סגור
המדריך לחילוני החרד: מול בתי הספר
30.4.2025

"קודם נאבקנו על מכנסי בנות, ואז על תלישת דגל גאווה, ואז על הקמת דוכן תפילין ושיעור עם רב. חייבים לעמוד כל הזמן על המשמר"

ערן כהן, פעיל בקבוצה למניעת תהליכי הדתה במועצה האזורית לב השרון, מסביר איך נלחמים בבתי הספר שבשם הסובלנות מאמצים קודי לבוש צנועים, מיסיונריות ופגיעה בלהט"ב
כהן. "גורמים לילדים בבית ספר ממלכתי להרגיש רע אם הם לא מניחים תפילין"כהן. "גורמים לילדים בבית ספר ממלכתי להרגיש רע אם הם לא מניחים תפילין"



"מוסף כלכליסט" מציג: המדריך לחילוני החרד

"ההדתה הפכה לאצבע בעין", אומר ערן כהן (55) יועץ פיננסי ואב לשלושה מעין ורד. "זה לא עניין של סובלנות, זה ממש נוגד את הערכים וסגנון החיים שלי. וצריך כל הזמן לעמוד על המשמר".
כהן הקים ב־2019 את מיזם Freedom Academy, מסגרת לחינוך מדעי פילוסופי לילדים צעירים, והיה פעיל בקבוצה למניעת תהליכי הדתה בקריית החינוך דרור שבמועצה האזורית לב השרון. "אני פעיל כבר כמה שנים, וחלק גדול מהמאבק היה מול בית הספר. כשהילדים שלי סיימו כיתות ז'־ח' התחילו להנהיג קוד לבוש, וזה הרגיז אותי מאוד. התחילו לעשות מין מסדרי בושה, שבהם עצרו לבדוק אם המכנסיים של הילדים מגיעים עד הברך, אחרת היו שולחים אותם הביתה. עשו את זה לכולם כדי שתהיה מראית עין של שוויוניות, אבל הבנים לא סבלו מזה כמו הבנות.
"זה הפך למאבק רציני, שנמשך שנתיים, עד שבשנה השלישית ביקשו שניצור קוד לבוש חדש יחד — הורים, מורים וילדים. ויצרנו קוד שמאפשר לבוש קצר ובלי מדידות. זה נשמר שנה, ואז הוא שוב התחילו להעיר לבנות שלבשו מכנסיים קצרים.
"לפני שנתיים הגיע הסיפור עם התפילין: בחודש הגאווה תלו בבית הספר דגל גאווה, וכמה תלמידי י"ב תלשו אותו בטענה שהוא מפריע להם. במקום להפעיל צעד משמעתי נגדם, המנהלת הסכימה לתת להם להקים דוכני תפילין, כי היא תפסה את מה שהם עשו כאקטיביזם למטרה שחשובה להם. נעשה פה עוול כפול ומכופל. היה פה ונדליזם נגד להט"בים, ובמקום להכיר בכך, הוונדליסטים קיבלו תמורה בדמות דוכן תפילין — דבר שכל מטרתו היא מיסיונרית. הרי אדם דתי לא זקוק לדוכן כדי להניח תפילין. ולמה זה בכלל צריך להיות בבית הספר? מי שחשוב לו, שיקום 20 דקות קודם ויניח תפילין בבית. הסיבה היא שזה נטו כלי למיסיונריות של חב"ד, לשינוי אורח חיים של חילונים. העובדה שזה לכאורה נעשה בידי ילדים עושה את זה לכאילו יזמות חברתית, אבל זאת לא. אמרו לנו שזה יישאר כך למשך שבוע, וזה כמובן המשיך מעבר לו.
"וזה לא נגמר שם. הדוכן נולד בגלל קבוצת ילדים מהחינוך הממלכתי־דתי שהגיעה באותה התקופה לדרור, בהעדר בית ספר על־יסודי ממלכתי־דתי קרוב (הכי קרוב הוא ברעננה). אלא שדרור הוא מוסד חינוך ממלכתי, שבבסיסו אמור להיות ליברלי ולא לשלב סממני דת, כך שהיתה התנגשות. הפתרון הכי אלגנטי שנמצא היה להפוך את חדר סגנית המנהלת לחדר ייעודי שבו התלמידים יוכלו להניח תפילין".
למה זה אלגנטי?
"כל הרעיון בדוכן תפילין הוא ההפגנתיות, להכריז: 'באנו לכבוש טריטוריה'. ועובדה שכשזה נכנס לחדר סגור — הביקוש ירד דרסטית.
"רב לא אמור להסתובב בבית ספר ממלכתי כתומך פסיכולוגי וסוציאלי. והילדים לא צריכים לשמוע מסרים שלפיהם הם לא אחראים לחייהם ולהחלטות שלהם. אני נגד הגישה הפטאליסטית הזו. הם לא צריכים להתפלל, אלא לפעול"
"יש פה תנועת מלקחיים. אחרי שהגענו לרגיעה עם חדר התפילין, המתח שוב התפרץ סביב התוכנית 'מרחיבי דעת', שבמסגרתה עמותות מעבירות שיעורים על כל מיני נושאים חברתיים. והפעם לראשונה הכניסו למסגרת הזו רב מחב"ד. היה ניכר שבית הספר לא חש בנוח עם זה, כי שלחו בתחילת השנה מכתב להורי כיתות ח' שביקש מהם לאשר את כניסת ילדיהם לשיעור הבחירה הזה. מעולם לא ביקשו אישור כזה בעבר. אבל מה שקרה בפועל הוא שנכנסו לשיעור גם ילדים שההורים לא אישרו להם, ובית ספר אפשר את זה.
"אחר כך קרה מקרה טרגי — ילד דתי מכיתה ח' נהרג על קורקינט. אחת האמהות דיווחה שנאמר לתלמידים בשיעור של הרב שלימוד תורה ועשיית מצוות ימשיכו את דרכו (הרב מכחיש וטוען שקרא רק לביצוע מעשים טובים — דב"נ). ואם זה לא מספיק לחץ, הדביקו גם סטיקר שאומר 'אני מניח תפילין. לא כי אני דתי, כי אני יהודי', כדי שהילדים ירגישו רע אם הם לא מניחים תפילין. ומה שקרה זה שילדים התחילו ללכת עם כיפה וציצית והסתירו את זה מההורים. שמים אותם באוטובוס הלוך, ומורידים בחזור".
מה עשו ההורים שהתנגדו לכל זה?
"נלחמנו והתעקשנו מול מערכת החינוך. זה אומר שכתבנו למורות, נפגשנו עם המנהלת, ערכנו פגישות במועצה, התראיינו לתקשורת ונעזרנו בעמותות הפורום החילוני, משמר החינוך הממלכתי וחדו"ש. קבוצות הווטסאפ רתחו. זה גם משקף את השבר הפוליטי. האשימו אותנו: 'אתם לא יהודים', 'אתם שמאלנים שונאי יהדות'. נראה לי שראש המועצה בכלל לא הבין מה הבעיה בזה שילדים הולכים עם כיפה וציצית בניגוד לסגנון החיים בבית. אבל מדובר פה בקטינים. אין להם מספיק שיקול דעת.
"מפריע לי שמשמיעים לילדים שלי מסרים, שלפיהם הם לא אחראים לחייהם ולהחלטות שלהם. אני נגד הגישה הפטאליסטית הזאת. דבר לא נקבע מראש, ואני לא צריך להתפלל כדי שהחטופים ישובו, אלא לפעול למענם, להיאבק. ויתרה מזאת, אין שום היגיון בכך שרב יסתובב בבית ספר ממלכתי כתומך פסיכולוגי וסוציאלי של תלמידים. לספר לילדים ששמירת שבת או צניעות שומרות עלינו משמעו לעודד אותם לחיות חיים בלתי רציונליים".
המלחמות הצליחו?
"להבנתנו, בשנה הבאה לא יהיה רב חב"ד. כרגע המצב רגוע, ואנחנו שומרים עליו כדי לא לייצר אנטגוניזם. אבל בית הספר עוד לא אמר פורמלית שרב לא צריך להיות בשטחו, אלא אם כן הוא מלמד את אחד ממקצועות הלימוד. כך שמחר המצב יכול להתהפך, ואנחנו צריכים להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק".

"מוסף כלכליסט" מציג: המדריך לחילוני החרד

באנר