"מוסף כלכליסט" מציג: המדריך לחילוני החרד
בעיני חילוני אתאיסט כמוני, יהודי קונסרבטיבי או רפורמי הוא אדם דתי. הוא מאמין באלוהים, מתפלל, מקיים מצוות ומנהל לפחות חלק מחייו על פי קוד התנהגות שנקבע על ידי "מומחים" דתיים. בעיני חרדי, כל מי שאינו כמוהו הוא לכל היותר מעין דתי. הקונסרבטיבי הוא ספק דתי, והרפורמי גרוע מן החילוני. הכל יחסי. עכשיו חישבו לרגע בכיוון הפוך. הישראלי החילוני הממוצע לוקח חלק בסדרה של פעולות דתיות שחילוני במקום אחר לא היה מעלה בדעתו לקיים. הישראלי הטיפוסי מל את בניו, נישא ומתגרש ברבנות, נקבר קבורה דתית. לא פעם הוא מקדש על היין בימי שישי וחוגג חלק נכבד מן החגים (אם גם בדרך שעמיתיו הלא־חילוניים היו רואים כחיקוי לא אותנטי של הדרך "הנכונה" לחגוג). לרבים מן החילונים הישראלים יש מזוזה בבית, הם צמים ביום הכיפורים, הם לומדים טקסט קדוש (התנ"ך) בבית הספר החילוני ונבחנים עליו לבגרות. לא מעט חילונים לוקחים חלק בעוד מגוון של מעשים דתיים — מהפרשת חלה עד בר מצווה בבית כנסת.
קווי ההפרדה בין חילוניות לדתיות בארץ מטושטשים. להלכה ניסתה הציונות החילונית הישראלית להפריד בין הלאום היהודי שבו האמינה לבין הדת היהודית שאותה דחתה. כיוון שהיהדות היא לאום ולא דת, יכול לכאורה כל אדם להחליט על מידת הדתיות שלו. רוב האבות הציוניים (מהרצל ועד בן גוריון וז'בוטינסקי) היו אוכלי טרפות ונבלות ומחללי שבת בפרהסיה. כך להלכה. כשזה הגיע למעשה התחילו בעיות. הבעיה לא היתה מידת האמונה באלוהים ואפילו לא הדבקות בעול התורה והמצוות. הבעיה היתה פוליטית ולאומית. אם היהדות היא לאום ולא דת, יכול אדם לכאורה להיות יהודי מוסלמי או נוצרי. זה מה שניסה הנזיר הכרמליטי אוסוולד רופאייזן ("האח דניאל") לטעון בפני בג"ץ. הוא התעקש שהוא יהודי נאמן (רופאייזן סיכן את חייו כדי להציל יהודים אחרים בתקופת השואה) המאמין בישו. הוא ביקש שאזרחות ישראלית תוענק לו מכוח חוק השבות. בג"ץ דחה ב־1962 את הבקשה. הוא טען שמומר אינו יכול להיות יהודי. העם היהודי אפוא אינו עם ככל העמים (אפשר להיות פיני יהודי, צרפתי מוסלמי ובריטי סיקי; אי אפשר להיות יהודי נוצרי). כדי להיות יהודי בישראל (ובעיקר כדי להצטרף לעם היהודי) אתה חייב לעמוד באמות מידה דתיות. עליך להיות בן לאם יהודייה (האח דניאל עמד בתנאי הזה), אבל אסור לך להיות בן לדת שאינה היהדות. מי שקובעים מיהו יהודי הם בסופו של דבר המומחים ליהדות — הרבנים. נכון שחוק השבות הורחב עם הזמן לכלול גם את מי שיהדותם מגיעה דרך האב ולא רק דרך האם, אבל העיקרון הוא עדיין הגדרה על פי דם יהודי או על פי אישור גיור שמעניק ממסד דתי כלשהו ולא על פי מבחנים חילוניים (ידע המעיד על השתייכות לתרבות ועמידה בקריטריונים מדינתיים).
"ההנהגה החרדית אינה חשה בהכרת תודה, בכבוד או בחיבה כלפי החילונים. היא בזה להם ומתעבת אותם. במקרה הטוב, הם חמורו של משיח. בדרך כלל הם פשוט חמורים"
אי אפשר להבין את הפקדת דיני האישות בישראל בידי הממסד הדתי, את מימון הישיבות, את מימון החינוך הדתי ואת המוסד המוזר המכונה הרבנות הראשית ללא העניין הזה. במקום ליצור לעצמם קריטריונים סבירים להצטרפות לעם הישראלי (היכרות עם ההיסטוריה היהודית, הכרת התרבות והשפה, נאמנות לעקרונות המכוננים של מדינת העם היהודי), ולהותיר את שאלת הדת למצפונו של כל אדם, יהודים חילונים אחוזים בחרדה שללא שומרי הסף הדתיים ניטמע בגויים. אם רק יהיו מספיק שומרי מצוות, נחסה כולנו בצילם וניחשב — בזכות ההשראה — ליהודים. ולא פחות חשוב, הם חוששים שללא ההבטחה האלוהית הם יתקשו להצדיק את נוכחותם בארץ. הם עצמם אולי לא מאמינים בשום דבר, אבל חשוב להם מאד שלא יהודים המבקשים להשתקע בארץ יתגיירו — ומוטב שיתגיירו כהלכה.
מה שמוזר ואף מרתיח בסידור העבודה הזה (אתם תקבלו זכויות יתר גורפות ובתמורה תסכימו לומר שאנחנו מעין יהודים ולשמש ועדת הקבלה למדינת ישראל) הוא יחסם של מעניקי הפריבילגיות כלפי הפריבילגים. ההנהגה החרדית אינה חשה בהכרת תודה, בכבוד או בחיבה כלפי החילונים. היא בזה להם ומתעבת אותם. היא אינה חשה בשום תחושת סולידריות כלפיהם. במקרה הטוב, הם חמורו של משיח. בדרך כלל הם פשוט חמורים. ולא משנה כמה מופרכת היא ההתנשאות הדתית על החילונים — הטענות הצדקניות על העליונות המוסרית, על אהבת ישראל, על קדושת המשפחה, על הדבקות בערכי המוסר מתבררות יום יום כנטולות יסוד, כביטוי לאהבה עצמית ולעצימת עיניים — בחלקים נרחבים בקהילה החילונית נותרת איזו התבטלות עצמית. כאילו "הם" היהודים האמיתיים ואילו "אנחנו" שכחנו מה זה להיות יהודים.
להתבטלות הזאת אין סיבה. האורתודוקסיה המודרנית צמחה יחד עם תנועת ההשכלה ואין לראות בה את היהדות האותנטית. היהדות האותנטית היא מה שיהודים עושים. אם אתם חלק מן המורשת התרבותית היהודית, אם אתם רוצים לראות בתקומתו של העם היהודי בארצו, אם אתם מוכנים להטות שכם ולקחת חלק במפעל הזה — אתם יהודים ישראלים לא פחות מכל גדול בתורה בעיני עצמו ובעיני חסידיו. כמה מן התפריט הדתי אתם צריכים לאכול כדי להיחשב יהודים? כמה שבא לכם.
"מוסף כלכליסט" מציג: המדריך לחילוני החרד
