על גבם של המעסיקים: מיגבלות הפיטורים חונקות את שוק העבודה
השבוע הטילה הממשלה מגבלה נוספת בשורת מגבלות פיטורים אינסופיות, והפעם קבוצת הנהנים כוללת את המפונים כתוצאה מפגיעת הטילים במתקפה מאיראן. מגבלה זו מצטרפת לשורה ארוכה של מגבלות פיטורים, המונחתות על גבם השחוח של המעסיקים, ואשר במקרים רבים עשויה למוטט אותם.
נזכיר, כי במדינת ישראל קיימות מגבלות על פיטורים על שורה ארוכה של עובדים, ובכלל זה על אנשי מילואים לאורך כל תקופת שירותם במילואים או היותם בצו 8 ועד 60 ימים לאחר מכן, בני זוג של אנשי מילואים, עובדים בתקופת מחלה משולמת, עובדות בהריון, גברים ונשים בטיפולי פוריות (לתקופה שיכולה להימשך שנים), גברים ונשים בחופשת לידה (שיכולה להימשך גם שנה), גברים ונשים בתקופת ה-60 ימים שלאחר חופשת הלידה, בני משפחה של נספים במערכה, הורים שכולים (מגבלות על הוצאתם לפנסיה לתקופה של עד 4 שנים), ועוד ועוד.
על אף שקיימת הצדקה להגביל פיטורים בכמעט כל אחד ואחד מהמקרים, שזכו להגנת הדין, נשאלת השאלה איך מעסיקים יכולים לנהל את עסקם באופן יעיל, כאשר הם לא יכולים לטייב את כוח האדם ולא יכולים להוציא לפועל הליכי התייעלות או שינוי ארגוני, לאור מגבלות בנושא, שיכולות לחול על פני תקופות ארוכות מאוד.
ונבהיר, לא כל המעסיקים הם חברות גדולות ועשירות (ואף לגביהן צריכה להישאל השאלה מדוע הן לבדן צריכות לשלם את המחיר), אלא מעסיקים רבים שעליהם חלות המגבלות הם קטנים, כולל עסקים של אנשי מילואים, של מפונים וכיו"ב.
המעסיקים, ובפרט הקטנים והבינוניים שבהם, מתקשים להתנגד למגבלות המוטלות עליהם – בין היתר משום שאינם מאוגדים או מיוצגים בגוף לובי אפקטיבי, וכיוון שהשיח הציבורי נוטה להציבם אוטומטית בעמדת "החזק" או "הצד המפטר". המציאות רחוקה מכך. מרבית המעסיקים פועלים בתנאים מאתגרים, עם שולי רווח קטנים, תוך התמודדות יומיומית עם חוסר ודאות רגולטורית, נטל בירוקרטי ועלויות משתנות. לכן, ראוי שהממשלה וחברי הכנסת יפסיקו לראות בהם את הפתרון האינסטינקטיבי לכל בעיה חברתית, ויתחילו לנהוג באחריות גם כלפיהם.
על כן, על המדינה לשקול חלופות אמיתיות שיפזרו את הנטל באופן הוגן מאשר למהר, פעם אחר פעם, ולדרוש, כעניין שבשגרה, כי המעסיקים הם שישלמו את המחיר. בין היתר, ניתן לבחון מענק ייעודי או תשלום שכר – אפילו לתקופה ארוכה – לעובדים שפוטרו בנסיבות מיוחדות, והסרת מגבלות אחרות הפוגעות בגמישות הניהולית של עסקים.
חשוב לומר: הדברים אינם נאמרים מתוך חוסר פטריוטיות. להיפך – מדינת רווחה אמורה להגן על אזרחיה, אך האחריות לכך לא יכולה להיות מונחת דרך קבע רק על כתפי המעסיקים. האם נכון שדווקא הם יישאו שוב ושוב בעלות? התשובה הברורה היא: לא.
עו"ד רמי לנדא הוא שותף במחלקת דיני עבודה במשרד עורכי הדין מיתר
