רפורמת הבנקים הקטנים מול המציאות: "מי שיכול לא רוצה, ומי שרוצה לא יכול"
נסיגת ישראכרט מרכישת הבנק הדיגיטלי החדש esh מגיעה זמן קצר לאחר השלמת רפורמת הבנקים הקטנים של בנק ישראל ומשרד האוצר. אף שזו נועדה לעודד כניסת שחקנים חדשים למערכת הבנקאית באמצעות הקלות רגולטוריות, בענף סבורים כי החסמים המרכזיים עדיין מבניים – והדרך להקמת בנקים חדשים ארוכה
ביטול עסקת רכישת הבנק הדיגיטלי החדש esh בידי ישראכרט בתחילת השבוע מגיע בעיתוי רגיש במיוחד. שבועות ספורים לאחר שהושלמה רפורמת הבנקים הקטנים של בנק ישראל ומשרד האוצר – מהמהלכים המשמעותיים שנעשו בשנים האחרונות במטרה לשנות את מבנה המערכת הבנקאית בישראל – דווקא המועמדת הבולטת ביותר להפוך לבנק נסוגה מהמהלך שהיה אמור לקצר עבורה את הדרך לשם.
לכאורה, מדובר בהתפתחויות שלא קשורות זו לזו. בפועל, הן ממחישות היטב את הפער בין החזון הרגולטורי למציאות העסקית. הרפורמה העניקה שורת הקלות שנועדו לעודד כניסת בנקים חדשים, אך בשוק מעריכים כי החסמים המרכזיים אינם רק רגולטוריים. לדבריהם, הגופים שמסוגלים להפוך לבנקים אינם בהכרח מעוניינים בכך, בעוד שהגופים שמעוניינים במהלך מתקשים לעמוד בעלויות, בדרישות ובסיכונים הכרוכים בו.
ישראכרט עדיין נחשבת לאחת המועמדות המרכזיות להפוך לבנק קטן, ואולי גם לנחושה ביותר לעשות זאת. ביטול רכישת esh אינו מעיד בהכרח על שינוי באסטרטגיה, אלא בעיקר על שינוי במסלול. המשמעות היא שהדרך להפיכתה לבנק צפויה להתארך, והמומנטום שקיוו הרגולטורים לקבל מהשילוב בין הפלטפורמה הטכנולוגית של esh לבין בסיס הלקוחות, האמון המותגי והגב הפיננסי של ישראכרט ‑ ייאלץ להמתין.
פחות ריכוזיות, יותר תחרות
הרפורמה עצמה נועדה לצמצם את הריכוזיות במערכת הבנקאית על ידי הגברת התחרות באמצעות מסלול רישוי מדורג לבנקים קטנים. המתווה אמור לאפשר לגופים חוץ־בנקאיים, ובהם חברות כרטיסי האשראי, להפוך לבנקים בתנאים מקלים. כך, הם יוכלו לגייס פיקדונות מהציבור ולהעמיד כנגדם אשראי – מהלך שאמור להפחית את עלויות המימון שלהם ולאפשר להם להציע אשראי במחירים תחרותיים יותר.
"אפשר כיום לספק כל מוצר בנקאי מבלי להיות בנק, פרט לדבר אחד: למנף פיקדונות לאשראי", אמר לכלכליסט שלי תשובה, שותף וראש המגזר הפיננסי בדלויט ישראל. תשובה מתאר את המציאות הריכוזית שהרפורמה נועדה לפצח: "הבנקים שולטים על כ־95% משוק המשכנתאות, מספקים מעל 80% מהאשראי לעסקים קטנים, ומחזיקים בפיקדונות של מעל 2 טריליון שקל – יותר מפי עשרה מהיקף הקרנות הכספיות, שהן המוצרים שאמורים להתחרות בהם. בסך הכל יושבים בידי הבנקים כ־64% מתיק נכסי הציבור".
נקודת המוצא של הרישיון הבנקאי הקטן מחמירה יחסית, וקובעת כי על הבנקים החדשים יחולו כל ההוראות החלות על הבנקים המסורתיים, למעט שורת החרגות נקודתיות. בין היתר, נקבע כי הבנקים הקטנים לא יהיו חייבים להציע את כלל המוצרים הבנקאיים; ניתנו הקלות במבנה הבעלות, כך שגוף מוסדי יוכל להחזיק בבנק שחלקו במערכת אינו עולה על 5%; הותר להם לשווק מוצרי ביטוח אלמנטרי ולהעניק ייעוץ פנסיוני דיגיטלי; מגבלת שכר הבכירים הוסרה לתקופה ראשונית, ונקבעו גם הקלות הוניות שונות.
ואולם, אף שהרפורמה מסירה חלק מהחסמים, בענף מעריכים כי הדרך לשינוי משמעותי עודנה ארוכה. לדבריהם, תנאי השוק, לצד רגולציה שנותרה מחמירה בתחומים רבים, מונעים בשלב זה מרוב השחקנים להתקרב למהלך. "אי אפשר לקחת את בנק ישראל כשחקן של יציבות ולומר לו שהוא עכשיו רק שחקן של תחרות. הוא לקח את כדור האומץ, אבל הוא קופץ מהמקפצה של המטר וחצי, ולא מזו של ה־10 מטרים".
לדברי תשובה, בפני השחקנים החדשים ניצבים ארבעה חסמים מבניים מרכזיים. הראשון שבהם הוא דווקא התנהגות הצרכנים והקושי לשכנע אותם להעביר את חשבון העו"ש לבנק חדש. "מניתוח נתוני בנק ישראל, ניתן לראות שוואן זירו נותן הלוואות זולות, ריבית גבוהה על פיקדונות והצעות אטרקטיביות במסחר בניירות ערך, והוא גם מדורג גבוה בשביעות הרצון – ועדיין הוא נמצא איפה שהוא נמצא. להקים בנק בישראל זה מאוד לא פשוט", אומר תשובה.
הסיבה לכך, לדבריו, היא שבנק שאינו מצליח למשוך אליו חשבונות עו"ש מתקשה להיות רווחי. "רוב המרווח הפיננסי של הבנקים מפיקדונות בהיקף של כטריליון שקל של משקי בית ועסקים קטנים הוא מריבית בנק ישראל על כספי העו"ש. המרווח במוצרי פיקדונות אחרים נמוך משמעותית ונע בין 0.2% ל־1%. אז חייבים את העו"ש, אבל בשונה מהסלולר, שם אנחנו שונאים להיות פראיירים ומחליפים חברה כדי לחסוך חמישה שקלים, כאן גם בשביל סכומים גדולים יותר אנחנו מפחדים לעשות את הצעד, ועוברים בנק באירועי חיים בודדים כמו חתונה. פעם עוד היינו עוברים לפעמים בנק אם עברנו דירה והיה סניף של בנק אחר קרוב יותר, אבל זה כבר לא רלבנטי היום".
"צריך ביטוח פיקדונות"
בעוד שבעיני תשובה וואן זירו ממחיש את הקושי לפרוץ לשוק הבנקאות, יש מי שרואים בו דווקא הוכחה לכך שהרפורמה עשויה להצליח. "אין ספק שיש חסמים במעבר לקוחות, אבל לוואן זירו יש כ־200 אלף לקוחות בתוך שלוש שנים. זו התקדמות יפה לגוף שהתחיל מאפס", אמר לכלכליסט הממונה לשעבר על התחרות, דרור שטרום, שהיה אחד הגורמים החוץ־ממשלתיים שהשפיעו על גיבוש הרפורמה.
החסם השני, לדברי תשובה, הוא היעדר ביטוח פיקדונות ממלכתי. "זהו מגה־אירוע שהחליטו במודע שלא לגעת בו. ביטוח פיקדונות אומר שהבנקים מפרישים חלק קטן מההכנסות לגוף מדינתי, ואם בנק נופל, הביטוח מכסה את הפיקדונות עד לתקרה מסוימת. זה אמור להקל על גופים שאינם מותגים מוכרים. אם משה רוצה להקים בנק, הוא יכול לומר לציבור 'שימו אצלי עד 300 אלף שקל, והכסף בטוח כמו מדינת ישראל'. כרגע, ישראל היא המדינה היחידה ב־OECD שאין לה ביטוח פיקדונות, וזה נותן יתרון מובנה לבעלי מותג פיננסי חזק. חברות האשראי והביטוח נתפסות כגופים שסומכים עליהם, אך עבור שחקן חדש ללא מותג מוכר, זהו חסם קשה". יש לציין כי במסגרת גיבוש הרפורמה נדרשו בנק ישראל ומשרד האוצר לבחון מחדש את הסוגיה בחודשים הקרובים.
המכשול השלישי נוגע למחיר שעלולות לשלם חברות חוץ־בנקאיות שיבחרו להפוך לבנקים. במקרים רבים, משמעות המהלך היא ויתור על פעילות הליבה הרווחית שלהן. כך למשל, חברות כמו מימון ישיר נהנות כיום ממוצרים בסיכון או בתמחור גבוה, שהבנקים אינם רשאים להציע. אם יהפכו לבנקים, הן לא יוכלו להמשיך להחזיק בפעילות חוץ־בנקאית מקבילה באותה קבוצה. אומנם בנק ישראל העניק הקלה המאפשרת לבנק קטן להשקיע עד 50% מתיק האשראי שלו בענף מסוים — הקלה שעשויה, למשל, לאפשר להפניקס גמא לשמור על תיק הנדל"ן הקיים שלה — אך היא אינה פותרת את האיסור על החזקת פעילות חוץ־בנקאית עתירת סיכון. "אני לא רואה הרבה גופים, אם בכלל, שיסכימו לוותר על רווח של עשרות מיליוני שקלים ולהיכנס להרפתקה של בנק. זה כמו שיגידו לי 'תוריד את יד ימין', אבל עוד לא פיתחתי את יד שמאל. זו הסבה בעייתית מאוד", אומר תשובה. לדבריו, "בנק ישראל רוצה להבין את הביקוש למוצר שהוא העלה לאוויר לפני שהוא ייתן הקלות נוספות".
החסם הרביעי נוגע לעלות המקורות ולכדאיות הכלכלית של המעבר לבנק. לדברי תשובה, הקמת בנק חדש מחייבת שילוב של שורה ארוכה של יכולות: תשתיות תפעוליות וטכנולוגיות, גישה למקורות הון, גב פיננסי לתקופות משבר, יכולות חיתום ויכולת לרכוש לקוחות. על פי הקריטריונים הללו, חברות כרטיסי האשראי הן המועמדות הטבעיות ביותר להפוך לבנקים, בין היתר משום שהן כבר מפוקחות בידי בנק ישראל. אלא שכאשר הן בוחנות את הכדאיות הכלכלית של המהלך, הן נתקלות במלכוד: "הגופים שיכולים לא בהכרח רוצים, והגופים שרוצים לא בהכרח יכולים. לחברת כרטיסי אשראי יש תיק אשראי של כ־10 מיליארד שקל. להביא פיקדונות היום זה יקר, בעוד שהן יודעות לגייס כיום מקורות מימון זולים של פריים פחות 0.5%–0.7%. מנגד, מי שמאוד רוצה להיות בנק כי הוא מגייס כיום כסף באג"ח ב־6%–7% ורוצה פיקדונות ב־4%, יתקשה לגייס פיקדונות כי הציבור לא מכיר אותו. זה המלכוד".
במובן הזה, מסביר תשובה, ביטול עסקת ישראכרט‑esh מקבל משמעות רחבה יותר מהשאלה אם העסקה עצמה היתה כדאית. "יש את דיון הכלכליות של המהלך, ויש את דיון ה־FOMO, ואלו שני דיונים שונים. אם מתחרה ראשי עושה מהלך, אני חייב לגרד בראש מחדש". במילים אחרות, אם MAX וכאל חששו להישאר מאחור בעקבות מהלך של ישראכרט, ביטול העסקה מעניק להן זמן נוסף לבחון את צעדיהן ומפחית את הלחץ לקבל החלטה.
כעת, מלבד ענקית הפינטק רבולוט, שצפויה להיות הגוף הראשון שיקבל רישיון בנקאי במסגרת המתווה החדש — ככל הנראה עד סוף השנה — ופרט לשחקן זר נוסף שמגלה עניין, אין מועמדים רבים שנמצאים בדרך לקבלת רישיון. אולם, מבחינת תשובה, זו אינה בהכרח בעיה. "בנק ישראל מעדיף מספר קטן של שחקנים חזקים, ולא 20 יזמים שמדלגים פנימה. למה שלושה שחקנים ולא 15? כי יש מחיר כבד לכישלון. כישלון של בנק קטן ירתיע לשנים את הציבור, ולכן יש עדיפות לקבל 90% מהערך התחרותי דרך שלושה שחקנים גדולים ולא 100% עם הסכנה שבנק יפול".
"גופים רוצים להיכנס"
גם בבנק ישראל, כך נראה, לא ממהרים להסיק מסקנות מהנסיגה של ישראכרט. מנקודת המבט של הרגולטור, הביקוש לרישיון בנקאי מושפע גם מהמחזור הכלכלי. בתקופה של ריבית גבוהה, כאשר רווחיות הבנקים עולה, התמריץ להפוך לבנק גדל. בתקופה של ירידת ריבית, כמו זו שמסתמנת כעת, האטרקטיביות של המהלך פוחתת, אך ההערכה היא שבטווח הארוך יצטרפו שחקנים נוספים.
אז האם רפורמת הבנקים הקטנים תצליח? גם תשובה סבור שהתשובה לכך תלויה בשורה של תנאים. "זה תלוי בתנועה בצירים השונים: עד כמה לקוחות יאמצו פריקת מוצרים. כלומר, יסכימו לצרוך מוצרים בנקאיים שונים מגופים שונים, וגם בצד ההיצע: כמה זמינות של מקורות תהיה לגופים החוץ־בנקאיים, ועד כמה פונקציית הייצור של שחקן חדש תהיה שונה מזו הנוכחית. בטווח הקצר, נראה שהחשודים המיידיים — חברות כרטיסי האשראי וחברות כמו הפניקס-גמא — יישבו על הגדר, מה שישאיר את הזירה לשחקנים חדשים שאין להם מה להפסיד, כמו רבולוט. התרחיש של 'המפץ הגדול', עם הרבה שחקנים פיננסיים, אפשרי אם כל התנאים שציינתי יתממשו. בתרחיש כזה גם גופים קמעונאיים ייכנסו, פשוט כי אפשר. אני מאמין שלפחות בהיבט של פריקת מוצרים אנחנו נתקדם. למעשה, כבר התקדמנו: תסתכל על כרטיסי האשראי החוץ־בנקאיים, על מאות אלפי לקוחות באפליקציות מסחר ועל השופינג האגרסיבי של משכנתאות דרך יועצים".
שטרום, מנגד, שומר על אופטימיות. "בנק ישראל בנה בעיקר על ישראכרט, MAX ורבולוט. הנסיגה של ישראכרט מ־esh מעבירה סיגנל שהמודל שם לא היה מספיק חזק כדי לכבוש נתח שוק, אבל זה לא אומר שישראכרט ויתרה על הרעיון להפוך לבנק. בסופו של דבר, הגורם האסטרטגי שבכוחו להטות את הכף הוא בנק ישראל, והשאלה היא עד כמה רחוק הוא יהיה מוכן ללכת בהקלת ההוראות כדי לראות עוד שניים או שלושה שחקנים מצטרפים. וואן זירו משתפר בתוצאות ונותן ערך תחרותי משמעותי מאוד למי שמצטרף אליו, על אף כל הלשונות שהשמיצו ואמרו שבנק חדש לא יחזיק חצי שנה. זה לא קורה. יש רצון של גופים להיכנס. זה שעוד לא רואים אותם מניפים רישיון בנקאי חדש לא אומר שאין אנרגיות כאלה בשוק. אבל זה לוקח זמן".
