ניתוח
אל על מצטרפת למדד הדגל של הבורסה, אבל המבחן עוד לפניה
הטלטלה בתעופה והזינוק במניה בעקבות ניסיון החטיפה בטיסת פליי דובאי סללו לאל על את הדרך למדד הדגל. לצד הרווחים הגבוהים, החברה מתמודדת עם איום רגולטורי ומאבק על דעת הקהל; השאלה היא אם תצליח לשמור על הרווחיות גם כשהתחרות תחזור
חברת התעופה הישראלית אל על, שבשליטת איש העסקים קני רוזנברג, תיכנס לראשונה בתולדותיה למדד ת"א 35, מדד הדגל של הבורסה בתל אביב, לאחר שהזינוק במנייתה בעקבות אירוע פליי דובאי העניק לה את הדחיפה האחרונה בדרך לרשימת החברות הגדולות בבורסה. המניה תצטרף למדד במסגרת השינוי שייכנס לתוקף בנובמבר.
האירוניה ברורה: דווקא תקופה שבה התעופה הישראלית בסחרור ומתמודדת עם איומים ביטחוניים, סגירת המרחב האווירי וביטולי טיסות, הפכה למנוע צמיחה בשווי השוק של אל על. מבצע שאגת הארי מול איראן פגע בפעילות אל על, כמו גם ביתר חברות התעופה הישראליות, אך גם העמיק את יתרונה מול חברות זרות שטרם חזרו לישראל. ניסיון חטיפת המטוס בטיסת פליי דובאי בסוף ספטמבר, שעורר חשש לפגיעה מכוונת בצוות המטוס והעלה שאלות קשות על האבטחה של חברות זרות שטסות לישראל, חיזק עוד יותר את ההערכות כי נוסעים יעדיפו בתקופה הקרובה חברות ישראליות.
בעקבות האירוע זינקה מניית אל על בכ-13% בתוך יומיים, ושווי השוק שלה הגיע לכ-11.5 מיליארד שקל. זו הייתה בדיוק הדחיפה האחרונה שהחברה הייתה צריכה בדרך למדד היוקרתי.
גם הדו"חות הכספיים של אל על מסבירים את אמון המשקיעים בחברה. ברבעון השני של 2026 רשמה אל על הכנסות של 986 מיליון דולר, עלייה של 27% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הרווח הנקי הוכפל לכ-132 מיליון דולר, הרווח התפעולי הגיע ל-139.6 מיליון דולר וה-EBITDAR הסתכם ב-222.2 מיליון דולר. זאת אף שלפי הערכת החברה, המלחמה גרמה לה הפסד של כ-55 מיליון דולר.
מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל ועד סוף הרבעון השני של 2026 צברה אל על רווח נקי של כ-1.04 מיליארד דולר. במקביל, צבר ההזמנות העתידיות שלה הגיע לכ-1.4 מיליארד דולר ושיקף את ההערכות כי גם אם המצב הביטחוני יחמיר, אל על תמשיך לשלוט בנתב"ג.
אלא שהכניסה למדד ת"א 35 מתרחשת בתקופה שבה גם תדמית החברה נמצאת תחת זרקור. אל על מתמודדת עם איום רגולטורי, אך גם תדמיתי. בפברואר האחרון הודיעה רשות התחרות על כוונתה להטיל עליה עיצום כספי של 121 מיליון שקל, בטענה שגבתה מחירים מופרזים ובלתי הוגנים בחודשי המלחמה הראשונים. לפי בדיקת הרשות, מחירי הכרטיסים עלו בממוצע בכ-16%, וביעדים מסוימים נרשמו עליות של עד 31%.
אל על דחתה את הטענות, אבל המאבק האמיתי הוא על דעת הקהל. הציבור אינו מקבל בהבנה עליות מחירים, גם אם הן נובעות מתוספת עלויות כמו התייקרות הדלק, מחירי הביטוח שזינקו בישראל וטיסות חילוץ שיצרו הפסדים משום שהמריאו ריקות. בתקופה שבה היצע הטיסות בנתב"ג מצטמצם, הנוסע הישראלי עדיין מצפה מהחברה שקיבלה את הכינוי "לאומית" לשמור על מחירים סבירים ועל הכיס שלו.
הכניסה לת"א 35 היא בראש ובראשונה הישג תדמיתי ופיננסי, ועשויה להגדיל את החשיפה למניה ואת הביקוש מצד קרנות העוקבות אחר המדד. אבל המבחן העסקי נותר בעינו. השאלה המרכזית היא אם אל על תצליח לשמר את הרווחיות גם כשהחברות הזרות חוזרות בהדרגה לישראל והתחרות על הנוסעים מתחדשת, וגם כשהאיומים הביטחוניים מאלצים אותה לשנות ללא הרף את לוח הטיסות, ופעם אחר פעם להשיב ישראלים שנתקעו בחו"ל.
