא יצרנית אמר"לים דומיננטית בקרב צבאות נאט"ו. הכנסותיה זינקו ב-61% בשנת 2024 ל-352 מיליון יורו, עם הזמנות בסך 466 מיליון יורו וצבר הזמנות של 654 מיליון יורו. המניה שלה זינקה כמעט פי 3 מאז ההנפקה.
אקסייל (EXA.PA) היא חברה קטנה שמייצרת רחפנים תת-ימיים. היא הספק האירופי היחיד עם שליטה בכל שרשרת הערך של רחפנים לפינוי מוקשים תת-ימיים - דבר שהוא בגדר צורך הגנתי שוטף. 80-90% מהמכרזים העולמיים בתחום מסתיימים בזכייה שלה, והתחום צומח. מעמדה מתחזק ככל שציי חיל הים פונים ללוחמה ימית בלתי מאוישת, בדיוק כמו שכבר קורה באוויר. היא מהווה קוואזי-מונופול בתחום צומח שהשוק מפספס. הכנסותיה בשנת 2024 הגיעו ל-373 מיליון יורו, כאשר צבר ההזמנות עלה ל-708 מיליון יורו. ברבעון השני של 2025 המכירות גדלו ב-52%, צבר ההזמנות עלה ל-1.1 מיליארד יורו, והמניה זינקה כמעט ב-600% רק מתחילת השנה.
קונגסברג (KOG.OL) מייצרת טילים להגנה אווירית ומערכות תקיפה ימיות. הכנסותיה בשנת 2024 עלו ב-20% ל-48.9 מיליארד קורונה נורבגית עם צבר הזמנות של 138 מיליארד. הזמנות בתחום הדיפנס והתעופה זינקו ב-30% בחציון הראשון של 2025. החברה בונה מפעלים חדשים לייצור בארה״ב ובאוסטרליה.
דווקא בשוליים, בחברות הקטנות שמובילות תחום צר אך קריטי, נמצאות ההזדמנויות הגדולות של עולם הביטחון החדש.
השורה התחתונה: חברות נישה איכותיות בסקטור הביטחון מהוות הזדמנות השקעה בנוף הביטחוני החדש, שנולד על רקע הצרכים המשתנים של המדינות, שמצידן מגדילות את תקציבי הביטחון עוד ועוד.
נועה סגל היא Associate בקרן הגידור הישראלית Legacy Value Partners.
לכותבת ו/או לקרן Legacy Value Partners יש או עשוי להיות עניין אישי בכל אחת מהחברות המוזכרות במאמר
