דויטשה בנק: ישראל בין שלוש הכלכלות החשופות ביותר בעולם לשיבושי AI
דו"ח של ענקית הבנקאות הגרמנית מצא שבישראל ישנו שילוב חריג של שוק עבודה שחשוף מאוד ל־AI במקביל לתלות גבוהה ביצוא שירותים. כבר ב־2025 קטן מספר עובדי המו"פ בישראל בכ־3,500 – ירידה ראשונה זה כעשור שמיוחסת לשינויים של מהפכת ה־AI
ישראל היא מהכלכלות החשופות ביותר בעולם לשיבוש שירותים בידי בינה מלאכותית (AI), כך עולה מדו"ח שפרסם לאחרונה דויטשה בנק. הדו"ח בדק שני דברים: איזה נתח מכוח העבודה מועסק במקצועות שמבוססים על AI, ובאיזו מידה סחר החוץ של המדינה נשען על יצוא של שירותים מבוססי AI. על פי המחקר, ישראל ובריטניה הן שתי כלכלות שבהן מתקיים שילוב חריג של שוק עבודה שחשוף מאוד ל־AI ותלות גבוהה של סחר החוץ ביצוא השירותים האלה.
במרבית מדינות אירופה נתח גבוה מכוח העבודה חשוף למקצועות שמבוססים על AI, אבל בלי שסחר החוץ שלהן מבוסס עליהם יתר על המידה. בהודו ובפיליפינים נתח קטן מכוח העבודה מועסק במקצועות כאלה, אבל המאזן החיצוני של המדינות נשען במידה רבה על יצוא השירותים האלה. מעט מאוד כלכלות מפותחות תלויות במידה כה גדולה בענפים שעליהם מהפכת ה־AI עומדת להשפיע ישירות כמו ישראל.
מתוך שלושים הכלכלות שנבדקו ישראל מדורגת ראשונה ביצוא שירותים נטו (יצוא בקיזוז יבוא) של שירותים שהבנק מסווג כחשופים ל־IA — כ־8% מהתמ"ג (אחריה מדורגת בריטניה עם כ־7% מהתמ"ג).
הסיבה לכך ברורה: במשך שני עשורים עברה הכלכלה הישראלית שינוי מבני דרמטי. היא הפכה מכלכלה שמייצאת יותר סחורות לכלכלה שמייצאת יותר שירותי ידע, תוכנה ומו"פ. על פי המחקר, ישראל נמנית עם המדינות שבהן יצוא השירותים מפצה על יבוא הסחורות. היא מופיעה לצד בריטניה, הודו, הפיליפינים ורומניה כמשק שמייצא נטו יותר שירותים, אבל מייבא נטו יותר סחורות, ובישראל המצב קיצוני יותר.
כ־55% מכלל יצוא השירותים הישראלי בשנה האחרונה התרכזו בענף התכנות ובפעילויות קשורות. ישראל היא אחת מהיצואניות נטו הגדולות ביותר של אותם שירותים שדויטשה בנק מגדיר כ"מושפעי AI" כגון מחשוב וטכנולוגיות טק בתחומים שונים כגון שירותים עסקיים, פיננסים, קניין רוחני וביטוח.
מה עדיף, לייצא שבבים או ידע?
מה יקרה למודל הצמיחה של המשק אם המחיר, הכמות ואופי הייצור של שירותי הידע בעולם ישתנו? נכון להיום, ההייטק מהווה 18.3% מהתוצר של ישראל, אך אחראי ל־50% מהצמיחה שלה.
בתרחיש השלילי, כלכלני דויטשה בנק מציעים לחשוב על עולם שבו שימוש אינטנסיבי ב־AI מוריד דרמטית את העלות השולית של כלכלת הידע. קוד, ניתוח פיננסי, ייעוץ, עיצוב, תרגום או מחקר שאורכים היום מאות שעות עבודה יוכלו להיעשות בעתיד בשבריר מהזמן. במצב כזה חלק גדול מהערך הכלכלי עשוי לעבור למי שמחזיק בשבבים, במרכזי הנתונים ובמודלים עצמם, בעוד מדינות שמתפרנסות מיצוא ידע עלולות להיפגע.
לכן מבחינת ישראל, משמעות הפגיעה עלולה להיות גדולה בהרבה מסתם פיטורים בענף ההייטק. המשמעות היא פחות הכנסות מיצוא ידע טכנולוגי, פחות דולרים שנכנסים למשק, ולחץ לפיחות השקל. במקביל שכר העבודה הממוצע יהיה נמוך יותר, משקי הבית יצרכו פחות, רכישות הנדל"ן יפחתו, ההכנסות ממסים יפחתו ורווחי ההון יפחתו. כל זה אומר פגיעה בצמיחה.
ההייטק בישראל מעסיק כ־10% מהעובדים במשק, ואחראי על יותר משליש מההכנסות ממס הכנסה. לכן זעזוע בענף משפיע על המשק כולו. וזה לא תרחיש עתידי: ה־AI כבר מתחיל להופיע בנתוני התעסוקה בישראל. ב־2025 ירד מספר עובדי המו"פ בהייטק בכ־3,500, הירידה הראשונה זה עשור, וחלקם ירד מ־51% ל־49% מעובדי הענף. בשירותי ההייטק והתוכנה ירדו משרות המו"פ ב־3.5%, אף שהתוצר בענף כולו עלה חזק. רשות החדשנות מציינת שהשינוי במבנה התפקידים עשוי להיות קשור גם להתייעלות באמצעות AI.
יתרה מכך, בסקר שערכה השנה רשות החדשנות בקרב 210 חברות המעסיקות כ־130 אלף עובדים שיעור החברות שאמרו שהטמעת AI הביאה אותן לצמצם גיוסים זינק מ־3% ל־10% בתוך חצי שנה, ומחצית מהחברות שמתכננות פיטורים אמרו של־AI יש השפעה על ההחלטה.
מנגד, התרחיש החיובי יכול להיות דרמטי לא פחות. בדויטשה בנק משרטטים תרחיש חלופי שבו מהנדס ישראלי שמסוגל לייצר בעזרת AI פי שלושה או חמישה בשעת עבודה; חברת תוכנה שמפתחת מוצר חדש בתוך שלושה חודשים במקום שנה; סטארט־אפ שמגיע למכירות של מאות מיליוני דולרים עם מאות עובדים במקום אלפים. בתרחיש הזה המבנה החריג של ישראל הופך אותה לאחת המרוויחות הגדולות.
מדינות שכבר מחזיקות ביתרון יחסי בשירותים עשויות לנצל את הידע וההתמחות הקיימים כדי להגדיל את הכמויות המיוצאות מהר יותר מהירידה במחירים. במילים פשוטות, אם תוכנה הופכת לזולה הרבה יותר לייצור אבל העולם צורך הרבה יותר תוכנה — ישראל יכולה לנצח. וזה כבר קורה: ב־2025 תוצר ההייטק צמח ריאלית ב־8.2%, אבל מספר עובדי ההייטק גדל רק ב־2.5%, והתוצר לעובד עלה בכ־6% לכ־827 אלף שקל. כלומר ההייטק הישראלי כבר מייצר הרבה יותר בלי להגדיל כמעט את מספר העובדים.
חוקרי דויטשה בנק מדגישים שאי אפשר לדעת מראש איזה תסריט יתממש, אך התרומה שלהם היא שרטוט הטווח בין התרחיש החיובי לשלילי. במקרה של ישראל הטווח הזה הוא הגדול מכולם. לכן השאלה החשובה עבור ישראל אינה כמה מהעבודה חשופה ל־AI, אלא כמה מהערך הישראלי מגיע מעבודה שניתן להחליף וכמה מגיע מבעלות על טכנולוגיה שאפשר להעצים. גם זה נמדד והחדשות בנושא זה פחות מרנינות.
באמצעות נתוני אנטרופיק, דויטשה בנק בחן אם AI משמש בעיקר להעצמת העובד או להחלפת העובד. לפי הדו"ח, בישראל השימוש נוטה יחסית יותר לכיוון האוטומציה, וזה מתיישב עם הריכוז הגבוה של יצוא השירותים בתחום תכנות. הממשלה הבאה, תהיה אשר תהיה, תצטרך לעקוב מקרוב אחרי המשתנה הזה.
שכחו את האקזיטים
מנגד, לישראל יש עוד שכבת חשיפה שדויטשה בנק כמעט אינו מכניס למודל: ההון. הבנק התמקד בשוק העבודה ובמאזן החיצוני, ואף ציין שמחקר עתידי צריך להוסיף את ערוץ שוקי המניות. במקרה של ישראל, אי אפשר להשאיר אותו בחוץ. נאסד"ק, השקעות זרות בהייטק, אקזיטים, גיוסי הון ותיקי המוסדיים מחברים את המשק הישראלי למהפכת הטכנולוגיה העולמית גם דרך החשבון הפיננסי. ה־AI יכול אפוא לפגוע ביצוא הישראלי, אבל להעלות את שווי הנכסים הטכנולוגיים בעולם; ובתרחיש אחר — לפגוע גם בהכנסות המקומיות וגם בשווי חברות הטכנולוגיה.
לכן הסיפור הגדול אינו אם ChatGPT או קלוד יחליפו מתכנת. ישראל בנתה בהצלחה במשך עשרים שנה מודל כלכלי הנשען על הפיכת הון אנושי יקר לשירותים ומוצרים טכנולוגיים שהעולם מוכן לשלם עליהם הרבה מאוד כסף. עכשיו מגיעה טכנולוגיה שהבטחתה המרכזית היא להוזיל באופן קיצוני בדיוק את אותו הון אנושי — ובמקביל להגדיל באופן קיצוני את הפריון שלו. לפי הדו"ח של דויטשה בנק, מעט מאוד מדינות שמו כל כך הרבה ביצים בסל הזה, וזו הסיבה שישראל יכולה להיות אחת המרוויחות הגדולות ביותר ממהפכת ה־AI או — ללא ניווט נכון — לגלות שהטכנולוגיה ששינתה את העולם משנה גם את המודל שעליו נבנה הנס הכלכלי הישראלי.
