מקורות המים הטבעיים שלנו אינם אינסופיים – הגיע העת לקחת החלטות אמיצות
כפי שמצטייר עד כה, השנה הנוכחית - היא מהיבשות בהיסטוריה המדודה של מדינת ישראל. נכון לתחילת חודש מרץ, מרבית האזורים בארץ מוגדרים כיבש מאוד, עד יבש מהרגיל. עוד עולה, מהסיכום החודשי האחרון של השירות המטארולוגי, כי מיעוט הגשמים, בולט בחריגותו בצפון מזרח הארץ (אגן הכינרת – גליל עליון מזרחי, עמק החולה ורמה"ג) ומוגדר כיבש באופן קיצוני.
לפני כעשור, המצב בצפון הארץ היה דומה ושנת הבצורת של 2013/2014, התארכה לרצף של שנים שחונות. בהתאם, בדוח של רשות המים, המסכם את המצב ההידרולוגי עד כה, עולה כי עקב מיעוט המשקעים, נפגע המילוי החוזר של מי התהום, בכל הארץ ובפרט באגן הכינרת, ובאופן ישיר, הדבר ניכר בירידה דרמטית בשפיעת המעיינות ובספיקות הנחלים באגן. בדוח מדגישים כי נשברו שיאים שליליים באגן הכינרת: במעיין הדן, בחצבאני ובירדן, נרשמו ספיקות מינימום היסטוריות. נרשמו גם שיאים שליליים בכינרת עצמה, גם בעלייה מינימלית במפלס האגם וגם בנפח המים הזמינים, הנמוכים ביותר שנמדדו במאה השנים, מאז החלו המדידות.
השלכות שינוי האקלים, מורגשות בכל רחבי העולם ומתבטאות בתנודות בין אירועי גשם קיצוניים, שיטפונות והצפות, אשר גורמים לנזקים כבדים בנפש וברכוש, לבין פחיתה במשקעים, הידלדלות מקורות המים הטבעיים, בצורות ממושכות ושריפות ענק. מחקרים מהעשור האחרון התריאו על המגמה הרב שנתית של פחיתה במשקעים, ירידה במילוי החוזר ועל הירידה בכמות המים הטבעיים במעלה הכינרת. על פי הערכות שונות, במצב הנתון צפוי באזור זה מחסור גדל במים לכלל הצרכים (שתייה, חקלאות טבע ותיירות).
מדינת ישראל, פעלה כבר בתחילת שנות ה- 2000, לבניית מתקני התפלה ולהגדלת היקף כמות המים המותפלים לאורך השנים, וכיום כשליש ממי השתייה וכ- 80% מצריכת המים הביתית והעירונית, מסופקים ממערכת ההתפלה.
גם בתחום הקולחים, ישראל היא מהמובילות בעולם וכ- 80% מהשפכים בישראל, מנוצלים להשקייה חקלאית. אומנם מרבית החקלאות בישראל מתבססת על קולחים (כ- 70% מהם ברמה שלישונית) אולם באזורי פריפריה, כמו באגן הכינרת, נוסף על המגבלות לשימוש בקולחים עקב החשש לפגיעה במי התהום, פוטנציאל הקולחים נמוך בגלל מיעוט האוכלוסיה, ורק אחוזים בודדים מהמים הנדרשים לחקלאות מבוססים על קולחים. כפועל יוצא, החקלאות באזור נשענת בעיקר על מקורות המים הטבעיים, אשר נמצאים כעת בשפל היסטורי ועל כן נדרשו פעולות חירום מיידיות של איגום מים אזורי לקראת עונת ההשקיה ולקראת הקיץ. גם המלחמה האחרונה, הזכירה לכולם את המשמעות והחשיבות הלאומית של קיום החקלאות בצפון, כמו בדרום והיא השאירה את חותמה גם על הנחלים באגן הכינרת.
לכן, מתבקש מאיתנו לחשוב ולפעול על מנת לשמור על ארץ פלגי המים ולאפשר קיום חקלאות בת קיימה באזור, יחד עם שימור הזרימות הטבעיות ושיקום הנחלים.
בשנת 2018, לאחר רצף שנות בצורת, התקבלה החלטת ממשלה, להתמודדות עם המחסור במשק המים הטבעיים אשר קבעה להגדיל את היקף ההתפלה, לשקם 7 נחלים בצפון, להזרים מים לכינרת (המוביל ההפוך) ולחבר את האזורים המנותקים ממערכת המים הארצית לטובת יצירת אמינות מלאה לאספקת מי שתייה ולהגדלת אמינות אספקת המים לחקלאות, לטבע ולתיירות באזורים אלו: מעלה כינרת, רמת הגולן, עמקים מזרחיים והגליל המערבי. חיבור האזורים המנותקים מתקדם בעמקים המזרחיים ובגליל המערבי, בהם אושרו התוכניות והן בשלבי ביצוע שונים, לרמת הגולן מתקדם התיכנון המפורט לקו מי שתיה מהמערכת הארצית, אולם באזור מעלה כינרת - בו הסוגיה העיקרית עוסקת באספקת מים לחקלאות, עדיין אין התקדמות ממשית ביישום התוכניות ובהחלטה בין חלופות החיבור.
לפני כארבע שנים, אושרה ברשות המים תוכנית מאגרים בעמק החולה, שנועדה לתת מענה למחסור הצפוי בעשור הנוכחי, אולם זו עדיין נמצאת בשלבי התכנון. המוביל ההפוך, אשר הושקעו בו משאבים רבים, הושלם לפני כשנתיים ומגיע עד לכינרת, אבל בינתיים - יכולת ההולכה בו אינה מלאה והוא עדיין אינו מספק מים לאזור הכינרת ולאגם.
בפועל - אזור מעלה כינרת, עדיין ללא מענה ולא מוכן לבצורת שמגיעה ללא כל התראה ולכן יש להחליט ולפעול לחיבור ישיר של האזור למערכת המים הארצית. חיבור המוביל ההפוך ישירות למעלה האגן, למרכז עמק החולה, יוכל לתת מענה למחסור בשנים קיצוניות כמו השנה, לטובת החקלאות ולאיזון ולשמירה על המקורות הטבעיים, ובהמשך יוכל לאפשר את שיחרור מרבית מקורות המים הטבעיים.
לצורך כך, נדרש גם לפתור את סוגיית מחיר המים, אשר יסופקו מהמוביל ההפוך, לטובת החקלאות, כך שזו תוכל להמשיך לשגשג בעמק.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תקבל החלטות אמיצות ותבחר להשקיע את המשאבים הנדרשים, להבטחת קיום משאב המים הטבעי במעלה הכינרת, למען הדורות הבאים, לשמירה ולחיזוק הטבע, הנחלים והחקלאות במרחב הייחודי של ארץ פלגי מים.
