פרשנות
פרישת המנכ"ל רון אבידן מעזריאלי: 433 מילים למינוי, ושתיים לפרידה
מנכ"ל עזריאלי רון אבידן סיים את תפקידו "מסיבות אישיות" לאחר ארבעה חודשים בלבד. יהיו הסיבות האמיתיות אשר יהיו, הנימוק שבו השתמשה עזריאלי מצביע על תופעה רחבה יותר מצד חברות ציבוריות - קצרנות היכן שלא נוח להן. לרשות ני"ע הפתרונים
רון אבידן התברג השבוע בצמרת רשימת המנכ"לים שכיהנו במשך הזמן הקצר ביותר, לאחר שהודיע על סיום תפקידו כמנכ"ל קבוצת עזריאלי בתום ארבעה חודשים בלבד.
האירוע מפנה את תשומת הלב לאחת הטריטוריות שבה החברות הציבוריות בישראל לא מצטיינות – שקיפות כלפי הציבור כשזה לא נוח להן. בדיווח לבורסה, עזריאלי נימקה את העזיבה של אבידן בשתי מילים בלבד: "מסיבות אישיות".
הנימוק הדל הזה עומד בניגוד ל־433 המילים שסיפקו רק את התמצית של הנימוקים של דירקטוריון עזריאלי וועדת התגמול שלו בעת שאישרו את תנאי התגמול של אבידן כמנכ"ל, שפורסמו בזימון לאספת בעלי המניות שהתבקשו לאשר לו שכר בעלות של 10.2 מיליון שקל בשנה.
בלא מעט מקרים, המילים "סיבות אישיות" נועדו לשמור על צנעת הפרט, כאשר הסיבה לסיום התפקיד אינה רלבנטית ואינה עניינו של הציבור בשום אופן, דוגמת מחלה או סוגיה משפחתית כאובה אחרת. זה גם קוד מקובל שהתקשורת מקבלת עליה. אלא שבמקרה של אבידן, הסיבות לעזיבה הן הכל חוץ מאישיות מהסוג הזה.
הצד שלו, הצד שלה
הררי מילים נכתבו על האירוע בשתי היממות שחלפו מאז ההודעה של עזריאלי, והן שפכו אור על נסיבות העזיבה, כאשר, מן הסתם, לכל סיפור יש שני צדדים, לכל הפחות.
מצד אחד, המרחב הניהולי שקיבל אבידן מדנה עזריאלי, בעלת השליטה והיו"ר הפעילה של החברה, היה מצומצם עד אפסי, כאשר לפי גורמים רבים דנה עזריאלי אף פעלה ישירות מול סמנכ"לים, צמצמה את הנוכחות שלו בישיבות הנהלה ומנעה מאבידן מעורבות מהותית ומשמעותית בעסקה לרכישת השליטה בחברת הנדל"ן למגורים צמח המרמן.
היו מי שתיארו את הדומיננטיות של בעלת השליטה מול המנכ"ל הטרי כ"היא אפילו קבעה איזה קפה יהיה במשרדים". מצד שני, יש מי שמתארים סיטואציה שבה דנה עזריאלי לא היתה שבעת רצון מאבידן, והבינה מהר מאוד שהוא אינו מתאים לתפקיד, כבר בתקופת החפיפה, מה שמעלה את השאלה אם העזיבה של אבידן היא אכן התפטרות, או שמא פיטורים בתחפושת.
אם דנה עזריאלי אכן פעלה באופן המתואר, עשויה להיות כאן הפרה לכאורה של כללי הממשל התאגידי, שכן תפקיד הדירקטוריון הוא לפקח על ההנהלה, להתוות אסטרטגיה ולאשר מהלכים משמעותיים. לדירקטוריון וליו"ר שלו אסור לנהל את החברה באופן שוטף.
מנגד, אם הדירקטוריון והעומדת בראשו איבדו אמון במנכ"ל בתוך זמן קצר, הרי שהדבר לא מלמד טובות על איכות ההליך שנוהל על מנת לאתר לחברה מנכ"ל במקום אייל חנקין הוותיק, שכיהן בתפקיד שבע שנים – הליך שהחל באמצעות הד האנטרית, המשיך לפגישות של המועמדים עם ועדת האיתור, פגישות עם דנה עזריאלי עצמה, ולבסוף דיון בדירקטוריון שאישר את מינוי המנכ"ל, ולאחר מכן גם את תנאי התגמול שלו.
האם באף שלב בדרך לא היה מי שאמר "חבר'ה, הוא לא האיש שלנו"? ייתכן שלא, וייתכן שהדבר הובן רק כשאבידן נכנס לתפקידו, אולם כעת זה יעלה גם לציבור קצת יותר ממיליון שקל, שכן הציבור מחזיק בכ־30% ממניות קבוצת עזריאלי, ואילו אבידן ייפרד מהחברה עם שכר ברוטו של 3.2 מיליון שקל על ארבעה חודשי עבודה בלבד, שכר שבמקור היה אמור לקבל עבור שנה וארבעה חודשים.
כך או כך, העזיבה המהירה אינה מאירה את התנהלות החברה בכל הנוגע לאיתור המנכ"ל באור מחמיא, ואף צריכה להציף לבעלי המניות סימני שאלה מראש בנוגע לאופן שבו יהיו צריכים להתייחס לנימוקים שתעלה החברה בבואה לבקש מהם לאשר את תנאי התגמול של המנכ"ל הבא. האם כל אלו הן "סיבות אישיות" שאינן רלבנטיות לציבור? צריך הרבה שכנוע עצמי כדי להאמין בזה.
עזריאלי לא לבד בסירה
עזריאלי לא לבד בסירה הזו והיא בוודאי לא היחידה שביקשה לטשטש אירועים פחות מחמיאים באמצעות השימוש במילים "סיבות אישיות", או נוסחים כלליים אחרים. כך, כשאייל לפידות עזב את כס מנכ"ל שיכון ובינוי ביוני 2020, כל שהחברה דיווחה עליו היה "סיום כהונה בהסכמה", ביטוי שמאחוריו התחוללה דרמה גדולה יותר. אך המקרה של עזריאלי, בשל גודלה של החברה (שווי שוק של 40 מיליארד שקל, שהופך אותה לחברת הנדל"ן הגדולה בישראל), מפנה את תשומת הלב לשקיפות החלקית והעכורה הזו, שמתרחשת בחסות החוק והרגולטור – רשות ני"ע.
חוק ני"ע קובע כי חברה חייבת לדווח בדיווח מיידי על עזיבת מנכ"ל או נושא משרה בכיר, ולציין בדיווח מהן נסיבות סיום הכהונה. האם מדובר בהתפטרות, פיטורים (וגם אז, לשון החברה לפתע הופכת ללקונית), או סיבות אחרות שיש להביא לידיעת הציבור.
כמו כן, אם המנכ"ל הודיע על התנגדות להחלטות כלשהן של החברה או העלה הסתייגות מהותית אחרת מהתנהלותה, דוגמה חשש לאי־סדרים, על החברה לציין זאת במפורש. אולם בשטח האפור והרחב שמשתרע בין עזיבה בשל קבלת הצעה עבודה אחרת או תחושת מיצוי אחרי שנים, לבין עזיבה על רקע מערכת יחסים מקצועית־אישית שעלתה על שרטון, החברה יכולה לשמור על שתיקה ולא לשתף את הציבור, גם אם השרטון שעליו עלתה מערכת היחסים מעלה שאלות ביחס לרמת הממשל התאגידי או איכות קבלת ההחלטות בדירקטוריון.
זה המקום שבו רשות ני"ע רשאית ויכולה לדרוש מהחברה לספק גילוי רחב יותר לציבור המשקיעים ביחס לנסיבות העזיבה, בעיקר לאחר שסביר שגם ברשות קראו את הכתבות הרבות שעסקו בכך. ולא, זו אינה סוגיה רכילותית, אלא סוגיה של שקיפות כלפי המשקיעים, שהרשות אמונה על כך שיקבלו תמונה כמה שיותר רחבה בנוגע לחברות הציבוריות ופועלן.
