ניתוח
כך הפילה המלחמה במזה"ת את הבורסה המוצלחת ביותר בעולם
אחרי שזינקה אשתקד ב־75%, בורסת סיאול ספגה עד כה את הפגיעה הקשה ביותר מהמלחמה באיראן. הסיבה: כלכלה עם תלות מוחלטת בסחר ימי ובאנרגיה זולה
התגובה החריפה ביותר בשווקים למלחמה עם איראן לא נרשמה בתל אביב, ניו יורק או אפילו לונדון. היא התרחשה דווקא בסיאול, שם קרסה הבורסה בשיעור חד של יותר מ־12%, הירידה היומית החדה אי־פעם.
היקף הנזקים הוא עצום: יותר מחצי טריליון דולר נמחקו בתוך שעות ספורות, והמטבע המקומי, הוון, התרסק ביחד עם הבורסה. במהלך הלילה שלשום, הוון פרץ לזמן קצר את המחסום הפסיכולוגי של 1,500 וון לדולר והגיע לרמתו הנמוכה ביותר מאז מרץ 2009, עם 1,505.8 וון לדולר, שפל של 17 שנה. לאחר שהשלים פיחות של יותר מ־4%, הוא התייצב סביב שער של 1,485.7 וון לדולר.
המהלומה שחטפה הבורסה המצליחה ביותר של 2025, שזינקה ביותר מ־75% בשנה החולפת, מתעתעת. לכאורה, מדובר בשוק רחוק מהזירה הגיאוגרפית בה מתרחש העימות. אלא שכאשר צוללים לפרטים מבינים שבפועל, זו אולי הבורסה עם הרגישות הגבוהה בעולם לאירועים המתרחשים במצר הורמוז.
התגובה החריגה והקיצונית משקפת את המבנה הייחודי של הכלכלה הדרום קוריאנית. מדובר באחת הכלכלות הפתוחות בעולם, ולפיכך גם אחת התלויות ביותר בעולם בסחר בינלאומי. היצוא של דרום קוריאה עומד על כ־44% מהתמ"ג ושיעור הסחר הכולל מתקרב ל־80% מהתוצר (לעומת כ־60% בממוצע ב־OECD).
בניגוד לרוב הכלכלות המפותחות, יותר מרבע (27%) מהפעילות הכלכלית נשענים על ייצור תעשייתי, שיעור גבוה בהרבה מארצות הברית או אירופה. גם מבנה היצוא משקף זאת. כ־85% ממנו מורכבים מסחורות תעשייתיות — שבבים, מכוניות, ציוד אלקטרוני ומוצרים תעשייתיים — ורק כ־15% משירותים. זהו אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר מול ישראל, לדוגמא, כאשר כאן מהווים השירותים 52% מהיצוא הכולל.
מאחר שקוריאה היא חצי אי עם גבול יבשתי סגור כמעט לחלוטין (מול צפון קוריאה, הנמסיס הגדולה), שיעור עצום של יותר מ־99% מהסחר שלה מתבצעים דרך הים. המשמעות: הפגיעה בערוצים ימיים היא קריטית לכלכלה המקומית.
אלא שזה רק חלק אחד מהסיפור. במקביל, כלכלת דרום קוריאה תלויה כמעט לחלוטין באנרגיה מיובאת (למדינה אין כמעט משאבי טבע). כ־70% מהנפט שלה מגיעים מהמזרח התיכון, וכ־65% ממנו עוברים דרך מצר הורמוז. במקביל, גם חלק מיבוא הגז הטבעי הנוזלי שלה עובר באותו נתיב ימי צר. כלומר, סגירת המצר היא מכת מוות עבור תעשייה שהחמצן שלה הם מוצרי אנרגיה.
התוצאה היא מודל כלכלי שמבוסס על שילוב בין יבוא אנרגיה דרך המפרץ ליצוא תעשייתי דרך נתיבי שיט הנמצאים תחת מתקפה. הכלכלה של דרום קוריאה היא, הלכה למעשה, אחת ההצלחות הגדולות של תהליך הגלובליזציה, ולפיכך, רושמת כעת את הפגיעה הקשה ביותר.
משום שתעשייתה תלויה באנרגיה זולה ונתיבים ימיים פתוחים, כאשר מצר הורמוז הופך לזירת קרב, המשקיעים בסיאול אינם רואים בכך משבר גיאופוליטי מרוחק, כי אם איום ישיר על עורק החיים הראשי של הכלכלה הקוריאנית.
לפיכך, אין זה פלא שענקיות מקומיות כמו סמסונג, SK Hynix או יונדאי חוטפות חזק. לא מדובר כאן רק בחברות טכנולוגיה או רכב, כי אם בצמתים מרכזיים בשרשראות האספקה של הכלכלה העולמית. כך למשל, השבבים שמייצרת סמסונג עוברים בין מפעלים באסיה, ארצות הברית ואירופה לפני שהם מגיעים למוצר הסופי. מכוניות יונדאי נשלחות דרך נתיבי הסחר הימיים לכל העולם. כאשר עלויות האנרגיה וההובלה מזנקות, שלושת המשתנים המרכזיים של החברות הללו נפגעים בו זמנית: עלויות הייצור מטפסות, שרשראות האספקה מתארכות ומתייקרות (ברקע הזינוק בביטוח הימי) והביקוש העולמי נחלש (בעיקר צריכה של מותרות כמו רכבים).
אבל, מאחורי הקריסה הזו עומדת גם זהות המשקיעים. בורסת סיאול תלויה במידה רבה בזרים, לרבות קמעונאיים, כאשר אפילו גופים מוסדיים ישראליים ידעו למכור תעודות סל שמחקות את מדד הקוספי. כאשר הסיכון הגיאופוליטי עולה, אותם משקיעים, שמכירים היטב את הכלכלה הדרום קוריאנית, נוטים לצמצם חשיפה, ובעיקר, לממש את רווחי העתק שהבורסה הניבה בשנה שחלפה. התוצאה היא בריחת הון מהירה שמעצימה את הירידות במדדים. בשוק ההון הקוריאני מדגישים, כי הקריסה לא נובעת משינויים בחברות עצמן, כי אם מאירוע חיצוני שאין לדרום קוריאה כל שליטה עליו. אבל, במידה והעימות יחריף ונתיבי הסחר לא יחזרו במהרה לשגרה, המצב עלול להסלים לכדי משבר כולל.
