דעהאסור להשאיר את ניסוח החוקה לפוליטיקאים
דעה
אסור להשאיר את ניסוח החוקה לפוליטיקאים
קביעת חוקה "מלמעלה" אינה מספיקה; התהליך שבאמצעותו היא תנוסח יקבע אם היא תקבל לגיטימציה ציבורית או לא
כל מי שעקב אחרי שידורי האקטואליה בחודשים האחרונים, מאז הכריז שר המשפטים יריב לוין על הרפורמה המשפטית שבדעתו ליישם, בוודאי שם לב למוטיב החוזר שבו פוליטיקאים, לעיתים גם משפטנים, מציינים את הצורך בניסוח חוקה לישראל.
הדרישה לחוקה הפכה גם לאחד מדגלי המחאה נגד הרפורמה, וכיום זהו חלק בלתי נפרד מנוף השלטים והמסרים של תנועת המחאה נגד הסטטוס קוו הקיים.
למרות ההחלטה לחוקק חוקה ביום הכרזת המדינה על ידי דוד בן גוריון, ולמרות שורה של ניסיונות שנעשו ב־75 שנותיה, מעולם לא נוצרה שעת הכושר הפוליטית להוציא את התוכנית מהכח לפועל. אין ספק, שחוקה אכן דרושה לנו.
עם זאת, קריאה ריקה לכינון חוקה אינה מספקת. זאת, מכיוון שההיסטוריה מלמדת אותנו שדרך כינון החוקה היא זאת שתקבע את מידת הלגיטמציה, ההטמעה והבעלות שאזרחי המדינה ירגישו כלפי אותה חוקה, ואת מידת הנכונות שלהם ושלהן להגן עליה מהמתקפות שהיא תחווה בהמשך (ואם אנחנו למדים מההיסטוריה, אנחנו כבר יודעים שהמתקפות האלו בוא יבואו. בסופו של יום ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה).
כלומר, קביעת חוקה "מלמעלה" אינה מספיקה, אלא התהליך שדרכו תנוסח החוקה יקבע אם היא תקבל לגיטימציה ציבורית או לא. אז כיצד מייצרים לחוקה לגיטימציה רחבה? ראשית, לא משאירים את ניסוחה לפוליטיקאים.
כדי לגבש חוקה שתזכה גם ליישום בשטח, יש לנסחה באמצעות שיתוף אזרחי רחב היקף. בניסוח החוקה חייבים להשתתף מומחים ונציגים מקומיים, מכל קצוות הקשת הפוליטית.
למזלנו, ישנה פרקטיקה מוכחת ובדוקה מחקרית להטמעת מדיניות חדשה תוך יצירת קונצנזוס ורתימת הציבור הרחב. אותה שיטה שאפשרה לממשלה במדינה שמרנית כמו אירלנד לאמץ רגולציה ליברלית על הפלות וביטול אפליות על קהילת הלהט"ב, לתושבי ברזיליה להחיל על עצמם העלאת מס לטובת שיפור שירותים, לעזור לממשל האמריקאי להחליט על אופן הבניה מחדש של ניו אורלינס אחרי הוריקן קתרינה, ולתושבי טבעון להמליץ למועצה המקומית על אופן פינוי הזבל המועדף עליהם.
למרות שאינה מורכבת כלל, לא ארחיב ביריעה קצרה זו על השיטה לעומק. אבל כדי להעביר את המסר העיקרי, דמיינו אסיפות אזרחים שמתקיימות בכל רחבי הארץ, אשר מורכבות מאזרחים ממדגם מייצג של האוכלוסייה הכללית, שמוזמנים בסוג של שירות אזרחי שדומה לחובת חבר המושבעים שקיימת בשיטת המשפט האמריקאית והאירופאית.
אותם אזרחים עוברים תהליך דיוני מונחה, שתחילתו בהצפת עוולות העבר והפערים בין האוכלוסיות מעל לפני השטח ויצירת תהליך גישורי בין צדדים מנוגדים בחברה. בהמשך המשתתפים מקבלים גישה למומחים וידע אמין ובלתי מוטה שמייצג את מגוון הדעות והעמדות. בסוף אותו תהליך חברי האסיפה מגבשים הסכמה סביב הערכים והעקרונות המשותפים שצריכים להרכיב את אותה אמנה אזרחית-חברתית חדשה ומוסכמת שממנה תיגזר החוקה של מדינת ישראל.
לסיכום: אמנם ניסוח חוקה באמצעות שיתוף ציבור איננה תהליך קצר, ויש צורך להשקיע בה משאבים רבים, אבל הוא קל וחסכוני בכסף, זמן וחיי אדם לאין שיעור מהמחיר שגובה האלטרנטיבה ההיסטורית של היעדר חוקה או חוקה שאיננה נטמעת בתרבות. חוקה עשויה להיות הפתרון לשבר הנוכחי ולהביא לאיחוי ואחדות בעם, או שעשויה להביא להעמקת הקרע בעם ורק עוד זרז למשבר עתידי. זה תלוי יותר בתהליך מאשר בתוצר.
נתי בירמן מה-נעים הוא מנכ"ל ארגון "תנועה ישראלית", הפועל לחיזוק ההשפעה האזרחית בזירה המוניציפלית
