ניתוח
מחליפים מנוע: חגיגת הריבית נגמרת, אבל הבנקים עדיין מצליחים להרוויח
עידן הכסף הקל של הבנקים מתחיל להיסגר: ירידת הריבית והתמתנות האינפלציה שוחקות את מרווחי הריבית. בינתיים הם מצליחים לשמור על תשואה גבוהה באמצעות עמלות, זרועות השקעה והתייעלות
כמו עם מזג האוויר, כך גם במקרה של נתוני המאקרו: קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו התנאים משתנים, עד שמגיע הרגע שבו ברור שאנחנו כבר בעונה חדשה. בשבוע החולף כבר לא נותר מקום לספק: האביב הבנקאי הסתיים, או במילים אחרות, הבנקים נמצאים בסביבה חדשה, שבה הריבית היורדת והאינפלציה המתמתנת מביאות לכך שהרבה יותר קשה לעשות כסף מהכסף. אבל הם עדיין מצליחים.
ארבעה מתוך חמשת הבנקים הגדולים — לאומי, הפועלים, דיסקונט והבינלאומי — פרסמו בשבוע האחרון את הדו"חות הכספיים לרבעון השני, ומחר מזרחי־טפחות יסגור את עונת הדו"חות של הבנקים. אומנם בשני בנקים — הפועלים והבינלאומי — נרשמה ירידה ברווח הנקי, אך בנטרול המס המיוחד שהטילה המדינה על המערכת הבנקאית בהיקף של 3 מיליארד שקל ב־2026, הם מציגים שיפור, גם אם מתון, בשורת הרווח. החריג המרכזי הוא בנק לאומי, שהציג רווח שיא לבנק בישראל של 2.83 מיליארד שקל. בנוסף, פרט ללאומי ולדיסקונט התשואה להון בבנקים נשחקה, אך עדיין מדובר בתשואה דו־ספרתית גבוהה של 16%-15%, שלפני עשור הבנקים יכלו רק לחלום עליה. במבט כולל על תוצאות הבנקים, הנה שלוש נקודות בולטות:
1.הבנקים לחצו על דוושת הגז של תיקי האשראי
ברבעון האחרון הבנקים המשיכו להעמיד אשראי בקצב מואץ. בולט מעל כולם הוא לאומי, שתיק האשראי שלו — הגדול במערכת — צמח ב־9% מתחילת השנה, ובכך עמד ביעד השנתי שהציב הבנק ל־2026. ביחס לרבעון המקביל, התיק של לאומי צמח ב־15.8%, של הפועלים ב־14.3%, של דיסקונט ב־9.8% ושל הבינלאומי ב־20.1%. אך היכולת המרשימה של הבנקים היא לא בהעמדת האשראי כשלעצמה. זאת, אף שקצב צמיחה כזה אינו מובן מאליו נוכח האתגרים הגיאו־פוליטיים ואמירות רה"מ המתייחסות למשק כאל "סופר ספרטה" ועל הסיכונים הביטחוניים כ"מניעת שואה שנייה"; וכן נוכח רמת הסיכון בשוק הנדל"ן והקשיים של החברות החוץ־בנקאיות.
מה שמרשים הוא היכולת לצמוח בקצב כזה תוך שמירה על מדדי איכות האשראי, לפחות עד כה. יחס החובות שאינם צוברים הכנסות ריבית (NPL) נותר נמוך: 0.40% בבינלאומי (שיפור מ־0.46% בסוף 2025), 0.45% בלאומי (לעומת 0.43% ברבעון המקביל), 0.50% בהפועלים (לעומת 0.53% ברבעון המקביל) ו־0.53% בדיסקונט. גם שיעור ההוצאה להפסדי אשראי נותר נמוך מול הרבעון המקביל, כשבשלושת הבנקים הגדולים עיקר ההוצאה נבעה מהפרשות קבוצתיות בשל הצמיחה בתיק ולא מכשלים פרטניים. הדבר משתקף גם בשיעור המחיקות החשבונאיות מהתיק, שנשמר ברמות זניחות. גם בענף הבינוי והנדל"ן החשיפה נראית מנוהלת: בלאומי שיעור האשראי הבעייתי בענף עומד על 0.84% (מול 0.87% בסוף 2025), ובהפועלים הוא עומד על 1.12% (מול 1.16% בסוף 2025).
2.ההאצה באשראי הספיקה רק למנוע פגיעה בהכנסות מריבית
צמיחת תיקי האשראי של הבנקים סיפקה המחשה לביטוי "פול גז בניוטרל". במקרה של לאומי והפועלים, צמיחה של 16%-14% בתיק תורגמה לעלייה זניחה של 0.7%-0.6% בהכנסות מריבית. לדיסקונט והבינלאומי, צמיחת התיק לא הספיקה וההכנסות מריבית קטנו ב־4.3% וב־7.6% בהתאמה. זו ההמחשה לכך שהבנקים, ששנה אחר שנה הציגו רווחי שיא בזכות עליית האינפלציה ובעקבותיה עליית הריבית, מתמודדים עם סביבת מאקרו חדשה, שבה הריבית ירדה מ־4.5% ברבעון המקביל ל־3.5% נכון ליולי, וב־12 החודשים הקרובים היא צפויה לרדת בחצי נקודת אחוז נוספת. ההשפעה על הבינלאומי היא החזקה ביותר. לפי טבלאות הרגישות של הבנק, הורדת ריבית של 1% צפויה לחתוך כ־453 מיליון שקל מהכנסות המימון הכוללות שלו.
גם התמתנות האינפלציה — שצפויה להסתכם ב־1.8% ב־2026 לעומת 2.4% אשתקד — ממתנת את ההכנסות. כאן הבנק שמושפע בצורה המשמעותית ביותר הוא מזרחי־טפחות (שיפרסם את דו"חותיו מחר), בשל היקף תיק המשכנתאות שלו. כל ירידה של 1% במדד תפחית מעל 220 מיליון שקל מההון העצמי של הבנק. בנוסף, גם הר העו"ש של הציבור — או "כסף בחינם" כפי שרואים אותו הבנקים — תורם פחות לרווחיהם. משקי הבית מחזיקים כ־230 מיליארד שקל בחשבונות העו"ש: על רובם המוחלט הבנקים לא משלמים ריבית, אף שהם תורמים מיליארדים להכנסותיהם. אומנם היקף הכספים בעו"ש נותר יציב ביחס לאשתקד, אך הוא קטן באופן יחסי לתיק האשראי ולכן בפועל מרווח הריבית מצטמצם. לצד זאת, המשך עליית המודעות לכלים אלטרנטיביים כמו קרנות כספיות עשוי להסיט כספים מהעו"ש ומהפיקדונות אליהם וכך להעמיק את שחיקת המרווח.
3. תשובת הבנקים: עמלות, זרועות השקעה והתייעלות בכוח האדם
אז כיצד הצליחו הבנקים לשמור על רווחיות גבוהה? הפיצוי הגיע משלושה מנועים מרכזיים: ראשית, התרחבות בהכנסות שאינן מריבית ובזרועות ההשקעה. בנק לאומי רשם זינוק של 39.4% בהכנסות אלו לרמה של כ־2 מיליארד שקל ברבעון, הודות לרווחי מימוש בשוק ההון ולגידול ברווחי חברות כלולות כמו לאומי פרטנרס. בדיסקונט, זרוע ההשקעות דיסקונט קפיטל רשמה עלייה ברווח הנקי ל־103 מיליון שקל.
2 צפייה בגלריה
מימין: מנכ"ל הפועלים ידין ענתבי, מנכ"ל לאומי חנן פרידמן, מנכ"ל דיסקונט אבי לוי ומנכ"ל הבינלאומי אלי כהן
(צילומים: יונתן בלום, רמי זרנגר, אייל טואג)
שנית, העלייה בהכנסות מעמלות. אף שברקע הבנקים מפעילים תוכניות הטבות וסבסוד וולונטריות לציבור, שורת העמלות הציגה גידול נאה ברבעון השני לרוחב כל המערכת: הכנסות העמלות בדיסקונט עלו ב־7.8% (ל־567 מיליון שקל), בבינלאומי הן קפצו ב־9% (ל־473 מיליון שקל), ובלאומי נרשמה עלייה של 2.8% (ל־1.04 מיליארד שקל). בהפועלים שורת העמלות נותרה יציבה על 1.15 מיליארד שקל, זאת לאור השפעה חיובית חד־פעמית ברבעון המקביל. כשמתווה ההטבות של בנק ישראל יגיע לסיומו המתוכנן בסוף הרבעון הראשון של 2027, שורת העמלות צפויה לזנק בחדות עוד יותר — אלא אם כן הציבור יתעורר, כפי שהפיקוח על הבנקים מקווה, וידרוש לקבל את אותן הטבות זמניות כהטבות קבועות. אך הסיכוי שזה יקרה, לשמחת הבנקים, הוא נמוך. המנוע השלישי הוא התייעלות תפעולית. עוד לא ברור עד כמה השימוש ב־AI תורם לצמצום כוח האדם בבנקים, אך מה שבטוח הוא שגם ללא ההתקדמות המטאורית של כלי הבינה המלאכותית, הבנקים עדיין היו מקדמים תוכניות פרישה. דיסקונט מאיץ תוכנית פרישה מוקדמת לצמצום של כ־600 עובדים ב־2026 (כ־8% ממצבת עובדי הקבוצה) ובוחן את מיזוג בנק מרכנתיל לתוכו. בנק הפועלים מיישם באופן הדרגתי תוכנית פרישה מרצון של כ־770 עובדים עד 2028 (כ־10% מכוח האדם), ובלאומי הוצאות השכר והנלוות ירדו במחצית הראשונה ב־0.9%, מה שהביא את הבנק ליחס יעילות תפעולית יוצא דופן של 24.7% בלבד ברבעון (לעומת 26.9% אשתקד). לכל אלה מתווספת כרית הביטחון בדמות ההפרשות להפסדי אשראי. ככל שהתרחישים הפסימיים של הכלכלה לא יתממשו במלוא עוצמתם, הבנקים יוכלו לשחרר הפרשות עודפות שבנו בשנים האחרונות, ודאי אם קצב צמיחת תיק האשראי יאט בהמשך, מה שיתרום לשורת הרווח גם בסביבת ריבית נמוכה יותר.
