פרשנות
מח"ש תוצא מידי הפרקליטות. לשאר ידאגו לוין ורוטמן
הוועדה לבחינת מח"ש שרטטה תרחישי קצה שבהם יש ניגודי עניינים בין הפרקליטות למח"ש – וגזרה מסקנה מתבקשת: להפריד בין שני הגופים. באיזו מתכונת תוקם מח"ש החדשה? איך ייבחר מנהלה? סמכו על הפוליטיקאים הממונים
1. "מח"ש תהפוך ליחידה עצמאית שאינה כפופה לפרקליטות המדינה", זו ההמלצה המרכזית בדו"ח שפרסמה אתמול הוועדה לבחינת המחלקה לחקירות שוטרים. לכאורה, מה רע? כולם בעד עצמאות, מקצועיות, חוסר תלות. הבעיה היא שהדו"ח לא מספר לנו איך ובאיזו מתכונת תוקם מח"ש החדשה, איך ייבחר המנהל ועוד זוטות. אבל סמכו על שר המשפטים יריב לוין ויו"ד ועדת חוקה שמחה רוטמן שייטיבו לדאוג לכך. אין מחלוקת שבמח"ש הנוכחית יש בעיות. אבל ממש לא בטוח שהכפיפות לפרקליטות היא המרכזית שבהן. בכל מקרה, דעת הרוב בוועדה קשרה ביניהן: למשל, נכתב בדו"ח, ייתכנו ניגודי עניינים מול הפרקליטות – מקרים שבהם על מח״ש לקבל החלטה על פתיחה בחקירה בעניינו של קצין משטרה בכיר שמצוי בקשרי עבודה עם בכירי הפרקליטות – ומציאות זו מסכנת לכאורה את עצמאות מח״ש. מדובר במה שמכונה בדו"ח "חקירות מתנגשות": "ייתכנו מקרים שבהם הפרקליטות והמשטרה מקימות כוח משימה משותף לחקירה מסוימת (לרוב, רגישה), ובמקביל, מוגשת למח״ש תלונה כנגד אחד החוקרים באותו תיק. במצב זה, פתיחה בחקירה במח״ש נגד השוטר החוקר עלולה לשבש את החקירה הפלילית שאותה מנהלת הפרקליטות... אינטרסים נוגדים, הפוגעים באמון הציבור במערכת אכיפת החוק".
2. דעת הרוב בוועדה והמלצותיו נגזרות בעיקר מתרחישי ניגוד העניינים האלה, ואילו דעת המיעוט של המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד שרון אפק, טוענת שמקרי ניגודי העניינים האלה הם בודדים ואינם מצדיקים את הפתרון הדרסטי של ההפרדה. לשיטתו, עיקר הבעיות של מח"ש הן כוח אדם מצומק ונחיתות מבצעית שאינם מאפשרים לטפל במספר התלונות שהולך וגדל, בטח שלא בלוח זמנים סביר. בדעת הרוב של ניתוק מח"ש ממשרד המשפטים והוצאתה לעצמאות מוסדית, מבנית ומבצעית תמכו מנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד, השופטים (בדימוס) פרופ' עודד מודריק ודוד רוזן, והסנגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענת מיסד כנען.
ואלה עיקר המלצות הרוב: הוצאת מח"ש מכפיפות הפרקליטות וכינונה כגוף עצמאי; הענקת סמכויות מתאימות כדי שתהפוך לגורם המתכלל של הטיפול בתלונות נגד שוטרים; היחידה תהיה מוסמכת לחקור את כלל העבירות הפליליות של שוטרים, כולל עבירות שעונשן מתחת לשנת מאסר; בראשות היחידה יעמוד מנהל־משפטן הנהנה מיוקרה ציבורית ומקצועית בעל ניסיון בניהול ובמשפט פלילי; מינוי המנהל יתבצע על ידי מנגנון שיבטיח את עצמאותו המלאה.
3. ההמלצות בהחלט ראויות, אבל הנה הבעיות המרכזיות. ראשית, אין בציבוריות הישראלית גוף דומה שניתן להקביל אליו את המלצת הרוב. הגוף העצמאי היחיד שדומה לו הוא מבקר המדינה, שקיים מכוח חוק יסוד, אבל גם לגביו הוכיחה המציאות שהפוליטיקאים ידעו להשתלט עליו. שנית, כאשר ההמלצות האלו יגיעו לחקיקה יש לצפות ללחץ אדיר של הח"כים להרחיב את סמכויות הגוף החדש, אפילו לביקורת על היועצת המשפטית לממשלה. ואיך יודעים שלכך נגיע? מספיק היה להקשיב לח"כ משה סעדה שהודיע שלשום בוועדת חוקה שמח"ש החדשה תחקור גם את גלי בהרב־מיארה.
אין ספק שחברי הרוב בוועדה, השופטים בדימוס רוזן ומודריק והסנגורית הציבורית מיסד כנען, הם גם בעלי כוונות טובות וגם מאבחנים מקצועיים של הבעיות, אבל מבינים הרבה פחות את טיבו וטבעו של שר המשפטים שמינה אותם, וספק אם הם רואים נכוחה את תאוות ההשתלטות של הממשלה הנוכחית על כל מוקדי הכוח בדמוקרטיה הישראלית: הוועדה לבחירת שופטים, נציב הקבילות על השופטים, נציב שירות המדינה, המפכ"ל ולאחרונה גם ראש השב"כ. אז למה שדווקא מח"ש החדשה תזכה לעצמאות? למה דווקא בגוף הזה יכבדו הפוליטיקאים את העצמאות שהוועדה ממליצה עליה? במיוחד כשהם לוטשים עין למטרות גדולות בהרבה מאותו שוטר שחבט במפגינים. היועצת המשפטית כבר אמרנו? ואגב אותו שוטר – האם יש בכלל ספק שמנגנון הבחירה לראש מח"ש החדשה יורכב כך שיבטיח בחירת מנהל מהצד הרעיוני שלא ימהר להעמיד לדין את השוטרים שהיכו מפגינים נגד ההפיכה המשטרית?
4. המאיץ והמחולל לדו"ח הוא דו"ח מבקר המדינה ממאי 2023 שהציף את אוזלת ידה של מח"ש. דוגמאות למכביר יש בדו"ח: פערים ביכולות טכנולוגיות ומבצעיות, רמת מיחשוב נמוכה, תלות במערכות המידע של המשטרה, היעדר הכשרה של מערך מוסדר, איוש פונקציות חשובות בשוטרים מושאלים וכמובן היעדר יכולת לתת מענה לאלפי תיקים ותלונות. מתוך 4,401 תלונות שהתקבלו ב־2021, רק בכ־%12 (625 מקרים) נחקרו שוטרים באזהרה ורק ב־1.2% (68 תיקים) הוגשו כתבי אישום. וזאת, כאשר 3,070 תיקים נסגרו ללא בדיקה מקדמית. לכן, אין מחלוקת בין הרוב למיעוט – מח"ש זקוקה לתגבור משמעותי וגם מהותי של כוחות ואמצעים, והמחלוקת היא רק בשאלת האכסניה. אפשר למצוא סיבות למה הפרקליטות היא לא הבית המיטבי, אבל אפשר למצוא הרבה יותר סיבות לחששות שנוגעות לחלופה. ונקודה זו מעמתת שני יריבים ותיקים שגם כאן ניצבים מעברי המתרס: שר המשפטים יריב לוין והיועמ"שית גלי בהרב־מיארה. לא במקרה, דעת המיעוט בוועדה הוא של נציג היועצת, עו"ד שרון אפק.
5. עמדת אפק היא שדווקא המודל הנוכחי של השיוך הארגוני לפרקליטות מגן על עצמאותה באופן המיטבי, "בוודאי בהשוואה למודל שבו היא גוף עצמאי, נטול שיוך ארגוני". אפק מצביע על חוט השני של השיטה בישראל – כפיפות כלל גופי התביעה ליועצת המשפטית לממשלה ולפרקליט המדינה, כפיפות שמבטיחה גם אכיפה אחודה. והוא מוסיף את האזהרה הפוליטית: "חקירות שוטרים הן מהחקירות הרגישות ביותר, ודווקא כאן נדרשת ההגנה הגדולה ביותר מפני פוליטיזציה ושיקולים זרים, ומכאן החשיבות המיוחדת שבהותרת השתייכות מח"ש לפרקליטות". מתוך 47 מדינות, מציין אפק, ב־46 הסמכות להגיש כתב אישום נגד שוטרים מסורה אך ורק לתביעה הכללית. היחידה שיש בה מח"ש עצמאית היא נורבגיה והשאלה היא אם ישראל תיצור "חוק נורבגי" נוסף.
אין ספק שלוין היטיב לבחור כאן ועדה שתחלוק עמו סנטימנט דומה נגד הפרקליטות. השופט רוזן היה נציב התלונות נגד הפרקליטות ובפסק דינו בעניין הדסק הצרפתי ביקר אותה חריפות. השופט מודריק הצטרף בזמנו לצוות ההגנה של נתניהו בתיקי האלפים וסביר שגיבש בהזדמנות זו דעה שלילית עליה. טבעי שגם לסנגורית הציבורית הארצית מיסד כנען יהיו לא מעט משקעים מוצדקים נגד הפרקליטות, ולו מכוח הפוזיציות המנוגדות. אגב, התוצאה המצרפית של חברים אלה – לקרוע את מח"ש מהפרקליטות – יכולה להיות הגיונית כמו פיצול תפקיד היועמ"שית. אבל לא עכשיו, לא בעידן זה של ההפיכה המשטרית, של בולמוס השלטון לרסק, להחליש ובעיקר להכפיף אליו כמה שיותר מוסדות וסוכנויות דמוקרטיות. בעת הזו חובה להיזהר ולהזהיר מפני מהלכים מהסוג הזה, שבסופו של דבר יגובשו ויעוצבו בידי מחוקקים כלוין וכרוטמן בוועדת חוקה, המעבדה לפיתוח האמצעים נוגדי ומחסלי הדמוקרטיה.
