מבחן רכב
קל להתאהב, קשה להתחייב: הסופר־מיני החשמלית דונגפנג בוקס
ערבבו קצת סמארט, מעט כביש־שטח ומוצא סיני. מה יוצא? הסופר־מיני החשמלית דונגפנג בוקס. היא אלרגית למהמורות, מורכבת ברשלנות ויש בה חתול שמברך בסינית, אבל היא גם מעוצבת היטב, מרווחת ועם טווח נסיעה מכובד. עבור מי שמחפש חשמלית זולה שתעשה את העבודה בצייתנות, הבוקס יכולה להיות בחירה מצוינת
בפעם הראשונה זה שנים שוק הרכב הישראלי נמצא במצב מרתק של שוויון. נוצר מצב שבו רכב עם מנוע בנזין עולה כמו רכב דומה עם מנוע חשמלי. אבל זה לא כל כך פשוט, כי אי אפשר להשוות תפוז סיני לפומלו ישראלי. מדינת ישראל קבעה שרכבים עם מנועי בנזין יתייקרו משום שצמצמה את הטבת המס עליהם. אבל מדינת ישראל גם העלתה את מס הקנייה על רכב חשמלי. עשרות אלפי רכבים חשמליים נכנסו לישראל בחודש האחרון ושוחררו במס הקנייה הישן, וכעת, ראו זה פלא: רכב חשמלי סיני עולה כמו רכב מזהם דומה לא סיני.
אבל האם לרכב הסיני יש איכויות של רכב לא סיני? ובכן, דונגפנג בוקס היא מכונית סופר־מיני חשמלית וסינית חדשה, שכעת מגיעה לישראל. המחיר שלה ממצב אותה ישירות מול קיה פיקנטו, מלכת המכירות של המכוניות הקטנות. אבל מעבר לזה, יש גם עניין עסקי: דלק רכב, שמייבאת את מאזדה ופורד, הודיעה כי היא רוכשת את זיכיון דונגפנג. מכיוון שדלק היא חברה שמדווחת לבורסה אז במסגרת המגעים נחשף נתון מעניין: ליבואנית יש אלפי מכוניות בשווי כולל של 275 מיליון שקל. כמובן שיש גם חלפים וכיוצא בזה, אבל לא קשה להבין כאן שמישהו נכנס לעסקה גדולה שבה נרכש מספר גדול מאוד של מכוניות, וכעת צריך למכור אותן, ויפה שעה אחת קודם.
חמודה, שימושית, מרושלת
קדימה אל דונגפנג בוקס. רושם ראשוני: זו מכונית חמודה להפליא. יש בה מעט סמארט, יש בה מעט רכב כביש־שטח, זו מכונית שגם למי שאינו מתאהב בקלות, קל לאהוב. היא נראית גדולה מממדיה האמיתיים, ובישראל זה אומר שהיא גם שימושית מממדיה האמיתיים. כלומר גם מי שצריך לרכוש מכונית משפחתית עשוי למצוא עצמו בבוקס. כאשר מפעילים את בוקס, היא מנגנת למי שעומד לידה, וזה נורא כמו שזה נשמע.
בפנים, תא הנוסעים של בוקס מאוד מזכיר את הגישה הסינית לאלקטרוניקה. כלומר יש בו כמה רעיונות שהם מצוינים, אבל כשיורדים לרמת הפרטים הקטנים קשה שלא לתהות: מדוע יצרן רכב גדול מזלזל בלקוחות בישראל שנדרשים להוציא מעל 100 אלף שקל למכונית קטנה, וכיצד כל העסק הזה יחזיק עוד כמה שנים אם כבר כעת הוא מורכב גרוע.
נתחיל במה שמדליק: תא הכפפות של הבוקס הוא מעין מגירה, וזה נפלא. תנוחת הישיבה מקדימה טובה, ההגה אינו מתכוונן ברוחק, וזה מעיק. איכות הפלסטיק מתחלקת לשניים: מה שדונגפנג כיסתה בריפוד מדליק ומה שלא. מה שמכוסה בריפוד נראה נפלא. מה שלא, כלומר ההגה והחלק התחתון של הדלתות – מרגיש זול וגם לא מורכב כל כך טוב. את ידית הדלת אפשר להזיז בנגיעה אף על פי שאמור להיות איזה בורג שצריך להחזיק אותה. וזה מעצבן. שקע הטעינה לסמארטפון מסתובב במקומו, החיבור שלו השתחרר. הספסל האחורי מרווח מאוד, הרבה יותר ממה שספסל של מכונית סופר־מיני צריך להיות. לילדים גדולים זה מעולה. תא המטען עמוק מאוד, ויש לו נפח מרשים. גלגל חלופי אין. שפת ההטענה שלו, כלומר מה שקובע כמה יש להרים את המטען כדי להכניס אותו, יחסית גבוהה ולא גדולה במיוחד. וזה חבל, כי הספסל האחורי מתקפל בקלות. וילון או דלת לסגירת תא המטען — גם אין, וחבל.
כמו כל סינית, גם על מערך האלקטרוניקה של הבוקס שווה להתעכב. מחד, הוא נחמד. מאידך, מרושל מאוד. חיבור לאנדרואיד אין, יש מעין חיבור מעצבן שמבוצע באמצעות תוכנה עצמאית. רדיו אין, רק רדיו אינטרנטי בחיבור מקומי. כל היתר, כמו בסיניות רבות, נשלט רק דרך המסך. השליטה יחסית מסורבלת. למסך לוקח זמן רב להגיב לפקודות. יש בו שפע של גרפיקות, כולל חתול שמברך את יושבי הרכב בפתגמים סיניים על משמעות החיים. למי שמחפש גימיקים, זה נחמד. למי שמחפש מכונית שקל לתפעל, סיפור אחר. המזגן נשלט גם הוא מצג המידע המרכזי וגם בקרות התאורה והבלימה שאוגרת אנרגיה. שקעי הטעינה לקוחים ישר מעלי אקספרס. פה ושם בוקס מודיעה לנהג בעברית רצוצה ש"תהליך הידבקות הסתיים". יצרן חדש שרוצה לעשות רושם על לקוחות בישראל לא צריך להתחיל את דרכו עם מוצר שהמסר העיקרי שלו ללקוחות הוא "זה מה יש, יהיה בסדר".
חגיגת רעש
אחת השאלות הראשונות שעולות שוב ושוב בכל הנוגע לבוקס היא מה טווח הנסיעה. זה לא באמת משנה, אבל הטווח הוא קצת יותר מ־300 ק”מ. מדוע לא משנה? כי בתפיסה ריאלית, מעטות הן הבוקס שייסעו מעל 200 ק”מ ביום. זה רכב עירוני שיכול פה ושם לצאת מהעיר. המנוע של הבוקס מפיק 95 כוחות סוס, שהם די והותר למה שהרכב הזה צריך לעשות. הטווח, לשם שינוי, אינו אופטימי בצורה מופרזת. בוקס שינהגו בה בצורה שקולה אכן תגיע לאזור ה־280 עד 300 ק”מ, וזה הישג לא רע.
מבחינת איכות הנסיעה, כאן הבוקס הרבה פחות טובה ממה שניתן לצפות. הבעיה טמונה בשני תחומים: המתלים והצמיגים שלה. כיום יש לא מעט יצרני מכוניות קטנות, כולם אגב מערביים, שיודעים כיצד לאלף מכונית לבלוע בורות בעיר. דונגפנג שונאת פתחי ביוב, אלרגית למהמורות. הבידוד הקולי שלה אינו מהטובים בקטגוריה. קל מאוד לשמוע רעשי רוח וקל עוד יותר להרגיש כל גרגר חצץ שפוגע בגחון. מישהו חסך בבידוד של הרכב. הצמיגים מוסיפים לחגיגת הרעש וזה רק גורע. עם זאת חשוב לציין: לא כולם פיינשמייקרים של איכות ברכישת מכונית קטנה. הבעיות האלה כנראה יפריעו למי שמגיע מרנו קטנה, פיג'ו קטנה, אפילו קיה פיקנטו. למי שמגיע ממכונית קצת יותר ותיקה, או למי שפשוט מתלהב מהמחיר, זה כנראה לא ישנה הרבה.
מדובר ברכב שמייצר גם סוג של דילמה. מי שקונה חשמלית ב־200 אלף שקל משתייך לעשירון יחסית גבוה, כלומר סיכוי טוב שיש לו חניה רשומה על שמו. מי שקונה מכונית ב־110 אלף שקל עשוי להיות סטודנט בדירה שכורה, אולי להתגורר בבניין רכבת או ברב־קומות משנות ה־80 שאין בו חניות. טעינה בחברות הציבוריות כבר אינה זולה. לדונגפנג יש סוללה בקיבולת של 42.3 קילו־ואט לשעה וזה אומר שלטעון אותה בעמדה ציבורית יכול בקלות להגיע לעלות של 70% ממכל בנזין. זו נקודה שיש לקחת בחשבון. ומעבר לכך: כיום יבואנים רבים טוענים ששלהם היא "הסינית הכי הכי". בדונגפנג טוענים שזו פשוט חשמלית זולה. וזה נכון. למי שמחפש חשמלית זולה שתעשה את העבודה בצייתנות או תשמש כמכונית שנייה בבית, הבוקס יכולה להיות בחירה מצוינת. יש דברים שקל לחיות איתם לאור המחיר שלה, שבישראל מגדירים למרבה האבסורד כ"נמוך". למי שמחפש מכונית עיקרית בבית, שתעמוד בכבוד במשימות יומיומיות וגם תהיה מפנקת ואיכותית, הבוקס תרגיש כמו צעצוע – שהוא אולי נחמד אך גם יש בו כמה חלקים שאינם מורכבים היטב ומעיבים על החוויה הכללית.
אהבנו
עיצוב חיצוני ופנימי, מרווח פנימי
אהבנו פחות
נוחות נסיעה, איכות הרכבה
מתחרים
ליפמוטור 03T
לסיכום
חשמלית קטנה וחמודה, טובה כמכונית שנייה בבית. דורשת שיפור של איכות ההרכבה
דונגפנג בוקס
מנוע: חשמלי. הספק מרבי 95 כ"ס. מומנט מרבי 16.3 קג"מ
ביצועים: מהירות מרבית 140 קמ"ש
קיבולת סוללה: 42.3 קוט"ש. טווח נסיעה רשמי: 310 ק"מ
בטיחות: 6 כריות אוויר, בקרת סטייה אקטיבית, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי
קבוצת זיהום: 1
מחיר: 110 אלף שקל
