השורה התחתונה
לא כל הנוצץ זהב: השקעה במתכת היקרה מסוכנת יותר, והתשואה פחות זוהרת משנדמה
מתחילת השנה מחיר אונקיית זהב עלה ב־45% וקבע שיא היסטורי של 4,000 דולר לאונקיה. אולם מבט אל העבר מלמד שהזהב משיא תשואות נמוכות לעומת שוק המניות, לא מגדר מירידות בשוק דובי ודורש תזמון מושלם
האם מחיר אונקיית זהב ימשיך לעלות? מתחילת השנה זינק מחיר הזהב ב־45.5% וקבע שיא היסטורי של 4,000 דולר לאונקיה, ובכך עקף את שלל הבורסות בעולם, כולל את בורסת ת"א שמדד הדגל שלה, ת"א־35, ניתר השנה בכ־33%.
המתכת הצהובה ממשיכה למשוך רבים מהמשקיעים, בעיקר על רקע הדאגות ממלחמות, החששות ממכסים והפחד מאינפלציה עולמית. אבל היזהרו: ההשקעה בזהב דורשת תזמון מושלם. ואם אינכם מצליחים לתזמן מניות, אל תנסו לתזמן את מחיר הזהב. מדוע?
אף שרבים מייחסים לזהב כוחות גידור קסומים, בסופו של דבר זהב הוא סחורה, ללא הכנסות, ללא יכולת הסתגלות או התאמות עסקיות, וללא חלוקת דיבידנדים. מחירה של אונקיית זהב אומנם זינק לאחרונה, אבל במבט ארוך טווח התמונה שונה. מאז 1992, המועד שבו החלו לפרסם את נתוני מדד MSCI העולמי בשקלים, מדד המניות העולמיות הניב תשואה שנתית ממוצעת של 9.2%, כולל דיבידנדים.
הזהב? הניב רק 8%. לשם השוואה, מדד ת"א־35 הניב תשואה שנתית ממוצעת של 8.6%, ללא דיבידנדים. אם לא די בכך, אם נחזור אחורה עוד יותר, באמצעות נתונים מבוססי דולר אמריקאי, הפער בין מניות לזהב רק גדל. מאז 1974, השנה שבה ארה"ב ניתקה סופית את הקשר בין הדולר לזהב, מדד המניות העולמי הניב תשואה שנתית ממוצעת של 9.6%. הזהב? רק 6.8%.
לכאורה, תשואה נמוכה יותר אמורה להגיע עם סיכון נמוך יותר, אבל לא במקרה של הזהב. מדידת סטיית התקן השנתית, המשקפת את התנודתיות, מגלה אחרת. אם מודדים בשקלים, סטיית התקן של מדד המניות העולמי עומדת על 13.4% מאז 1993. הזהב? 16.6%. אם מודדים בדולרים אמריקאיים, הפער גדול עוד יותר.
מאז 1974 סטיית התקן של מדד המניות העולמי עמדה על 14.9% למניות לעומת סטיית תקן של 18.8% בזהב. אומנם התנודתיות של מדד ת"א־35 גבוהה עוד יותר ועומדת על 18.9%, אבל זו בדיוק הסיבה שבגינה צריך לפזר את ההשקעות באופן גלובלי ולא להמר על קניית מתכת צהובה ונוצצת.
המשמעות של תנודתיות גבוהה ותשואות נמוכות היא שהרווחים בזהב אומנם עשויים להיות מרשימים, אך הם נדירים ובאים בגלים. תסתכלו על ההיסטוריה ותראו: ב־21 בינואר 1980 הגיע הזהב לשיא של 850 דולר לאונקיה ושב אליו רק ב־2 בינואר 2008, כלומר 28 שנים לאחר מכן.
בדרך היו גם זינוקים של 50% במחיר הזהב, אך גם נפילות ממושכות. כנ"ל בשקלים. ב־1 באוקטובר 2012 הגיע הזהב לשיא של 6,988 שקל לאונקיה, ובשלוש השנים שלאחר מכן הוא צנח ב־41.2%, ולא חזר לרמה זו עד 6 באוגוסט 2020, כמעט 8 שנים לאחר מכן. גם לאחר הזינוק המרשים של סוף 2022, התשואה הממוצעת השנתית של הזהב מאז השיא של 2012 עמדה על 7.8% בלבד — נמוך מהממוצע ההיסטורי.
אז תזמון מחיר הזהב הוא המפתח להשגת תשואות. אבל מה עם המיתוסים על כך שהזהב מהווה גידור מפני אינפלציה או מכסים ומשמש מקלט בטוח בשוק דובי? שוב, נשתמש בהיסטוריה: שיא מחיר אונקיית זהב בשנת 2022 הגיע ב־8 במרץ ואז צנח 15.4% יחד עם מניות העולם. אז הסיפור על מקלט בטוח בשוק דובי אינו נכון.
יתרה מכך, בזמן שהאינפלציה העולמית התקרבה לשיא של 40 שנה ב־2022, מחיר הזהב דווקא נחלש ולא גידר את הירידות. אם לא די בכך, מחיר אונקיית הזהב הגיע לשיא חדש ב־16 במרץ 2023, ברם, מניות העולם עשו זאת חודש קודם לכן.
וגידור מפני מכסים? בין 2017 ל־2020, בתקופת המכסים של טראמפ על יבוא סיני, מחיר אונקיית הזהב אכן עלה על תשואות מדד ת"א־35, אבל פיגר אחרי רוב מדדי מניות העולם.
עבור משקיעים רבים, המשיכה האמיתית אחר הזהב היא התשואות הנוצצות והמבריקות שלו בעת האחרונה. אבל רדיפה אחר טרנד וקנייה מתוך התלהבות של תשואות העבר היא טעות קלאסית וסיבה גרועה לקנות משהו. הזהב הנוצץ? להערכתי הפעם זה רק "זהב של שוטים".
ענקי הגידור אוהבים זהב: "הזהב צריך להוות 15% מתיק ההשקעות"
הזהב מעורר הרבה אמוציות בשוקי ההון הגלובליים כעת. בניגוד לעמדתו של קן פישר, שניים מאנשי קרנות הגידור הבולטים בארה"ב ממליצים עליו בחום. מדובר בריי דליו, מייסד קרן הגידור ברידג'ווטר, ובקן גריפין, מייסד קרן הגידור סיטאדל. מדובר בשתיים מקרנות הגידור הגדולות בעולם במונחי נכסים מנוהלים.
דליו אמר ביום שלישי האחרון כי "זהב הוא כלי מצוין לגיוון הפורטפוליו, ואם אתה מסתכל על תיק ההשקעות שלך מנקודת מבט אסטרטגית, אז זהב צריך להוות כ־15% מהתיק בעת הנוכחית". גריפין דיבר כמה שעות מוקדם יותר ואמר שהנהירה לזהב היא כלי אפקטיבי למי שמחפש להתרחק מהסכנות שגלומות בכלכלה האמריקאית.
ירדן רוז'נסקי
