המתח בין משרדי האוצר והביטחון מתנקז לתקציב הרכש הביטחוני
הרכש הביטחוני שבר שיאים והגיע ל־329 מיליארד שקל מתחילת המלחמה, אלא שבמערכת הביטחון מזהים שורת כשלים באופן ההתקשרות עם התעשיות הביטחוניות ומקימים צוות בראשות אלוף כדי לזרז את המוכנות למערכה הבאה. בינתיים נמשכים הקרבות מול האוצר סביב פתיחה אפשרית של תקציב הביטחון
במשרד הביטחון מחפשים אלוף במילואים שיוביל את עבודת הצוות החיצוני שמקים המנכ"ל אמיר ברעם לבחינת ייעול תהליכי הרכש הביטחוני. הצוות יוקם בשבועות הקרובים והמלצותיו אמורות לבסס רפורמה מקיפה באופן שבו מערכת הביטחון מנהלת את התקשרויותיה עם התעשיות הביטחוניות ועם הספקים שלה. כיום תהליכים אלה מתאפיינים בהיעדר תיאום, בבירוקרטיה ובסחבת המקשים על זירוז המוכנות ובניין הכוח לקראת מלחמה עתידית.
ביטוי למורת הרוח של משרד הביטחון מהמצב הקיים התקבל בדברים שאמר ברעם בשבוע שעבר בוועידת התחזיות של כלכליסט. לדבריו, אף שאושרו כחוק בוועדת שרים להצטיידות - תהליכי רכש חיוניים ודחופים נעשים בקצב איטי מידי ביחס לקצב ההתעצמות של האויב. מצב זה מקשה על יכולותיה של ישראל להתאים את בניין הכוח הצבאי הדרוש לה ללוחות הזמנים של היווצרות איומים חדשים שיעסיקו אותה במערכה הבאה.
לפי ברעם, מלחמת 7 באוקטובר לא חוללה שינויים מהותיים בתהליכי הרכש וההתעצמות של מערכת הביטחון. "אצל אויבינו בניין הכוח קורה בהחלטה אחת. אנחנו לא רוצים להידמות להם, אבל חייבים לקצר תהליכים ולהקטין רגולציה", אמר.
הצוות החדש יטפל בשלושה צווארי בקבוק מרכזיים שתוקעים תוכניות הצטיידות בהולות למשך חודשים ארוכים, לפעמים גם שנים. הראשון נמצא בצה"ל, שלעיתים תכופות מתקשה להחליט ולקבוע בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא צריך. ההססנות בזרועות הצבא נושאת תג מחיר משמעותי בתהליכי הצטיידות. צה"ל הוא משתמש הקצה בכל מערכת נשק או יכולת חדשה ואם הוא בעצמו לא יודע מה הוא רוצה, אין גוף מקצועי אחר שיקבל בשבילו החלטות.
צוואר הבקבוק השני נמצא במשרד הביטחון עצמו, המשכן את מנהל הרכש (מנה"ר), המנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות (מפא"ת) וגורמי תכנון המעורבים בכל תוכנית רכש והצטיידות משמעותיות ופעמים רבות אינם מסונכרנים ביניהם.
"אחד תוקע את השני", אמר לכלכליסט בכיר ביטחוני המעורה בתהליכים. "יש המון מה לתקן ולשפר במשולש הזה, המתאפיין בכוחנות, מחלוקות ואג'נדות סותרות. זה עולה לנו בהימשכות של דיונים ובחינות עד לכדי מצב שכאשר מתקבלות החלטות – הן כבר לא רלוונטיות. מה שמדהים זה שגם אם מנכ"ל המשרד מחליט, באים ממנהלת כזאת או אחרת ועושים לאותה החלטה 'פרה רולינג'. המצב לא יכול להימשך עוד, לא בתקופה כזאת שבה כל המערכות חייבות לטוס קדימה ובקו מקביל למרוץ ההתחמשות של איראן, ולא רק שלה".
המקטע השלישי בשרשרת הרכש הביטחוני נמצא בברז התקציבים שנשלט בידי משרד האוצר. תקציב הביטחון ל־2026 נקבע על סכום של 112 מיליארד שקל לעומת דרישת משרד הביטחון לתקציב של 144 מיליארד שקל.
בוועידת כלכליסט ברעם ביקר את האוצר על אטימותו אל מול הצרכים העצומים של מערכת הביטחון ועל כך שהוא מתקצב אותה בחסר. "הוא מאלץ אותה לגרור חובות לתעשיות הביטחוניות ואז מאשים אותה ואת הצבא בחריגות שברור לחלוטין שיקרו. המטרה היא יצירת גירעון מלאכותי בתקציב הביטחון כדי להשתמש בו כנראטיב שיסייע להעברת סמכויות לאוצר. במקביל הוא דוחה, בולם, מתנה תזרים ובכך מאט תהליכי רכש".
מתחילת המלחמה הסתכם הרכש הביטחוני שקיים משרד הביטחון ב־329 מיליארד שקל. עיקר הרכש נעשה בתעשיות ובחברות ישראליות במסגרת הסכמים רב־שנתיים בהיקף כולל של 226 מיליארד שקל. מדובר ברכש הביטחוני הגדול ביותר שנעשה בתולדות המדינה.
במשרד הביטחון רוצים שהאלוף שיעמוד בראש הצוות לבחינת הרכש יהיה בעל ניסיון בתהליכי בניין כוח, יכיר היטב את מנהלות המשרד, את תהליכי קבלת ההחלטות ואת אתגרי הפיתוח בתעשיות הביטחוניות. הצוות שיפעל לצדו יתבסס על יוצאי יחידות צה"ל, בעלי תפקידים לשעבר במערכת הביטחון ובמשרד האוצר. לפי בכיר ביטחוני, "ככל שהצוות הזה יהיה בקונצנזוס הבין־משרדי יהיה קל יותר לתקף ולהטמיע את המלצותיו".
בין משרדי הביטחון והאוצר קיימים פערים תפיסתיים בקשר להיקף תקציב הביטחון ובשטח הם מתבטאים במתיחויות נשנות, בחשדנות ובהאשמות הדדיות. באוצר מייחסים למערכת הביטחון בזבזנות חסרת עכבות שעלולה להוביל את ישראל לעשור כלכלי אבוד בדומה לזה שהיה אחרי מלחמת יום הכיפורים ב־1973. במערכת הביטחון מאשימים את האוצר בקיבעון חשיבתי, על סף העיוורון, המחזירים את מערכות המדינה מהר מדי אל המציאות שקדמה ל־7 באוקטובר.
לסוף השבוע הראשון של 2026 ראשי משרדי האוצר והביטחון נכנסו באווירה של משבר תקציבי, כביכול. באוצר התרשמו כי משרד הביטחון עומד לדרוש עוד 8 מיליארד שקל לתקציב ופתחו במה שנראה "מתקפת מנע". בכיריו הטיחו כי הדיו על החלטת הממשלה ביחס להיקף תקציב הביטחון עוד לא יבש ובקריה כבר מתכוונים לפרוץ אותו, בלי שחלו שינויים מהותיים במצב הביטחוני שיכולים להצדיק זאת. בנסיבות הנוכחיות, אמר לכלכליסט בכיר באוצר, כל מיליארד שמערכת הביטחון מבקשת יצטרך לבוא ממקורותיו שלו באמצעות התייעלות.
במשרד הביטחון הופתעו מהמתקפה והבהירו שלא ביקשו, לפחות לפי שעה, כל תוספת תקציבית, שמדובר ב"אזעקת שווא" מצד האוצר. את דבריהם ליוותה כוכבית: דרישה כזאת עוד תבוא, כי אין די בתקציב של 112 מיליארד שקל אל מול היקף האתגרים העצום של צה"ל בכלל הגזרות. לפי בכיר ביטחוני, "גם אנשי האוצר מבינים את זה כפי שהבינו את זה מהרגע הראשון".
בכיר ביטחוני: מדהים שגם אם מנכ"ל המשרד מחליט, באים ממנהלת כזאת או אחרת ועושים לאותה החלטה 'פרה רולינג'. המצב לא יכול להימשך, כל המערכות חייבות לטוס קדימה"
ברקע מנשבות, שוב, רוחות מלחמה. איראן מאיצה ומרחיבה את ייצור הטילים הבליסטיים ומנסה לשקם את מערכת ההגנה האווירית שלה, שנפגעה קשות בידי חיל האוויר הישראלי במלחמת 12 הימים ביוני האחרון ובמהלך שני סבבי הלחימה שקדמו לה ב־2024. בימים האחרונים פקע גם הדד־ליין שניתן לצבא לבנון לפרק את חזבאללה מנשקו, וישראל תצטרך לקבל בנושא החלטות משמעותיות ברוח תפיסת הביטחון העדכנית שאימצה אחרי 7 באוקטובר, של פעילות אקטיבית אל מול יכולות האויב ולא רק אל מול כוונותיו. מהלכים אלה תלויים בעוצמת האור הירוק שקיבל ראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישותיו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בימים האחרונים בפלורידה.
בהתאם לכל אלה, צה"ל שומר על דריכות גבוהה בכלל הגזרות שהעסיקו אותו במשך שנתיים ואף אחת מהן עוד לא נסגרה. ביטוי לכך התקבל ביום שישי בבוקר, כשבאזור קיבוץ ברעם הסמוך לגבול הצפון הופעלו צופרי האזעקה לראשונה מזה חודשים ארוכים, מיירט של כיפת ברזל במחיר של כ־50 אלף דולר שוגר לעבר "מטרה חשודה" שהתבררה מאוחר יותר כזיהוי שווא שמקורו בציפורים נודדות. האזעקות הבאות, הזהיר בכיר ביטחוני, עלולות להיות אזעקות אמת. את ההתרעה על כך הוא מפנה לפי שעה בעיקר למשרד האוצר.
