סגור
מימין רואי כחלון ו גלי בהרב מיארה
רואי כחלון וגלי בהרב מיארה (צילומים: שלי פדן מישל אמזלג, לע"מ)
פרשנות

רואי כחלון מציג: הטרלתי ולכן אסיים

מ"מ נציב שירות המדינה הצטרף למקהלה: לא מכיר בהנחיית הייעוץ המשפטי – לא של היועצת המשפטית של משרד רה"מ שלומית ברנע־פארגו, ולא של היועמ"שית גלי בהרב מיארה – שקבעו שעליו להדיר עצמו מוועדת גרוניס לאישור מועמדתו של אייל זמיר לרמטכ״ל 

מ"מ נציב שירות המדינה הצטרף למקהלה: לא מכיר בהנחיית הייעוץ המשפטי – לא של היועצת המשפטית של משרד רה"מ שלומית ברנע־פארגו, ולא של היועמ"שית גלי בהרב מיארה – שקבעו שעליו להדיר עצמו מוועדת גרוניס לאישור מועמדתו של אייל זמיר לרמטכ"ל
את שלב ההפיכה המשטרית הנוכחי ניתן לכנות שלב אי ההכרה. גורמי שלטון אינם מכירים בתוקפן ובהחלטותיהן של רשויות החוק. שר המשפטים יריב לוין אינו מכיר בפסיקת בג"ץ שהורתה לו לבחור נשיא לעליון, ובהמשך הוא לא מכיר גם בנשיא הנבחר. שר התקשורת שלמה קרעי לא הכיר בצו הביניים של בג״ץ בעניין מועצת התאגיד. ועכשיו מחלחלת אי ההכרה גם לדרגים המקצועיים של עובדי המדינה. רואי כחלון, ממלא מקום נציב שירות המדינה, לא מכיר בהנחיית הייעוץ המשפטי, לא של היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה שלומית ברנע-פארגו ולא של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, להדיר עצמו מוועדת גרוניס לאישור מועמדתו של אייל זמיר לרמטכ״ל.
להתנגדות המשפטית הזו שני נימוקים. כללי ופרטי. הכללי נגזר מהכלל לפיו ממלא מקום, במיוחד לתקופה קצרה, אמור לשמור על הקיים, על "רציפות תפקודית", ולא לשלוח ידו להחלטות ולשינויים מהותיים בשירות המדינה. מבחינה זו הדין וההיגיון מתכתבים עם דיני ממשלת מעבר, שהיא ממשלה לכל דבר, אבל מנועה מלטלטל את השלטון והמשטר יתר על המידה ועליה להסתפק בתחזוק ההכרחי והחיוני בלבד לפעילות הממשל.

שאלה של טוהר מידות

הנימוק השני, הפרטני, נוגע לחקירה המשמעתית בעניינו של כחלון בשאלה האם הניח "תשתית עובדתית שגויה" כשפרס את הרזומה המקצועי שלו. ובמלים פשוטות יותר, האם ניפח את כישוריו כדי לצמצם את הפערים שבין ניסיונו בפועל בניהול כוח אדם בפרקליטות, לבין הניסיון הנדרש כנציב שירות המדינה. כיוון שעסקינן בשאלה מתחום טוהר המידות, סבורות היועצות המשפטיות של הממשלה ושל משרד ראש הממשלה כי לא ראוי שכחלון יכהן, או ימנה מי מטעמו, כחבר בוועדה שכל עניינה בחינת טוהר המידות של מועמד. במקרה שלנו, ועדת גרוניס לבחינת שבעת התפקידים הבכירים, שתבחן את טוהר המידות של מועמד הממשלה לרמטכ״ל, אייל זמיר.
שאלת מילוי המקום הפכה עקרונית בשנים האחרונות בהינתן התקופות הארוכות של מילוי מקום, כאלה שארכו יותר משנה. נעיר שמילוי מקום הוא סטטוס חביב במיוחד על הממשלה, שאוהבת את שומרי הסף ופקידיה הבכירים חלשים, זמניים ותלויים בה למינוי הקבע. כך למשל, מוטי כהן כמפכ״ל המשטרה, ורדה בן שאול כמ״מ מנכ״ל המל״ג, אהוד פרבר כמ״מ נציב שירות המדינה, שושנה נגר כמ״מ מינהל החינוך הדתי ויש עוד. להבדיל מכחלון, השמות האלה כיהנו למעלה משנה, נגר כחמש שנים(!). ואז, לא ניתן להגביל אותם במהות ואיכות ההחלטות והם שימשו כבעלי התפקיד לכל דבר ועניין.

זמיר יכול לישון בשקט

כחלון, להבדיל מהם, נקצב בפסק דין של בג"ץ למילוי מקום של שלושה חודשים בלבד, ולכן טבעי וראוי להגביל אותו בשתי ההגבלות לעיל: הימנעות ממעורבות בהחלטות דרמטיות והימנעות ממעורבות בוועדות שעניינן טוהר המידות. אגב, הרמטכ״ל המיועד זמיר לא צריך להיות מודאג מהיעדרו של כחלון מוועדת גרוניס. הוועדה יכולה להתכנס בלעדיו, אחרי ששר הביטחון ישלח לה את המכתב ובה החלטת הממשלה על המינוי. דבר המינוי יפורסם כדי שהציבור, במשך שבוע, יגיש את השגותיו, ואם לא תצוץ בעיה מיוחדת, המינוי יאושר.
כחלון נאחז בטענה שמדובר ב״עניין ניהולי״, היינו לא משפטי, כלומר שעל הייעוץ המשפטי להתכבד ולהעיף עצמו מהאירוע. אגב, טענה דומה השמיע המפכ״ל דני לוי כשניסה להעביר מתפקידו את היועץ המשפטי של המשטרה אלעזר כהנא. לוי חזר בו לאחר שהובהר לו שלא מדובר בעניין ניהולי. וכך הובהר גם לכחלון.
אלא שכחלון מעוניין להדהד את העימות עם הייעוץ המשפטי. ראשית, את המוסיקה הזו אוהבים לשמוע הבוסים שלו בממשלה, שימצאו עוד סיבה להוקיע את הדיקטטורה המשפטית הנוראה של היועצת. שנית, כחלון מעוניין למצב את עצמו כבר-פלוגתא חזיתי עם היועצת, פוזיציה שגם מעצימה אותו וגם אמורה להכניס את היועצת לסוג של ניגוד עניינים אם וכאשר תגיע להחלטה האם לאשר את העמדתו לדין משמעתי.