דעה
מנוע הצמיחה של ישראל: אופק חברתי ומדיני
אם יש דבר אחד שלמדנו מההיסטוריה הכלכלית של ישראל הוא שאין "דלק" חזק יותר לצמיחה כלכלית מאשר התקווה, ואין תקווה ללא אופק חברתי-מדיני
בשנים האחרונות שילמנו כולנו מחיר כבד: בגוף ובנפש, בביטחון, בכלכלה ובשגרה שהופרה. כעת, עם תום המלחמה, חשוב להביט קדימה לקראת השנים הבאות ולשאול את עצמנו: לאן הולכת מדינת ישראל? וכאן, אם נשים את הפוליטיקה בצד, יש להבין שאופק חברתי ומדיני לישראל הוא אחד ממנועי הצמיחה שלנו כמדינה. צריך רק לקבל החלטה מה אנחנו מעוניינים שיקרה.
ישראל - הנס הכלכלי
בשנתיים של המלחמה הצמיחה בישראל הייתה גבוהה. בשנת 2024 ישראל צמחה בקצב של 2.5% - קצב גבוה משמעותית מזה של אירופה. בשנת 2026 התחזית לצמיחה עומדת כבר על 4.7%, פי ארבעה מהצמיחה הצפויה באירופה בשנה זו.
למרות המלחמה, הצריכה הפרטית בישראל לא נחלשה, שיעור האבטלה עמד על 3.4% - מצב שנחשב כתעסוקה מלאה, בין היתר כתוצאה מגיוס המילואים, ויחס החוב־תוצר עמד על 71%, אחוז נמוך משמעותית בהשוואה לזה של מרבית מדינות ה־OECD. גם בארה"ב, גרמניה ויפן היה שיעור החוב-תוצר גבוה משלנו. כלומר, ישראל היא מדינה חזקה כלכלית גם כשנראה שהכול בוער סביבה.
גם המגזר העסקי מספק עדות לכך: הבנקים וחברות הביטוח בישראל היו בעלי תשואה דו ספרתית להון ורשתות הקמעונאות היו בעלות רווח גולמי גבוה מזה של רשתות מקבילות בעולם. אפילו אלביט, המצטיירת כמי שסובלת מחרם נגדה, רשמה גידול של מיליארדים בצבר ההזמנות.
כיום, האיום הגדול ביותר מולו ניצבת ישראל, ואליו ערות גם חברות הדירוג, הוא דווקא הקרע החברתי הפנימי. בלי להיכנס לשאלה מי צודק ומי טועה, חשוב להבין שמה שהדאיג את העולם ב־2023 לא הייתה המלחמה בישראל, אלא הקרע החברתי שהתחולל בתוכה. לראייה, בתקופת הרפורמה המשפטית שקדמה למלחמה, יצא מישראל יותר כסף פרטי מאשר בכל תקופת המלחמה בשנתיים האחרונות. כשאזרחים מאבדים אמון במדינתם זוהי פגיעה קשה יותר מאשר כל רקטה או טיל. במידה שהבחירה של ישראל תהיה להמשך העמקת הקרע הפנימי, עלול להיות לכך מחיר כבד מאוד.
הודו, המזרח התיכון והזדמנות היסטורית
אמנם בשנתיים האחרונות היינו שקועים בעיקר במצב הלאומי–ביטחוני שלנו, אך מה שקורה בישראל אינו מנותק מהתהליכים המתרחשים מסביב: העולם מחפש כעת "רצפת ייצור" עולמית שתחליף את סין, והודו היא החלופה שנבחרה. האתגר כעת הוא לספק להודו "מסדרון" מעבר למערב, שיחליף את תעלת סואץ היקרה והנתונה לאיומים ביטחוניים.
התוכנית הגיאו-כלכלית שנוצרה כוללת בניית מסלול חדש לשינוע סחורות: ממומביי, דרך איחוד האמירויות, סעודיה, ירדן, נמל חיפה ומשם באוניות לאירופה. זהו חיבור אסטרטגי בין שלוש יבשות והוא עובר דרך ישראל. כדאי להבין ש-15 מיליון יהודים ופלסטינים, גם אם ימשיכו להילחם, לא יוכלו לעצור שלושה מיליארד הודים, ערבים ואירופאים המעוניינים בקידום שיתוף הפעולה הכלכלי ביניהם. העולם לא יוותר על נתיב זה, הוא פשוט גדול מאיתנו.
כשיש אופק מדיני - הכלכלה "מתפוצצת"
תוכנית גיאופוליטית גדולה זו יוצרת אופק מדיני לישראל שלא היה פה מאז 1993 - השנה שבה נפתח הסניף הראשון של מקדונלד'ס בישראל, מייקל ג'קסון ומדונה הופיעו בפארק הירקון והעולם כולו נפתח אלינו בזכות האופק המדיני שהביאו עמם הסכמי אוסלו. היה לכך מחיר ביטחוני, אך כלכלית זו הייתה "בוננזה" היסטורית:
ב־1993 התוצר לנפש בישראל עמד על 14 אלף דולר. בהשוואה, התוצר לנפש בצרפת עמד על 22 אלף דולר. לעומת זאת, כ-30 שנה לאחר מכן, מדינת ישראל נמצאת עם 54 אלף דולר לנפש בעוד שצרפת עומדת על 46 אלף דולר לנפש.
בשנות ה-90, עלה מדד המעו"ף ב־1,229% בעוד שמדד ה־S&P 500 האמריקאי עלה “רק” ב־324%. אלא שבעשור האחרון, נטול האופק המדיני, התמונה התהפכה: המעו"ף עלה ב־80% בלבד, בעוד שה־S&P500 זינק ביותר מפי שניים. המסר הוא ברור: אין "דלק" חזק יותר לצמיחה כלכלית מאשר אופק מדיני.
מדוע זה קורה? כיוון שהשווקים אוהבים ודאות. אופק מדיני אינו רק עניין של דיפלומטיה, הוא פרמטר כלכלי לכל דבר. הוא משפיע על דירוג האשראי של המדינה, על רמת הסיכון (CDS), על זרימת ההון הזר, על שער המטבע ועל גיוסי ההון של החברות. כשהעולם מזהה את קיומו של תהליך מדיני, אפילו ללא הגעה לשלום מלא, הוא מתמחר את ישראל מחדש. המשקיעים חוזרים, החברות הזרות פותחות משרדים בישראל והציבור המקומי מרגיש ביטחון להוציא כסף, לקחת סיכון ולהשקיע. זהו אפקט פסיכולוגי אדיר אשר מזין את הכלכלה הריאלית. הוא יכול לאפשר לממשלה לגייס חוב במחיר נמוך יותר, המוסדיים יכולים להרחיב את השקעותיהם והחברות הישראליות יכולות לגייס הון בחו"ל. האפקט הפסיכולוגי הזה הוא גם הסיבה לכך שישראל יכולה לחזור ולהפוך לנס כלכלי אמיתי - אם רק תבחר בכך.
לסיכום
אנו עומדים כעת ברגעי הכרעה. הנתונים הכלכליים בישראל הם איתנים, הטכנולוגיה פורחת וההון האנושי משובח. מאחר אין כרגע יציבות פנימית ואופק מדיני - יתרונות אלה עלולים להיעלם.
הבחירה נמצאת בידיים שלנו - האם נשאר מבולבלים ומפולגים או נשוב להיות מדינה שמאמינה בעצמה ובשותפיה.
אם יש דבר אחד שלמדנו מההיסטוריה הכלכלית של ישראל הוא שאין "דלק" חזק יותר לצמיחה כלכלית מאשר התקווה, ואין תקווה ללא אופק חברתי-מדיני.
שמואל בן אריה הוא דירקטור ומנהל השקעות ראשי שוק מקומי – פיוניר ניהול הון
