הקרן בערבות המדינה מחזקת את הבנקים – במקום את המשק
הקרן להלוואות בערבות מדינה נועדה להזרים דם חדש לעסקים הקטנים, אך בפועל הפכה לכלי ריכוזי בידי הבנקים, ונשארה רחוקה מלהיות מנוע הצמיחה שהמשק הישראלי כל כך זקוק לו
הקרן להלוואות לעסקים קטנים ובינוניים בערבות מדינה פועלת בישראל מאז 2003 ומנוהלת על ידי החשב הכללי באוצר. מדובר בכלי מדיניות חשוב, שמטרתו לאפשר לעסקים קטנים וגופים בסיכון אשראי גבוה מזה המקובל במערכת הבנקאית לקבל גישה למימון גם כאשר אין בידיהם בטחונות מלאים. המנגנון פשוט: המדינה מעניקה ערבות של 55%–85% מההלוואה, ובכך מפחיתה את הסיכון לנותן האשראי. רעיון ראוי, מוכח, ונמצא גם בליבת הפעילות של גופים דומים בעולם כמו ה-SBA בארה״ב וה-British Business Bank בבריטניה.
אלא שבניגוד לעמיתינו במערב, המודל הישראלי רחוק ממיצוי. הקרן פועלת כמעט אך ורק דרך חמשת הבנקים הגדולים, שנשארים בפועל שומרי הסף הבלעדיים לאישור או דחייה של הבקשות. מציאות שבה יותר מ־95% מיתרות האשראי בישראל ניתנות על ידי המערכת הבנקאית מייצרת ריכוזיות קיצונית שמונעת תחרות ומחלישה את האפקטיביות של הקרן. לצד הבעייתיות המבנית הזו, קיימים כשלים נוספים: אין כיום מערך ליווי וייעוץ לעסקים, וההנגשה של העסקים לגופי אשראי חוץ-בנקאיים קטנים או חדשניים מוגבלת מאוד. יתרה מכך, תנאי הסף בהם נדרשים גופי מימון לעמוד, מקשים על כניסת שחקני פינטק וגופים לא בנקאיים חדשים. כך למשל הדרישה לתיק אשראי מינימלי עומדת על 250 מיליון שקל.
אז מה מונע מהקרן מלהפוך למנוע צמיחה אמיתי ויעיל? חלקם המזערי של הגופים החוץ-בנקאיים: בישראל הם אחראים לכ-10% בלבד מהאשראי בקרן, לעומת 30% ואף יותר בארה"ב ובבריטניה. מעבר לכך, לפי הערכות בלתי רשמיות, עסקים רבים שקיבלו הלוואות באמצעות הקרן, היו מקבלים מימון גם בלעדיה, גם אם בתנאים יקרים ופחות נוחים. המשמעות היא שהקרן לא בהכרח הרחיבה את היקף האשראי במשק, אלא בעיקר שיפרה את תנאיו עבור לווים שהמערכת ממילא ראתה בהם כשירים. לכך מצטרפים זמני אישור ארוכים, לעתים פי שלושה מהמקובל במדינות אחרות, ותחושת השוק כי הקרן מחזקת את כוחם של הבנקים, במקום לשבור את הריכוזיות ולאפשר צמיחה של שחקנים חוץ בנקאיים.
כמי שפועל בשוק המימון שנים רבות, אני רואה את הפוטנציאל הלא ממומש של הקרן הזו להפוך למנוע צמיחה מקרו-כלכלי אמיתי. הגיע הזמן לשאול את השאלות הנכונות: מדוע שהקרן שלא תיפתח למסלול כניסה מדורג עבור מממנים חדשים? מדוע לא לשלב בה שירותי ליווי, הכשרה, ותכנון עסקי? מדוע לא להנגיש אותה דרך פלטפורמה דיגיטלית?
הצעה פשוטה יכולה לשנות את התמונה: לקבוע יעד של 20% מהמימון בקרן, שיוקצה לגופים חוץ בנקאיים, ולהגדיל אותו בהדרגה ל־40%. ערבות מדינה לגופים אלה תאפשר להם לגייס אשראי זול יותר ולהנגיש מימון רב יותר ולעיתים בתנאים משופרים, לעסקים הקטנים והבינוניים.
בדרך זו נוכל לבנות שוק אשראי חוץ בנקאי תחרותי, יצירתי, ומתקדם. כזה שמזרים חמצן לעסקים הקטנים והבינוניים הזקוקים למימון ומשפיע על הצמיחה של הכלכלה הישראלית כולה.
גיל טופז הוא מנכ"ל משותף, אלטשולר שחם אשראי
