אידיאולוגיה במקום מתודולוגיה - כך הפכו הסקרים לקרקע למניפולציות
הצונאמי של סקרי דעת קהל על ניהול המלחמה, עסקאות חטופים וכמובן סקרי הבחירות דירדר את התחום למופע בידור שמתחזה למחקר. הפערים הבלתי נתפסים בין התוצאות, והאופן שבו הם מוזנים אל תוך שיח ציבורי מקוטב שמשרת אינטרסים פוליטיים וכלכליים - הפכו את הסקרים ממראה של המציאות למסך עשן שמסתיר אותה
בסדרת פוסטים שפרסם לאחרונה הבלוגר הישראלי הפופולארי "אבו עלי אקספרס", הוא תוקף באופן חזיתי את "מפעל הנקניקיות", כלשונו, של מכוני הסקרים בישראל. טענתו המרכזית והצודקת היא כי ניסוח לקוי ולעיתים מגמתי של שאלות הסקר גורמות להטיה בתשובות, ומכאן הדרך לכישלון בשיקוף המציאות הוא ישיר וחד משמעי.
כדי להשלים את מלאכת ההתרסה הוא מציע ליותר מחצי מיליון עוקביו סקרי דעת קהל שהוא עושה בעצמו, בעיקר בנושאים הקשורים במלחמה ובעסקאות חטופים, ואשר מגלים לטעמו את ערוותם של הסקרים שמתפרסמים בכלי התקשורת. "אבו עלי אקספרס", כמו רבים נוספים, כיוון את החץ למטרה ראויה, מכוני הסקרים הממסדיים, אך פגע רק בשולי התחום בעוד הבעייתיות חריפה הרבה יותר.
אכן, קשה להפריז במעמדם הציבורי האמביוולנטי של סקרים בציבוריות הישראלית. מחד, הציבור מעניק לסקרים ואף לסוקרים מעמד מיתי של ממש. פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי ציבור מלעיטים את הציבור בנתוני סקרים חדשות לבקרים, מפרשנים ופועלים בהתאם לתוצאותיהם, ונראה כי הנתונים משמשים כאורקל המודרני להכרעה בדיונים ציבורים ופוליטיים רבי חשיבות. מאידך, היסטוריה בעייתית של טעויות בחיזוי המציאות, כמו גם עיצוב ויזואלי של דיאגרמות וגרפים עם כשל לוגי, ספק מכוון, קיבעה בחלקים נרחבים בציבור התייחסות של זלזול ואף לגלוג לאמינותם של סקרים.
אם עד לאחרונה קיבלנו את הדיכוטומיה הזו כמרכיב חיוני, אם כי די מפוקפק, של הדיון הציבורי, הרי שהמציאות הנוכחית עם צונאמי אין סופי של סקרים בכל נושא שמציף את התקשורת הישראלית, כבר לא מאפשר לתחום זה להישאר מאחור כ-"חצי תה חצי קפה" ויש לדון בו ובמשמעויותיו בכובד ראש.
יתרה מכך, הפערים בתוצאות הסקרים כפי שמדווח בתקשורת בסוגיות השונות, ובעיקר בסקרי בחירות, כל-כך עמוקים וסותרים זה את זה - עד שהם מעלים הרהור ואף ערעור על תקפותם ומהימנותם המקצועית. די לעקוב אחר תוצאות הסקרים השבועיים בערוץ 14, בהם זוכה הקואליציה לרוב יציב כשמפלגת הליכוד מקבלת בהם תמיד 30 מנדטים ומעלה, לעומת סקרים מבית חדשות 12 בהם הקואליציה לא זוכה אף פעם לרוב והליכוד מגיע בקושי ל-25 מנדטים.
תוצאות אלה מעלות באופן טבעי שאלות כמו: האם מדובר בכלי מקצועי שמשקף מציאות או בשרלטנות לשמה? ואם מדובר בכלי מקצועי, כיצד ניתן להסביר את הפערים הבלתי מתפשרים הללו? והכי חשוב - האם תוצאות הסקרים תלויות בפלטפורמה שבהן הן משודרות ותו לא, בבחינת "אמור לי אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה"?
כמי שעוסק מקרוב בתחום שנים רבות, מכיר אותו היטב מכל צדדיו ומאמין בכלי זה לפענוח מהימן ואיכותי של מגמות בעלות חשיבות לדיון הציבורי, ברצוני לתרום להסרת המסך ולחשיפת העיוותים בממצאי הסקרים כפי שבאים לידי ביטוי בתקשורת הישראלית. תחום הסקרים עומד על שתי רגליים: סטטיסטיקה ומתודולוגיה, ושניהם מהווים מקור למגוון רחב של בעיות מקצועיות, כאשר כל אחת מהן עשויה לגרום לכישלון קולוסאלי בניתוח הנתונים ובהצגתם. התהליכים הסטטיסטיים בתחום הסקרים הם בדרך כלל פשוטים יחסית, ומאפשרים הגעה לתוצאות ברמת בטחון גבוהה באמצעות נוסחאות מתמטיות ברורות וידועות.
מצב זה שונה בסקרי בחירות, בהם קיימות סטטיסטיות ייחודיות ומשמעותיות שכרוכות בהמרת התוצאות האחוזיות המתקבלות בסקר - למספר המנדטים שמתקבלים לכל מפלגה. בעיות אלה נובעות ממורכבות החוקים הרלוונטיים לבחירות: אחוז החסימה המשתנה מעת לעת, האופציות השונות והלא ידועות מראש של אי-מעבר אחוז החסימה ע"פ כמות הקולות הנדרשת למנדט, שיעור ההצבעה הסופי ביום הבחירות, ועוד.
קשיים אלה זניחים ביחס לסיכונים שכרוכים בתהליך המתודולוגי המורכב שמלווה את הסקר. נקודות התורפה הפוטנציאליות רבות ומגוונות, וקיימות לאורך כל התהליך. ניסוח השאלות ומידת התוקף שלהן, שיטת ההגעה למשיב וקבלת התשובות, הטיות פסיכולוגיות של הסוקר והנסקר, מהימנות התשובות – הן רק חלק מהבעיות האפשריות. מעל לכל אלה ניצבת בעיית ייצוגיות המדגם, המהווה אתגר הולך ומתעצם לנוכח ההטרוגניות המתגברת של החברה הישראלית.
לנוכח כלל הקשיים והמהמורות שסוקרים ניצבים בפניהם כדי להגיע לתוצאות אמינות, התפתחו במהלך השנים שיטות ודרכים להקטנת העיוותים, ולמעשה ניתן לומר כי סקרים שנעשים באופן מקצועי - עשויים להוות כלי חשוב ואמין לפענוח המציאות הפוליטית והציבורית. כך עולה מאין ספור סקרים מקצועיים, בנושאים שונים, שבדרך כלל לא מתפרסמים בכלי התקשורת. אולם, נדמה כי מעבר לקשיים ולבעיות המקצועיות האובייקטיביות שפורטו קודם, גם תחום הסקרים נפל קורבן למערכת הפוליטית והציבורית השסועה בישראל.
ראשית, כל סוקר חי בתוך "תיבת תהודה" שמורכבת מהקבוצה התרבותית שבה הוא מנהל את חייו והיא המשפיעה על הנחות יסוד והחלטות מקצועיות שמלוות את תהליך העבודה שלו. שנית, סיומו של עידן התקשורת האובייקטיבית בישראל והמעבר לתקשורת מזוהה ומחנאית מחייבת את הסוקר להביא לידי ביטוי את העמדות שמאפיינות את הפלטפורמה שבה מתפרסמים ממצאיו.
כל עוד לא מגמה זו לא תשתנה בחדות, תוצאות שמתקבלות בסקרים תקשורתיים, ובמיוחד סקרי בחירות - אינם אלא שעשוע להמונים ומצע לשעות של דיון תקשורתי עקר במסגרת המגמה המתפתחת בעולם התקשורת לייצור חדשות במקום דיווח על חדשות. כאשר כלי מחקר שאמור לשקף מציאות, אך בפועל הופך לקרקס שמשרת אינטרסים פוליטיים וכלכליים - הוא חדל להיות מראה של המציאות והופך למסך עשן שמסתיר אותה.
ד"ר עדו ליברמן הוא מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, בעלים ומנהל מקצועי במכון ל.ש.ם למחקר חברתי
