ריאיון
יו"ר נאוויטס: "היום גם ענקיות הטק רוצות להיות חברות אנרגיה, אין להן ברירה"
ב-2016 גדעון תדמור עזב את קבוצת דלק והקים את נאוויטס פטרוליום, ובמאי השנה היא נכנסה למדד ת"א 35; השבוע החלה ההפקה ממאגר הדגל שננדואה, שאותו רכשה ב-1.8 מיליון דולר בלבד; האם הנפקה בניו יורק היא הצעד הבא? "אנו כשירים להיכנס למשחק, אבל זה עוד לא טריוויאלי"
אחת האמירות המבודחות שאפשר לשמוע במסדרונות נאוויטס פטרוליום, שותפות הנפט והגז שנוסדה על ידי היו"ר גדעון תדמור, היא שאפשר לעשות אומגה מהמשרדים שלה בהרצליה פיתוח למשרדי קבוצת דלק שנמצאים בבניין ממש מעבר לכביש.
עד לעשור הקודם תדמור היה מבכירי קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה, ושותף שלה בתחום הגז הטבעי. הוא עמד בראש דלק קידוחים ואבנר – שאותה הקים ושבהמשך מוזגה עם דלק קידוחים. תחת ניהולו, החברה גילתה את מאגרי הגז הגדולים והראשונים בישראל – ים תטיס, תמר ולווייתן. במובן זה, תדמור נמנה עם האבות המייסדים של תעשיית הגז הטבעי בישראל.
את קבוצת דלק הוא עזב ב־2016, אך לא את המשרדים. דלק קידוחים עברה לבניין החדש של קבוצת דלק מעבר לכביש, ותדמור הקים באותה שנה מאותם משרדים את נאוויטס פטרוליום, שמתמקדת בחיפושי נפט וגז מעבר לים, באמריקות. שנה לאחר מכן, באוקטובר 2017, החברה הונפקה בבורסת ת"א לפי שווי של 250 מיליון שקל.
כיום, 8 שנים אחרי, היא נסחרת לפי שווי של 11.5 מיליארד שקל, קרוב מאוד לזה של קבוצת דלק (12.6 מיליארד שקל), ובחודש מאי האחרון היא הצטרפה למדד הדגל של אחוזת בית – ת"א־35. שווי המניות (או יותר נכון, יחידות ההשתתפות) של תדמור בנאוויטס (11.9%) עומד כיום על כ־1.2 מיליארד שקל.
"החתול של שרדינגר, גרסת האנרגיה"
ביום ראשון השבוע נאוויטס הגיעה לנקודת ציון נוספת – תחילת ההפקה ממאגר הדגל שלה – שננדואה שבמפרץ אמריקה, שבו היא מחזיקה ב־49%. מדובר במאגר שיפיק בכושר מקסימלי 100 אלף חביות נפט ביום, והשווי הנוכחי שלו עומד על 4 מיליארד דולר. זאת, לאחר שנאוויטס רכשה את הזכויות בו ב־1.8 מיליון דולר בלבד בשנת 2018.
בריאיון לכלכליסט, שנערך ביום שבו נאוויטס דיווחה על תחילת ההפקה מהמאגר, תדמור התקשה להסתיר את התרגשותו. "זה יום חג ויום היסטורי לנאוויטס, וקפיצת מדרגה מאוד משמעותית עבורה, כי זה פרויקט ענק שכל העולם מכיר", הוא אומר, ומוסיף: "אנחנו מממשים פה חזון. הרעיון להקים את נאוויטס נולד בשנת 2015, כשמשבר אנרגיה עולמי הפיל את מחירי הנפט מרמה של 120 דולר לחבית לרמה של פחות או יותר 20 דולר".
לדבריו, "באותה העת התחלנו לגבש את האסטרטגיה שלנו, שלהערכתי היא אסטרטגיה ייחודית מאוד בתעשייה. שאלנו את עצמנו איך אנחנו יכולים לנצל את המצב הזה כדי להצליח להיכנס לעולם הזה של חיפושי נפט וגז, שהוא עולם מאוד שמרני, עולם של מגה־פרויקטים ושחקנים גדולים שדורש הרבה מאוד הון, ולהרוויח, בלי שיש לנו הרבה הון. מהשאלה הזו נולדה האסטרטגיה – להיכנס לפרויקטים שנקלעו לקשיים, ושאף אחד לא מעוניין בהם מסיבות כאלה ואחרות, אחרי שלב האקספלורציה, שהוא השלב המסוכן ביותר, ולהצליח להביא אותם לידי פיתוח ובסופו של דבר להפקה. עשינו את זה שבע פעמים עד כה, אבל שננדואה הוא ההוכחה המשמעותית ביותר לכך שהאסטרטגיה הזו באמת עובדת".
ואכן, מדובר בקפיצה פיננסית משמעותית. אם את שנת 2024 סיימה נאוויטס עם רווח תפעולי־תזרימי (EBITDA) של 49 מיליון דולר בלבד, את השנה הנוכחית היא צופה שתסיים עם EBITDA של 566 מיליון דולר, והנתון צפוי לזנק ל־1.1 מיליארד דולר בשנת 2026, בזכות תחילת ההפקה משננדואה.
איך רוכשים זכויות של מאגר בשווי נוכחי של 4 מיליארד דולר תמורת 1.8 מיליון דולר בלבד?
"באותה נקודה בשנת 2018 היינו כבר אחרי שהתחלנו לפתח את מאגר בקסקין, ועמית (קורנהאוזר, מנכ"ל נאוויטס – י"ר ועא"מ) ואני הגענו למצגת של חברה אמריקאית שפשטה את הרגל בשם קובלט. היינו האחרונים בתור לצפות במצגת. זה היה ב־18 בינואר 2018. אנחנו אוהבים את הסימבוליות של ח"י, ובתאריך הזה יש פעמיים ח"י, אז כנראה שזה סימן טוב. הגענו למצגת, כולם היו עייפים אחרי שפגשו את כל אנשי תעשיית האנרגיה של יוסטון, והם מראים לנו את כל הנכסים שהחברה רוצה למכור. ראינו שם שני פרויקטים שהחברה מכרה בסוף במאות מיליוני דולרים, ואת שננדואה, שמשום מה לא ממש קיבל התייחסות. אז שאלנו למה לא מתייחסים לנכס הזה, שלנו הוא נראה מאוד משמעותי. ואז אמרו לנו שיש לו בעיה – עד שהליך המכירה של הנכס יושלם, הרישיון שניתן לחברה על ידי המדינה יפקע ויחזור למדינה, וכדי לשמור על הרישיון צריך להגיש תוכנית פיתוח. אבל אף אחד לא יגיש תוכנית פיתוח אם הוא לא יודע שהוא רוכש את הנכס וגם ממשיך להחזיק ברישיון".
לדבריו, "נוצר מצב שהוא מעין החתול של שרדינגר, גרסת שוק האנרגיה. אנחנו מסתכלים אחד על השני, חושבים שזה אחלה נכס, ומבינים שאף אחד לא רוצה לגעת בו ומבינים למה. כשיצאנו מהחדר ידענו שזה בדיוק בשבילנו. אנחנו יכולים לפצח את העניין מנטלית ובלי הרבה כסף. שכנענו את המפעיל הנוכחי של המאגר שייכנס איתנו כשותף ויגיש תוכנית פיתוח, כדי שהרישיון לא יפקע. במקביל, הגשנו הצעה לרכישת הנכס. שאלנו את היועצים שלנו כמה כדאי להציע. כולם אמרו לנו שצריך מחיר של מאות מיליוני דולרים, כדי לא להעליב את קובלט. אבל אני אמרתי שבגלל שאין לנו כסף אנחנו לא יכולים להגיש הצעה כזאת, אז נעשה הפוך – נגיש הצעה שולית, בלתי חשובה, כדי שהנכס יראה לא אטרקטיבי. אמרתי כבר שאנחנו אוהבים את הסימבוליות של ח"י, אז הגשנו הצעה על 1.8 מיליון דולר. ומדובר על נכס שעד לאותו רגע הושקעו בו 1.8 מיליארד דולר בתשעה קידוחי אקספלורציה, כן? וזה עבד. אישרו את ההצעה שלנו".
אבל מפה לתחילת ההפקה הדרך ארוכה.
"בהחלט. הכסף שדרוש לפיתוח לא נמצא באותו סיכון כמו הכסף שדרוש לאקספלורציה, אבל עדיין מדובר בסכומי עתק. עד היום הושקעו בפיתוח המאגר 1.9 מיליארד דולר. את החלטת ההשקעה הסופית (FID) קיבלנו באוגוסט 2021. והעולם אז היה עולם שונה. שלוש אותיות משלו בכיפה – ESG. ראשי תיבות של סביבה (Environment), חברה (Social) וממשל תאגידי (Governance). ושלוש האותיות האלו הן לא חברות שלנו באותה תקופה, כי אנחנו עוסקים באנרגיה קונבנציונלית, לא אנרגיה מתחדשת".
לדבריו, "זה ההייפ הכי גדול באותה תקופה, והסנטימנט הוא שכולם צריכים לעבור רק לשימוש באנרגיות מתחדשות. הסכם פריז נחתם והתחושה היא שמחר בבוקר אף אחד לא צריך יותר נפט ולא צריך יותר גז. חברות אנרגיה מסורתיות שינו את השם שלהן. זו תוצאה של פוליטיקה בינלאומית שהפכה כמעט לדת. הכל היה מאוד קיצוני, דיכוטומי ולטעמי לא מנומק. וזה אומר שבבת אחת הרבה גופי מימון שבמשך שנים עבדו עם התעשייה המסורתית פשוט נעלמו מהמפה. כי לממן עסקי נפט הכתים אותם באותה תקופה. ואנחנו רוצים בעיצומה של התקופה הזו להביא סכומי עתק למימון פיתוח של שדה נפט ענק. מאז כולם עשו רברס וחזרו להשקיע באנרגיה קונבנציונלית, בין היתר בזכות מהפכת ה־AI, שנשענת על דאטה סנטרים שצורכים כמויות אדירות של חשמל, ונסמכים מאוד על נפט וגז טבעי. היום כולם מבינים שאנרגיות מתחדשות הן תוסף לשוק האנרגיה, ולא מה שיכול לבדו להחליף את כל מקורות האנרגיה בתעשייה. אבל זה היה המצב אז".
ומה עשיתם? נשמע על פניו כמו דרך ללא מוצא.
"פנינו גם לשוק ההון הישראלי. בסופו של דבר, הבאנו מימון ל־60% מהפרויקט משוק ההון הישראלי, מהמוסדיים הישראליים ומהבנקים בארץ, שהאמינו בנו גם בזכות המוניטין שלנו, וגם בזכות החוויות החיוביות שהיו להם קודם לכן איתנו בתמר ולווייתן. סיפור הגז הישראלי היה הצלחה גדולה, ובעצם השתמשנו בו כדי לעניין אותם על להסתכל על התחום מחוץ לישראל. היו כמובן בנקים בינלאומיים בתמונה, והם הובילו את מימון העסק, אבל החלק של שוק ההון הישראלי היה משמעותי מאוד וזה לא היה קורה בלעדיו".
ולא היה שום שלב שבו המוסדיים האלו שואלים אותך "גדעון, מה לך ולארצות הברית? יש לך קבלות משמעותיות בישראל, אבל אנחנו לא בטוחים אילו יתרונות יש לך בחו"ל מול כל הענקיות"?
"בוודאי שהם שאלו, והם היו חייבים לשאול. המשקיעים הישראלים הם משקיעים מקצועיים ומנומקים, ואף אחד לא הולך להשקיע בפרויקט כלשהו בגלל השם של מי שמוביל אותו. זה אומנם תנאי הכרחי, אבל לא מספיק. השאלות נשאלו, והן היו נכונות, ואם אני הייתי בצד שלהם, הייתי שואל את אותן שאלות. מה שהשפיע מאוד הוא העובדה שכבר היו לנו קבלות מפרויקט בחו"ל – פרויקט בקסקין, שעבר דרך דומה, אבל שיעור ההחזקה שלנו בו קטן יותר, 7.5%. מדובר בפרויקט שרשם היסטוריה קטנה".
לדבריו, "זה הפרויקט הראשון בעולם שהנפיק, לאחר סיום הפיתוח שלו, אג"ח פרויקטלית מדורגת, סחירה, שהיא נון־ריקורס. לכך בהחלט אפשר להוסיף את הקבלות והמוניטין של תמר ולווייתן, ודבר לא פחות חשוב – העובדה שברור שהמוסדיים הישראליים צריכים להיפתח לעולם כדי להשקיע את היקפי הכספים האדירים שזורמים אליהם מדי חודש ומדי שנה, כי השוק המקומי כבר קטן עליהם. וזה לא רק עניין של תעשיית האנרגיה. היום זה נשמע טריוויאלי, אבל אז המשקיעים עמדו בצומת. או להשקיע עוד ועוד בישראל, וליצור איזו ספירלה של עליית מחירי נכסים ‑ או להיפתח לעולם ולפזר השקעות. אז אני חושב שפגשנו את המשקיעים בנקודה מאוד נכונה בזמן".
תדמור מוסיף כי "נאוויטס השקיעה גם הון עצמי של 400 מיליון דולר. וזה לא טריוויאלי בכלל. נאוויטס של אז היא לא נאוויטס של היום. עשינו בורג, שפגאט וכל תרגיל אקרובטי אפשרי אחר כדי להביא את הסכום הנדרש. והצלחנו לעמוד באתגר הזה, בסופו של דבר".
"היינו בטוחים שהמניה תתרסק"
מתי לאורך התהליך הרגשת שאולי הכל עומד להשתבש וחששת שיכול להיות שכל ההשקעה תרד לטמיון?
"יש יותר מרגע אחד של חשש עמוק בתוך הליכים כל כך מורכבים ויקרים, אבל היה רגע אחד – היתה תאונה במספנה של יונדאי, שיצרה עבורנו פלטפורמה שהיתה קריטית לפרויקט, כי היא היתה עתידה לשמש להפקת נפט גולמי בים. עמית ואני היינו יחד בפגישה כששמענו על האירוע (תאונת עבודה במספנה שבה נהרגו שלושה עובדים — י"ר ועא"מ), וזה היה וואו גדול מבחינתנו. הקוריאנים עצרו את הפעילות במספנה ופתחו בבדיקה. הם עובדים מסודר ולעומק, וידענו שייקח זמן עד שתהיה לנו נגישות כדי לבדוק את הדברים ולדעת טוב יותר מה בדיוק קרה לפלטפורמה; האם היא נפגעה, מה בדיוק נפגע, כמה זמן ייקח לתקן את זה ואיך זה ישפיע על שננדואה".
לדבריו, "זה גרם לנו לחששות מאוד גדולים. לא ידענו כמה זה יעכב את הפרויקט, שהוא ממילא פרויקט הנדסי מורכב מאין כמותו, בשל העומק שבו הוא נמצא והעובדה שלמשל יש רק שתי ספינות בעולם שיכולות לבצע את הקידוחים בו. היינו בטוחים שהמניה תתרסק כשנדווח על האירוע. בטוחים. וגם ידענו שאנחנו עוד לא יכולים להגיד מה בעצם המשמעות של מה שקרה. אבל החשש לא התממש. השוק הגיב בירידה קלה ואחר כך חזר לעלות, וגם העיכוב בפרויקט היה מינימלי כי לא נגרם לפלטפורמה נזק. זה נתן לנו תחושה טובה, תחושה שאנשים סומכים עלינו".
העולם השתנה מאוד מאז שיצאתם לדרך עם נאוויטס ועם האסטרטגיה שלכם. איך אתם מתכננים לקחת את החברה קדימה היום?
"העולם באמת השתנה. במידה רבה הוא מפוכח יותר. זה לא שיד אחת, של אנרגיה מסורתית, ניצחה יד שנייה, של אנרגיה מתחדשת. זה לא שיש כת כזו וכת כזו. היום יש שילוב ידיים. ה־AI, שצומחת אקספוננציאלית, מוכיחה שאין מספיק אנרגיה בעולם וזה מחולל שינוי דרמטי, כי בסוף החסם הראשון, השני והשלישי הכי גדול בכל מה שנוגע לדאטה סנטרס, שמניעים את המהפכה הזו, זה חשמל ואנרגיה.
"היום גם ענקיות הטכנולוגיה רוצות להיות חברות אנרגיה, כי אין להן ברירה. זה סעד עצמי. לא סתם הן משקיעות בתחנות כוח גרעיניות. אבל זה משהו שכולם מבינים שייקח עוד הרבה זמן, ברמה של שנים, ולזה צריך להוסיף את הריבית הגבוהה שמקשה על פרויקטים של אנרגיה מתחדשת, ואת ההבנה שיש צורך בשרשראות אספקה מתפקדות, ולכן הנפט והגז חוזרים ביג טיים. וגם התעשייה הזו יודעת היום לפתח פרויקטים עם פוט־פרינט מינימלי בכל מה שנוגע לפליטות של מזהמים. ולכן מה שנאוויטס רוצה וצריכה לעשות זה עוד מאותו דבר".
"פרויקט שמשנה מדינה מקצה לקצה"
הפרויקט הגדול הבא של נאוויטס הוא פרויקט סי ליון שליד איי פוקלנד, שצפוי להתחיל הפקה בתחילת 2028. הפרויקט הזה, שבו נאוויטס מחזיקה ב־65%, שווה כיום 3.6 מיליארד דולר ועבור הזכויות בו היא לא שילמה, אלא בכלל קיבלה 6 מיליון דולר; וזאת אחרי שהושקעו בו 1.3 מיליארד דולר עד לכניסתה לפרויקט, ויש צורך בעוד 1.4 מיליארד דולר על מנת להביא אותו לשלב ההפקה הראשון. "זה פרויקט שעומד לשנות מדינה מקצה לקצה. זה עושה לי דז'ה וו למה שקרה עם הגז בישראל. זה הדבר הגדול הבא שאנחנו עובדים עליו חזק מאוד. מדובר באזור שאין לו משאבי טבע מפיקים והכלכלה שלהם, 80% ממנה, מבוססת בעיקר על דיג".
לדבריו, "כל הסיכונים בפרויקט כבר מאחורינו. מדובר בתגלית הגז הרביעית הגדולה בעולם שטרם פותחה, כן? בפוקלנד חיים 3,500 איש בסך הכל. זה בגודל של קיבוץ. בזכות הפרויקט הזה הם עומדים להיות קיבוץ מאוד עשיר. אלוהים חייך אליהם. לא היינו יכולים להגיע לפרויקט הזה בלי שננדואה, כי זה פרויקט שפותח לנו המון דלתות וממצב אותנו במקום שבו אנחנו יכולים ליצור עסקאות והזדמנויות, ולא רק לאתר אותן. כיום אין הר שנראה לנו גבוה מדי. אנחנו אוהבים לחלום, ואני חושב שהוכחתי בחיי שאני מסוגל לממש חלומות, ואף חלום לא מרתיע אותנו, אבל אנחנו עושים הכל עם רגליים על הקרקע. בסוף, כשאנחנו מסתכלים על חלום ומנתחים אותו, הניתוח הוא מאוד מקצועי. בסוף זה עולם פרקטי, הנדסי, של מגה פרויקטים וכסף גדול שעובד עם אקסלים ומודלים פיננסיים. אז החלומות מחייבים המון צניעות, חשיבה מתודית עמוקה ומנומקת".
נאוויטס שווה כיום 4-3 מיליארד דולר, ויש לכם משרדים וצוותים גם בלונדון ויוסטון. האם הנפקה באחת מבורסות ניו יורק היא השלב הבא?
"היום אנחנו כשירים להיכנס למשחק הזה, מכל הבחינות, גם מבחינה פיננסית, אבל זה עדיין לא טריוויאלי. צריך להיזהר מלעשות מהלכים מוקדם מדי. כדי להנפיק בארה"ב צריך להיות עם שווי שוק מספק ולהיות גם מספיק אטרקטיבי כדי שאנליסטים יסקרו אותך, ושיהיו מספיק ידיים קונות שמעוניינות במניה. השוק האמריקאי הוא לא שוק סלחן. אז צריך לדעת איפה אתה מקבל את השווי הנכון ואיפה יש גמישות פיננסית טובה יותר. אנחנו היום במצב שאפשר להתחיל ללמוד את הדבר הזה, אבל בוודאי שלא להצהיר לגביו שום דבר".
מה בעצם היה לך רע בקבוצת דלק כשאתה חולש מהמעמד שלך שם על מאגרי הגז הטבעי הגדולים בישראל? למה להקים בכלל את נאוויטס?
"יש לי סקרנות של ילד בן 5, ולפעמים גם סבלנות של ילד בן 5. דגדג לי להתחיל משהו גדול מאפס ולהוכיח לעצמי שאני מסוגל. היתה לי תשוקה גדולה לעשות עוד דברים, גם בעולמות אחרים, כמו עולם האנרגיה בחו"ל. אני כמו דבורה שאוהבת לעבור מפרח יפה לפרח יפה. ככה גם הגעתי לעסקי הבידור (ראו מסגרת). וחשוב לי להגיד שלא עשיתי את זה לבד. זו בסוף עבודה של קולקטיב. עובדת פה קבוצה של אנשים מוכשרים מאוד במתכונת של סיירת, ובלעדיהם זה לא היה קורה".
"גם בתחום הבידור אני מתודולוגי"
זלווגר, גיר, ריבס, ופרס אמי על הנובה. עוד בטרם הקים את נאוויטס פטרוליום, גדעון תדמור הקים ב־2013 את חברת ההפקות תדמור אנטרטיינמנט, שכיום נקראת סיפור (Sipur).
חברת ההפקות הזו חתומה על הסרט של יוסי סידר "נורמן" בכיכובם של ריצ'רד גיר וליאור אשכנזי, "Swiss Army Man" בכיכובו של דניאל רדקליף ("הארי פוטר"), "האמת המלאה" עם קיאנו ריבס ורנה זלווגר, "ג'נקשן 48" הישראלי עם תאמר נפאר, על הסדרה "ילד רע", ועל הסרט התיעודי של יריב מוזר על הטבח בנובה "עוד נחזור לרקוד", שזכה בפרס האמי בחודש שעבר.
את סיפור מנהל אמיליו שנקר (בתמונה משמאל), במאי ותסריטאי, שחתום על הסרט "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה", שהצטרף ב־2018. "כנער היתה לי מצלמת סופר 8 מ"מ, ותמיד היתה לי תשוקה לתחום", מספר תדמור. "גם מה שאני עושה בתחום הזה הוא מאוד מתודולוגי, מתוך למידה עמוקה של התחום. המודל שלי הוא לסייע ליוצרים המוכשרים והנהדרים שיש בארץ לעשות קרוס־אובר לעולם. את זה אנחנו עושים עם שותפים בינלאומיים, כמו אולפני MGM, ששייכים היום לאמזון".
גם בתחום זה תדמור יצר שותפות עם משקיעים ישראלים, כמו פועלים אקוויטי, כלל ביטוח ו־IBI, שהשקיעו בסיפור.
