הכסף יוצא מישראל: בחסות המוסדיים, קרנות המניות בחו"ל הגיעו לשיא
הנכסים המנוהלים בקרנות הנאמנות של מניות בחו"ל השתוו לאלו בקרנות מניות בישראל, לאחר שבתחילת 2026 הפער ביניהן היה כ־10 מיליארד שקל. בן מיטמינגר, מור: "השוק פה קטן מדי לכסף שהמוסדיים מנהלים". ליאור כגן, מיטב: "שיפור במצב המקומי עשוי להחזיר כסף לישראל. המשך חוסר הוודאות עשוי לדחוף את הכסף מעבר לים"
שתי הקטגוריות המרכזיות בשוק קרנות הנאמנות ‑ ישראל וחו"ל ‑ הגיעו באוגוסט 2026 לשוויון נדיר. נכון לתחילת ספטמבר, היקף הנכסים המנוהלים בקרנות מניות בישראל ובקרנות מניות בחו"ל עומד על 167 מיליארד שקל בכל אחת מהקטגוריות. כל אחת מהן מהווה 19.7% מענף קרנות הנאמנות, שמנהל כמעט 850 מיליארד שקל. השוויון בולט במיוחד לנוכח נקודת הפתיחה של השנה. בתחילת 2026 היתה קטגוריית מניות בישראל גדולה בכמעט 10 מיליארד שקל מקטגוריית מניות חו"ל. בתוך שמונה חודשים הפער הזה נמחק. כלומר, בין אם בשל תשואות גבוהות יותר בשווקים בחו"ל, ובין אם בשל כניסה של כסף חדש לקרנות המתמחות בהם, מרכז הכובד של המשקיעים הישראלים נע בחודשים האחרונים החוצה.
ענף קרנות הנאמנות הוא אחד מאפיקי החיסכון וההשקעה המרכזיים של הציבור הישראלי לטווח הקצר והבינוני, ולכן השינויים בו מספקים תמונת מצב עדכנית יחסית של העדפות המשקיעים. סגירת הפער בין שתי קטגוריות המניות הגדולות מסמנת שינוי משמעותי: לאחר תקופה שבה הבורסה בתל אביב נהנתה מיתרון ברור בתשואות שהניבה לכספי המשקיעים, מניות חו"ל הצליחו להשלים את הפער. כעת השאלה המעניינת היא מה עומד מאחורי המהפך: ביצועי השווקים, גיוסים חדשים, או שילוב של השניים. השוויון בין קרנות מניות בישראל לקרנות מניות בחו"ל אינו תוצאה של חודש בודד, אלא נקודת שיא בתהליך שנמשך כבר כמה שנים ומשנה בהדרגה את האופן שבו הציבור הישראלי מפזר את כספו. אם בעבר שוק ההון המקומי היה ברירת המחדל של המשקיע הישראלי, הרי שכיום החשיפה לחו"ל הפכה לרכיב מרכזי בתיק, ולעיתים אף דומיננטי יותר.
הנתונים של אוגוסט מראים כי סגירת הפער בין שתי הקטגוריות אינה נובעת רק מהבדלים בתשואות, אלא מתנועה ממשית של כסף מישראל לחו"ל. על פי הסקירה של מיטב, במהלך החודש פדו קרנות מניות בישראל כמיליארד שקל, בעוד שקרנות מניות בחו"ל גייסו 2.4 מיליארד שקל. כלומר, בחודש אחד בלבד נפתח פער של 3.4 מיליארד שקל בתנועת הכספים לטובת חו"ל. המגמה בולטת במיוחד בתעשייה הפסיבית: קרנות מחקות וקרנות סל המתמחות במניות בחו"ל גייסו 2.1 מיליארד שקל, בעוד שבמניות בישראל נרשמו פדיונות של 800 מיליון שקל, בעיקר בקרנות הסל.
בן מיטמינגר, מנכ"ל משותף בחברת הקרנות של מור, מצביע על השינוי שמסביר את תנועת הכספים החוצה. לדבריו "בטווח הקצר אנחנו רואים מגמה שהחלה מאז סיום המלחמה עם איראן, שלא מילאה את השאיפות בשוק המקומי להחלפת המשטר, ושפגעה בסנטימנט בישראל על אף מגמה בריאה יותר של הפחתות ריבית ביחס לארה"ב. מנגד, קשה שלא להתרשם מהעוצמה של חברות הטכנולוגיה בחו"ל, שמצביעות על מגמה חזקה של צמיחה ברווחים, על אף הסכנות הגיאו־פוליטיות והעובדה שמחיר חבית נפט נסחר בשווי 100-90 דולר". מיטמינגר מוסיף כי "בטווח הארוך, הכסף המוסדי מביא להתחזקות הקטגוריה של מניות חו"ל בישראל". הוא מדגיש כי בעוד ששוק הקרנות המסורתיות צומח בקצב מתון יחסית, החיסכון ארוך הטווח ממשיך להתרחב במהירות. "הסיפור הגדול הוא הצמיחה בעולמות הגמל והפנסיה, שצומחת באזורי ה־12% בשנה, לעומת הצמיחה בקרנות המסורתיות שנעה בין 4% ל־5% בשנה. הנטייה בעולמות המוסדיים היא לחו"ל, וזה מפאת גודל השוק הישראלי שלא יכול להכיל את כמות הכספים הגדולה שמנוהלת על ידי המוסדיים. ככל ששוק הגמל והפנסיה צומח יותר, כך נעזרים יותר בקרנות הפסיביות, במוצרי מדד ובחו"ל".
ליאור כגן, מנכ"ל קרנות הנאמנות של מיטב, מצביע על כך שהמגמה הזו אינה שייכת רק למוסדיים. לדבריו, "גם הציבור הרחב אימץ יותר את רעיון הפיזור הבינלאומי, והדבר ניכר היטב בתנועות הכספים בקרנות".
כגן מתאר את השינוי הזה כתהליך של שינוי תודעתי "אם נבחן את השוק עשור לאחור, רוב הכסף היה מושקע בישראל על בסיס הטיה מקומית (home bias), כולל ישראל. לאט לאט הבינו פה בשוק, כי עולם החיסכון נהיה גם גלובלי יותר, שנכון לפזר לעולם".
לדבריו, התהליכים הפוליטיים המקומיים בישראל ואי הוודאות הטכנולוגית האיצו את מגמת פיזור ההשקעות. בישראל משקיעים לפי התהליכים הגיאו־פוליטיים והפוליטיים ופחות על בסיס כלכלי".
מתוך 2.4 מיליארד שקל שזרמו באוגוסט למניות חו"ל, 2.1 מיליארד שקל הגיעו דרך התעשייה הפסיבית. כלומר כ־88% מהגיוס לקטגוריה היה פסיבי. כגן מסכים כי בנוגע להשקעה מנייתית בחו"ל יש העדפה מהותית של חוסכי הריטייל והמוסדיים להשקעה דרך קרנות סל. לדבריו, "למנהל השקעות יש יתרון יותר גדול בארץ. בחו"ל הרבה יותר קשה, עולם גדול, אוקיינוס גדול, אתה נלחם עם כרישים ומאוד קשה לנצח כזאת סיטואציה".
אלא שהשוויון הנוכחי אינו בהכרח סוף הסיפור, אלא הוא עשוי לסמן מהלך גדול יותר. כגן סבור שהשוק הגיע לנקודה שבה קשה יותר לקבוע מה יהיה הכיוון הבא שאליו הוא הולך.
לדבריו, "אנחנו נמצאים על צומת דרכים, מנהלי השקעות שמסתכלים קדימה הרבה יותר מתקשים לקבל החלטה. במילים אחרות, אחרי שנים שבהן הכיוון היה ברור יחסית, השוק נמצא כעת בנקודה מאוזנת יותר. שיפור במצב המקומי עשוי להחזיר כסף לישראל, בעוד שהמשך חוסר הוודאות או עליונות בביצועי השווקים בחו"ל עשויים לדחוף את הכסף עוד יותר מעבר לים".
מכיוון שהדולר נחלש מול השקל ב־6% מתחילת השנה, תנועת המטבעות הופכת את ההשקעה בחו"ל לכדאית פחות, ועדיין כאמור העדפה כעת היא השקעה בקרנות חו"ל. על פי מיטמינגר "בתחילת השנה רוב הגיוסים לקרנות מניות בחו"ל כוונו לקרנות מנוטרלות מט"ח, כשהסנטימנט הצביע על כניסה גדולה של משקיעים זרים לישראל, שהובילה להיחלשות של כ־10% בדולר מול השקל. מרגע ההסכם עם איראן הסנטימנט התחלף, הדולר התחזק מעט. תוסיף על זה את פערי הריביות שנפתחו וזה מסביר את החזרה לגיוסים בקרנות חשופות מט״ח".
הקטגוריה הגדולה ביותר שייכת לקרנות הכספיות, שמנהלות 212.5 מיליארד שקל, שהם רבע מנכסי כלל התעשייה. הקרנות הכספיות מהוות תחליף לפק"מ מאחר שאינן נושאות סיכון, והן אמורות להניב את תשואות בנק ישראל.
הקרנות הכספיות עדיפות על פק"מים, מאחר שהן נזילות באופן יומי ללא קנסות יציאה. למרות זאת, הורדת הריבית המתמשכת בישראל, בשיעור של 1.5% בשנתיים האחרונות ל־3.25%, מקטינה את הכדאיות בהשקעה בקרנות כספיות ‑ מהלך שעשוי להסתיים בהגדלת קצב הגיוסים בקרנות המנייתיות.
