בעלי מניות דורשים לכנס אסיפה כללית – האם הדירקטורים רשאים שלא להיענות?
החלטת ביהמ"ש להורות לדירקטוריון לכנס אסיפת בעלי מניות, למרות שהתעורר חשד באשר למניעיהם, מעלה שאלות באשר למאזן הכוחות בין הצדדים. במקרים חריגים, ראוי לבחון אם יש מקום להותיר לדירקטורים מרחב מסוים להפעלת שיקול דעת
חוק החברות קובע כי דירקטוריון חברה ציבורית יכנס אסיפה מיוחדת, בין היתר, לדרישת בעלי מניות (אחד או יותר) המחזיקים ב- 5% מהזכויות בחברה, וזאת בתוך 21 ימים ממועד הגשת הדרישה. אך האם הדירקטוריון חייב לעשות כן גם אם הוא סבור כי הדרישה נגועה בפגמים או כי קיימים ליקויים בהתנהלותם של בעלי המניות?
שאלות אלה עמדו במוקד החלטה שניתנה לאחרונה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניין אקסיליון תחבורה חכמה בע"מ, חברה ציבורית אשר מניותיה הושעו מהמסחר, בין היתר, בשל אי פרסום דוחות כספיים. מספר בעלי מניות פנו לדירקטוריון החברה בדרישה לכנס אסיפה כללית מיוחדת. דירקטוריון החברה לא נענה לדרישתם, וזאת, בין היתר, בטענה כי בעלי המניות מהווים דבוקת שליטה בלתי מדווחת הפועלת בתיאום להשתלטות עוינת על דירקטוריון החברה. בשל כך, בעלי המניות הגישו לבית המשפט בקשה להורות לחברה לכנס אסיפת בעלי מניות מיוחדת.
בית המשפט קיבל את בקשת בעלי המניות והבהיר כי משהוגשה דרישה העומדת בתנאי הדין, הדירקטוריון אינו רשאי לשקול שיקולים מהותיים בדבר כוונותיהם של בעלי המניות המבקשים, וכל תפקידו ושיקול דעתו "מוגבל לבחינה טכנית של עמידת המבקשים בתנאי ההחזקה".
החברה הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובמסגרתה העלתה טענות נגד צמצום שיקול דעתו של הדירקטוריון לבחינה "טכנית" בלבד, וזאת, בין היתר, בשל החשש כי פעולות של בעלי מניות שהשגת החזקותיהם נגועה בחוסר חוקיות.
נקודת המוצא לדיון כאמור היא סעיף 63(ב) לחוק החברות, הקובע כי דירקטוריון חברה ציבורית חייב לכנס אסיפה כללית מיוחדת לפי דרישת בעל מניות אחד או יותר, המחזיקים לפחות ב־5% מההון המונפק וב־1% מזכויות ההצבעה בחברה, או לפחות ב־5% מזכויות ההצבעה בה.
עוה"ד שרון דרורי ויצ'לבסקי וגיל צ'רצ'י
(צילום: יונתן בלום)
ההסדר שקבע המחוקק מבטא איזון בין הצורך לאפשר לבעלי המניות להגן על קניינם, לבין החשש משימוש יתר בהגנה זו ומהתערבות יתר בניהול החברה. על פי גישה זו, משנקבע רף החזקות המקנה לבעלי המניות את הזכות לדרוש את כינוס האסיפה, אין מקום להותיר לדירקטוריון שיקול דעת מהותי נוסף בשאלה אם הכינוס מוצדק או רצוי או מהם מניעיהם של בעלי המניות. זאת, בין היתר, משום שמתן שיקול דעת רחב לדירקטוריון עלול לרוקן מתוכן את ההגנה שהחוק ביקש להעניק לבעלי המניות ולהפוך את מימושה לתלוי בעמדתו של הדירקטוריון.
נדבך נוסף בהנמקה זו הוא ההכרה בחשיבותה של הזכות לדרוש כינוס אסיפה מיוחדת, כחלק מזכויותיהם התאגידיות של בעלי המניות. זכות זו מאפשרת להם להעלות נושאים לדיון, להשפיע על סדר היום ולהפעיל את הסמכויות המוקנות להם במסגרת האסיפה הכללית. היא נועדה, בין היתר, לאפשר לבעלי המניות לפקח על התנהלות החברה ולממש את זכויותיהם גם כאשר עמדתם אינה עולה בקנה אחד עם עמדת הדירקטוריון. מכאן החשש כי הכפפת מימושה של הזכות לשיקול דעתו המהותי של הדירקטוריון עלולה לפגוע בתכליתה.
עם זאת, היעדר שיקול דעת מהותי בשאלת כינוס האסיפה אינו שולל מהחברה את האפשרות לפעול כאשר מתעורר חשש להפרת הדין מצד בעלי המניות. כפי שהבהיר בית המשפט, גם אם יש ממש בטענות בדבר קיומה של דבוקת שליטה בלתי מדווחת, אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק סירוב לכינוס האסיפה. ככל שקיימת עילה לכך, החברה רשאית לבחון נקיטת צעדים משפטיים מתאימים, אך יש להבחין בין הטיפול בטענות אלה לבין חובתה להיענות לדרישה תקפה לכינוס אסיפה.
המחלוקת, המתחדדת גם לנוכח הטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור, מעוררת שאלה עקרונית: האם נכון להגביל את בחינת הדירקטוריון לבדיקה טכנית בלבד, מבלי להותיר מקום להפעלת שיקול דעת מהותי גם במקרים חריגים? מצד אחד, מתן שיקול דעת כאמור עלול לפגוע בזכותם של בעלי המניות לדרוש כינוס אסיפה (במיוחד כאשר מדובר בנושא שבו יש לחברי הדירקטוריון ניגוד עניינים או עמדה שונה) ולהפוך את מימושה לתלוי בנכונותם של חברי הדירקטוריון לביקורת. מנגד, ניתן לתהות האם אין מקום להפעלת שיקול דעת בנסיבות יוצאות דופן, שבהן עצם כינוס האסיפה עלול לגרום לפגיעה ממשית בטובת החברה והאם דרישת ההחזקה המזערית מהווה הגנה מספקת מפני שימוש לרעה בזכות זו של בעלי המניות.
על שאלות אלה תידרש לענות ערכאת הערעור.
עוה"ד שרון דרורי ויצ'לבסקי וגיל צ'רצ'י הינם שותפים במחלקת תאגידים ושוק ההון במשרד וקסלר ברגמן ושות'
d&b – לדעת להחליט
