כלכליסט TV
גוגל מהמרת על הנצח: מה קרה לחברות אחרות שגייסו אג"ח ל־100 שנה?
ממוטורולה ו־JC Penney ועד ארגנטינה ואפילו ישראל – בשבוע שעבר גייסה אלפבית, חברת־האם של גוגל, אג"ח ל־100 שנה כחלק מגיוס חוב עצום שנועד לממן את מרוץ ה־AI. אגרות חוב ל־100 שנה הן אמנם לא דבר יוצא דופן, אך כשמדובר בחברת טכנולוגיה זהו בהחלט אירוע נדיר - שלא קרה מאז התפוצצות בועת הדוט.קום. מי בעצם זקוק לאגרות חוב לטווח רחוק כל כך, ואיך אפשר להשקיע בטכנולוגיות שאי אפשר אפילו לדמיין?
בימים האחרונים הכריזה אלפבית, חברת־האם של גוגל, על צעד יוצא דופן: החברה הנפיקה אגרת חוב ל־100 שנה - וזכתה לביקושים חריגים של כמעט פי 10 עבור מיליארד פאונד שהוצעו למכירה. המהלך היה חלק מגיוס חוב רחב בהיקף של יותר מ־30 מיליארד דולר, שבוצע בתוך 24 שעות. איך עובדת אגרת החוב? מי שקנה אותה יקבל מדי שנה ריבית, ובסוף התקופה - בשנת 2126 - אלפבית תחזיר לו את הקרן. אבל, בלי להעליב אף אחד - מי מתכנן להישאר פה עד 2126?
אגרות חוב ל־100 שנה אינן דבר שגרתי, אך הן קיימות. ממשלות, אוניברסיטאות עתיקות כמו אוקספורד וקרנות פילנתרופיות ענקיות הן הגופים שמרשים לעצמם לחשוב לטווח ארוך כל כך. חברות טכנולוגיה, לעומת זאת, פועלות בעולם שבו חברות נולדות ומתות בתוך שנים ספורות. לכן ברור שלא מדובר רק במהלך פיננסי - אלא בהצהרת כוונות כמעט דתית. למעשה, הנפקת האג"ח ל־100 שנה של גוגל היא הראשונה מאז התפוצצות בועת הדוט.קום בסוף שנות ה־90 שבה חברה טכנולוגית מנסה לגייס חוב לפרק זמן ארוך כל כך.
בפעם הקודמת, בשיא הבועה ב־1997, הייתה זו מוטורולה שהנפיקה אג"ח ל־100 שנה. מה קרה לה מאז? מוטורולה עדיין קיימת, אך התפצלה לחלקים שונים, לאחר שגוגל רכשה את חטיבת הסלולר שלה ב־2012 ומכרה אותה שנתיים לאחר מכן בשווי מקוצץ של פחות מ־25% ללנובו. והנה דוגמה נוספת - הפעם מחוץ לעולם הטכנולוגיה: רשת הקמעונאות האמריקאית JC Penney. גם היא הנפיקה אג"ח ל־100 שנה בסוף שנות ה־90, כשנראתה כמו מוסד נצחי. ב־2020 - 23 שנים בלבד לאחר מכן - היא פשטה את הרגל. מחזיקי האג"ח, שחשבו שהם מחזיקים נכס יציב לטווח ארוך במיוחד, מצאו את עצמם נושים של חברה קורסת.
יש גם מדינות שמצליחות לשכנע משקיעים להאמין להן ל־100 שנה. ארגנטינה, למשל, ביקשה ב־2017 לאותת לשווקים שהיא חזרה למסלול לאחר שנים של משברים - והנפיקה אג"ח ל־100 שנה בהיקף של 2.75 מיליארד דולר. שלוש שנים לאחר מכן היא לא הצליחה לשלם כ־500 מיליון דולר למחזיקים והוכרזה כחדלת פירעון. גם מדינת ישראל הצטרפה למועדון המצומצם הזה: במרץ 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה, גייסה ישראל כמיליארד דולר באג"ח ל־100 שנה, במהלך שהובל על ידי החשב הכללי דאז רוני חזקיהו.
מי בעצם קונה אג"ח ל־100 שנה? לא אנשים פרטיים, אלא קרנות פנסיה וענקיות ביטוח - גופים שצריכים לשלם פנסיות ופוליסות גם בעוד עשרות שנים. כדי לעמוד בהתחייבויות ארוכות הטווח הללו, הם מחפשים נכסים שיספקו תזרים יציב לאורך זמן. מבחינתם, אג"ח ל־100 שנה יכולה להתאים בדיוק לפרופיל הזה. וגוגל? היא צריכה את הכסף כאן ועכשיו. מרוץ ה־AI דורש השקעות עתק בדאטה סנטרים, תשתיות אנרגיה ופיתוח מודלים גדולים. כשהיא לוקחת חוב ל־100 שנה, היא משדרת לשוק מסר ברור: אנחנו לא עוד חברת טכנולוגיה שעשויה להיעלם בתוך עשור - אנחנו כאן כדי להישאר.
האירוניה הגדולה היא שהחוב הזה ילווה את גוגל דרך עולמות שעדיין אין להם שם. מהמחשוב הקוונטי ועד טכנולוגיות שאי אפשר אפילו לדמיין היום. מתישהו, בשנת 2126, מישהו יבדוק אם הגיע הזמן לקבל את הכסף בחזרה. השאלה היא רק אם באלפבית עדיין יהיו שם כדי להחזיר אותו.
