הבור בתקציב: הפתרון הנשכח שיכול להציל את מעמד הביניים מהגזירות שבדרך
המשך מצב הלחימה בגזרות השונות, וביתר שאת לאחר מבצע "עם כלביא", הולך ומייצר חשבון כלכלי מפלצתי אשר בקרוב מאוד יוגש לאזרחי המדינה. בהערכה גסה מדברים במשרד האוצר על סכומים של עשרות מיליארדי שקלים לכל הפחות.
במצב דברים זה, ברור לכל כי לא ניתן יהיה להימנע מגזרות כלכליות רבות וקשות, אשר ייצאו לפועל במוקדם או במאוחר. עולה אם כן השאלה באילו דרכים תפעל הממשלה לגבות את המיסים הללו, לצורך מימון הנזקים הישירים והעקיפים של המלחמה, ולצידם צרכים נוספים הכרוכים בניהול המדינה.
אחת החלופות (הגרועות) שנזרקו לאוויר הינה העלאת שיעור המע"מ לשיא היסטורי של 19%. מנגנונים נוספים שנשקלים הינם הכבדה נוספת על מדרגות מס ההכנסה של יחידים, או הפגיעה בחיסכון של הציבור דרך קרנות ההשתלמות. מדובר בעיזים מוכרות וותיקות, שנכנסו לא פעם (ויצאו אחר כבוד) מחוק ההסדרים.
באופן תמוה, וחרף הצעדים הנשקלים אשר רובם ככולם מהווים פגיעה ישירה וקשה בכיסם של מרבית האזרחים, משרד האוצר אינו מקדם חלופה מהירה ויעילה שהוכיחה בעבר את יכולתה להזרים לקופת המדינה מיליארדי שקלים באופן כמעט מיידי: "מבצע דיבידנדים". זהו מהלך אסטרטגי שיכול לא רק לסגור חלק ניכר מהפער התקציבי, אלא גם להציל את מעמד הביניים מהמחיר הכבד של החלופות האחרות.
האיומים המוכרים: מדוע העלאת מע"מ ומיסוי חסכונות הם הפתרון הגרוע ביותר?
לפני שנצלול ליתרונות מבצע הדיבידנדים, חשוב להבין את הנזק הטמון בחלופות האחרות העומדות על הפרק.
העלאת שיעור המע"מ ל 19%, על אף היותה כביכול כלי "פשוט", מהווה פגיעה קשה באזרחים, מכיוון שזהו מס רגרסיבי מטבעו, הפוגע באופן לא פרופורציונלי בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. גם הכבדת מס ההכנסה ומיסוי קרנות ההשתלמות מהווה more of the same, כלומר המשך העמסת הנטל פעם אחר פעם על הציבור העובד ומעמד הביניים. הדברים נכונים גם ביחס למיסוי קרנות ההשתלמות, מהלך אשר ההסתדרות מתנגדת לו בתוקף וספק אם תאפשר פגיעה זו גם כיום במצב מלחמה, כאשר שרי הממשלה אינם משתתפים בנטל ומסרבים לסגור משרדי ממשלה מיותרים ויקרים.
הפתרון החלופי והמוכר פחות: מבצע דיבידנדים
כאמור, למרות ההתנגדות מצד רשום המיסים לה זוכה רעיון מבצע הדיבידנדים נכון למועד זה, חרף פניות חוזרות ונשנות של הלשכות המקצועיות, התנגדות אשר טמונה ככל הנראה ברצון לכוון מדיניות ולא בעלי שליטה בחברות לשבת על הגדר בין מבצע למבצע, נראה כי נוכח שינוי הנסיבות אינן מנוס אלא לקדם אפשרות זו.
בתמצית, "מבצע דיבידנדים" הוא מהלך שבמסגרתו המדינה מציעה, לזמן מוגבל, הטבת מס משמעותית לחברות שיחלקו את רווחיהן הצבורים כדיבידנד לבעלי המניות. במקום מס דיבידנד רגיל של 30%-33% (כולל מס יסף) בידי בעל מניות מהותי, ישולם מס בשיעור סופי של 25% בלבד.
מדוע זהו המהלך הנכון לעת הזאת?
כידוע, חברות רבות בישראל צברו רווחים שלא חולקו בהיקף אדיר, והן ממתינות להזדמנות לחלק אותם בתנאי מס אטרקטיביים.
מבצע דומה שנערך ב-2017 הזרים לקופת המדינה הכנסות עודפות של מיליארדי שקלים, ובסך הכל נגבו באותה שנה כ-18 מיליארד שקלים ממס על דיבידנדים. פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, העריך כי מבצע כזה כיום יכול להכניס לקופת המדינה כ-20 מיליארד שקל. בניגוד להעלאת מס כפויה, זהו מהלך וולונטרי - החברות בוחרות להשתתף בו, ורשות המיסים אשר יושבת ממילא על המדוכה ומנסה כל הזמן למצוא דרכים שיאפשרו להטיל מס בגין רווחים אלה, ואף נערך לאחרונה שינוי חקיקה בהקשר זה - אין בכוחו להוביל לגביית מס כפי שאפשר יהיה לגבות במסגרת מבצע שכזה.
יתרון נוסף נובע מכך שלא מדובר בהשתת מס על אוכלוסיות מוחלשות ואף לא על מעמד הביניים, ולכן מדובר בחלוקה צודקת יותר של הנטל הכלכלי, למרות שמדובר בסופו של יום ב"פרס" לקבוצות חזקות במשק, אך בנסיבות הקיימות מדובר ככל הנראה בחלופה הכי פחות גרועה.
נוכח הגרעון שהולך ומעמיק, והחלופות המוגבלות הקיימות לצורך גביית סכומי מס כה גבוהים. נראה כי הגיעה העת להוביל מהלך שכזה, ולא להיצמד לתכנית המקורית של רשות המיסים והיא להימנע ממבצע נוסף נוכח הרצון שלא לתמרץ בעלי שליטה להימנע מחלוקת דיבידנד ולהמתין למבצע הבא.
יפתח שמחוני הוא עו"ד ורו"ח, מומחה למיסוי ושותף במשרד עורכי הדין פרופסור ביין ושות'
