מאחורי הפרגוד
לא מי יעבור גוש, אלא מי בכלל יגיע לקלפי
סדרת הכתבות של כלכליסט בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה תנתח את המספרים והתהליכים של מערכת הבחירות. ההכרעה יכולה להיות בשיעורי ההצבעה ובאחוז החסימה
בחירות אינן מוכרעות בהכרח במעבר קולות, בוודאי לא במדינה מקוטבת כמו ישראל שבה לרוב המכריע של הבוחרים יש נאמנות לגוש. לכן בחירות יכולות להיות מוכרעות על ידי שיעור ההצבעה, כלומר בוחרים מאחד הגושים שלא מגיעים לקלפי, או על ידי אחוז החסימה, כלומר מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה ומבזבזות לגוש שלהן עשרות אלפי קולות. בחירות 2022 הסתיימו בשוויון קולות והוכרעו בידי מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.
מבחירות לבחירות, ככל שהבוחרים בשני הגושים מתבצרים בעמדותיהם, הולך ומתברר עד כמה הניתוח של דפוסי הצבעה במגזרים השונים עוסק בדברים שקובעים באמת מי יקים את הממשלה בישראל. בסדרת הכתבות לקראת הבחירות שנפתחת היום, בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה, נעסוק במספרים, עובדות, מגמות ותהליכים.
אחוז החסימה בישראל עומד על 3.25%. כיוון שמנדט שווה בערך ל־0.83% מהקולות, זה אומר שאם הגעת לסף אחוז החסימה אבל לא עברת, בזבזת ארבעה מנדטים. אחוז החסימה היה שווה בבחירות הקודמות (שיעור הצבעה: 70.6%) ל־155 אלף קולות. בחישוב גידול של 8% במספר בעלי זכות הבחירה אפשר להעריך שבבחירות הקרובות הוא יהיה שווה בין 154 אלף קולות (שיעור הצבעה: 65%) ל־166 אלף (70%).
על פי ניתוח שערך פרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בבחירות האחרונות נרשם שיא בזבוז הקולות — 8.8% שהם 417 אלף קולות. בבחירות 2022 קיבלו גוש נתניהו וגוש השינוי עם הערבים כ־2.3 מיליון קולות כל אחד (הבית היהודי של שקד מחושבת כלא שייכת לאחד הגושים). מה שייחד את בחירות 2022 היה שרוב הקולות המבוזבזים היו בצד השמאלי של המפה. למרצ אבדו 151 אלף קולות ולבל"ד 139 אלף. כך קיבל גוש נתניהו יתרון של 8 מנדטים.
בין המפלגות שנמצאות בסכנה כזו: עמך ישראל של עופר וינטר, המילואימניקים, הציונות הדתית וכחול לבן. בין המפלגות שכמעט בוודאות יבזבזו כמות משמעותית של קולות: מפלגת החרדים המודרניים הציבור החרדי, נעם של אבי מעוז ותנועת אחי של הרב יורם מיכאל אברג'ל. עורך אתר המדד וסוקר חדשות 13 שמואל רוזנר חישב שיכולים ללכת לאיבוד הפעם עד 735 אלף קולות. בפועל סביר שזה יהיה פחות מזה. אבל ההיגיון הפשוט מראה שרוב המפלגות המתנדנדות מתחרות על אותם קולות של מאוכזבי גוש נתניהו ואין מספיק קולות לכולם.
נעלם גדול נוסף בכל מערכת בחירות הוא שיעור ההצבעה. בסופו של דבר פתרון אפשרי למצביע שמאוכזב עד עמקי נשמתו מהקואליציה הוא לשבת בבית. את התופעה הזו מחזקת העובדה ששיעורי ההצבעה בשכבות חלשות, כלומר פריפריה גיאוגרפית וכלכלית, בכל העולם נמוכים וישראל לא שונה (להוציא החריג החרדי). הבעיה שכל כך מקשה על הסוקרים היא שאנשים ממעטים לומר שלא יצביעו, כלומר קשה מאוד לחזות שיעורי הצבעה.
במשך שנים הפיץ הליכוד את המיתוס על 300 אלף מצביעים שלו שיושבים בבית. זה בדרך כלל לא היה נכון כי רוב הקולות לא ישבו בבית אלא עברו למפלגות ימין אחרות, כאשר הקמפיינים של הליכוד יותר שתו קולות לשותפים מאשר הוציאו מצביעים אדישים או מאוכזבים. הדרך שנתניהו מצא בכל זאת להביא לקלפי בוחרים נוספים לגוש היא מתן הלגיטימציה להצבעה לעוצמה יהודית. הקיצוניות והגזענות של בן גביר מסוגלת להוציא מהבית אנשים שלא ילכו בשביל הליכוד.
אלא שהפעם לכל הגוש יש בעיית מאוכזבים. לחרדים למשל יש בעיית מאוכזבים כפולה ומשולשת. חרדים מאוכזבים מהמפלגות החרדיות שלא העבירו חוק השתמטות. בוחרי ש"ס הציונים מאוכזבים מהתמיכה שלה בחוק ההשתמטות וצפויה הצבעת מחאה למפלגת הציבור החרדי של החרדים המודרניים בידיעה שהיא לא תעבור.
בגוש נתניהו מרבים לדבר על ההשקעה הגדולה הצפויה בהמרצת בוחרים ביום הבחירות. הבעיה עם ההכרזות כאלו היא שמפלגות שהבוחרים שלהן מאוכזבים גם צפויות לסבול ממחסור במתנדבים. בכל מקרה, מה שמסבך את החיים עבור מערכי הנעת הבוחרים של הליכוד וש"ס הוא האיסור שהטיל בג"ץ על משקיפים מהקלפי לדווח מי הצביע.
