המונים מחו, אם החטוף חשפה את הקלטת דברי נציג צה"ל: "הסיכון גובר מול העצמת התמרון"
בירושלים צעדו לאזור מעון רה"מ עם שלט "די!" ענק, בת"א הפגינו אלפים - אחרי אות החיים המצולם הראשון מאלון אהל והסרטון של גיא גלבוע דלאל. אימו של מתן אנגרסט חשפה את הקלטת השיחה עם נציג צה"ל שאמר כי "הסיכון כבר עלה". שורדת השבי אילנה גריצווסקי זעקה: "701 ימים? זו לא טעות, זו בגידה"
אחרי כמה ימים של מחאות בקריאה לשחרור החטופים, צעדו הערב (שבת) המונים מגשר המיתרים בירושלים לקראת עצרת מחאה מרכזית בהשתתפות בני משפחות חטופים ותומכים. במקביל, בכיכר החטופים בתל אביב התקיימה עצרת בהשתתפות שורדי שבי.
ענת, אמו של מתן אנגרסט, נשאה דברים בירושלים, לאחר שחשפה כי עודכנה על ידי גורמים רשמיים על הרחבת המבצע בעזה, והסיכון הכרוך בכך לחיי החטופים, והתירה לפרסם קטע מהשיחה. "זה אומר שהסיכון כבר עלה בימים האחרונים כתוצאה מהפעילויות של צה"ל טרום התמרון, והוא במגמה של סיכון גובר מול העצמת התמרון, זה מה שזה אומר. זה נכון לגבי כל מי שנמצא בחטיבה הזאת", נשמע הגורם אומר בשיחה.
פרט למשפחת אנגרסט, משפחות חטופים נוספות עודכנו כי ההערכה היא שיקיריהן נמצאים בחיים בעזה.
אילנה גריצווסקי, ששרדה בעצמה את השבי בעזה, ובת הזוג של מתן צנגאוקר, אמרה בכיכר החטופים: ״55 ימים הייתי סגורה בחללים בלי אור, לא יודעת אם אשרוד את היום או אמות. בלי אוכל ומים, לועסת פירורים כדי לשכנע את עצמי שאני עוד בן אדם. הממשלה הזו הבטיחה לנו ביטחון, אבל 48 חטופים וחטופה עדיין שם, חיילים גיבורים עדיין מסכנים את עצמם״.
למתן היא פנתה: ״מתן, תלתלים שלי, אני מתגעגעת אליך. אני מתגעגעת לפסטה המוקרמת שלנו, אני מתגעגעת לטיולים עם הכלב שלנו, לצחוק שלנו, לארוחות שישי והבילויים ביחד, לקום מוקדם בבוקר ולסיים את היום מחובקים. אני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי, תחזיק מעמד תלתלים שלי, אני נלחמת עליך, תשרוד, עוד קצת אנחנו נוציא אותך. אני לא יכולה, אני נשברת כל יום מחדש. ובכל זאת אני כאן. עומדת ונלחמת על כולם. כי מתן שלי, והאחים והאחות שלנו, צריכים קול. צריכים להיות פה בבית״.
ועוד היא תקפה: ״זה לא רק פצע אישי שלי. זה כתב אישום מוסרי על הממשלה הזאת. כי בזמן שאנחנו מתפרקים מבפנים, הממשלה עסוקה בהישרדות פוליטית. בזמן שמתן והחטופים נרקבים באפלה, ראש הממשלה נאחז בכיסא שלו. 701 ימים זו לא טעות, זו בחירה. בחירה להפקיר, לשקר, לבגוד באזרחים שלכם״.
מורן סטלה ינאי, ששרדה גם היא את השבי, אמרה מעל בימת כיכר החטופים: ״אני כאן לא כקורבן, אלא כעדה חיה. הייתי שם, מאחורי הדלתות הסגורות, באפלה. ידעתי מה זה לאבד את הזמן. מה זה להרגיש שנשמתך תלויה בחוט דק, שאין לך שליטה על רגע אחד״.
על החטופים שעדיין מוחזקים בעזה היא אמר: ״הם לא מספרים, הם לא סיסמאות. הם ילדים של מישהו, אחים ואחות של מישהו, הורים וסבים עם חלומות ושאיפות שנקטעו באכזריות, עם משפחות שמחכות להם ליד שולחן ריק מדי״. היא קראה לאחדות בעם: ״אל תתנו לאיש לפרק אותנו. אל תאפשרו לייאוש להשתיק אותנו. אנחנו יכולים להיות העם שהופך כאב לאור. העם שביום הכי חשוך, נושם תקווה וצועק בקול רם: עדיין יש חיים להציל, עדיין יש חלום לממש. עדיין אפשר להחזיר אותם, עכשיו״.
אופיר שרעבי, בתו של יוסי שרעבי, חלל חטוף בעזה, נשאה דברים בעצרת ואמרה: ״פעם הייתי ילדה רגילה, עם אבא. יוסי. הוא היה מקשיב, עם העיניים הטובות שלו. הוא היה חכם, ומצחיק, ותמיד ענה בשנייה שהתקשרתי, ותמיד דאג לכולנו. והוא בעיקר היה חי, מאוד חי.
״מאז שאבא נרצח בשבי אני מרגישה שאני תקועה בין עולמות. בעולם אחד, החברים שלי לומדים עכשיו לבגרויות, ואין לי מושג איך אני אצליח לעשות את זה. בעולם אחר אני נלחמת יחד עם אמא שלי והאחיות שלי על ההחזרה של אבא לקבורה, כאילו שזה בכלל משהו שצריך שנבקש אותו. אזרח נחטף מהבית שלו ביום שבת בבוקר לתוך עזה, נרצח בגלל הלחץ הצבאי שהופעל ליד הבית שבו החזיקו אותו - ואנחנו אמורות להתחנן שיחזירו אותו לקבורה?
״ובעולם נוסף, אני עדיין לא מאמינה שהוא נרצח. כל עוד אין קבר, חלקים בי עדיין מחזיקים את האפשרות שאבא יחזור לחבק אותי. מעייף מאוד לחיות בכל כך הרבה עולמות״.
אורנה נאוטרה, אימו של עומר נאוטרה, דיברה בכיכר החטופים - וראשית סיפרה על בנה: ״עומר הוא יליד ארצות הברית. מתוך ציונות ואהבת הארץ, עומר שלנו בחר לעלות לישראל ולהתגייס כלוחם וקצין בשריון. ב-7 באוקטובר עומר והצוות היו מהראשונים לצאת לכיוון הגדר מהמוצב בין נירים לבין ניר עוז. עומר נחטף פצוע מהטנק שבו לחם יחד עם חייליו, ומשלא קיבל טיפול רפואי, מצא את מותו עוד באותו יום במנהרות חמאס״.
נאוטרה התייחסה לתוכניות הצבאיות להרחבת המבצע בעזה: ״הקבינט מחליט לכבוש את עזה בניגוד לעמדת הרמטכ"ל והדרג הביטחוני, בלי תוכנית כיצד הדבר לא יוביל לרצח החטופים. מי שלא נותן תשובות היום – אות קלון ילווה אותו לנצח. המלחמה הזו היא לא רק על החטופים, היא על העתיד שלנו כחברה״, היא אמרה עוד, ״איך נצא ונקום מהמלחמה הזו תלוי במידה רבה בהחזרתם של החטופים – החזירו אותם הביתה, כבר מאוד מאוחר, לפני שמאוחר מדי״.
בעז זלמנוביץ, בנו של אריה זלמנוביץ, אמר בכיכר: ״לפני שבועיים ראיתי סרטון שצילם אחד המרצחים ביום הארור שנמשך כבר 701 לילות. הצילום קרוב מאוד, כל פרט נראה, התחבושת על ראשו של אבא מכסה את הפצע שנפער מהמכה שחטף, הדם שטפטף על הזקן, עיניו המבוהלות המביטות באימה, וידיו הכחושות המנסות להיאחז בגבו של הבן העוולה שיושב לפניו. מנסות להיאחז כאילו אין לו מושיע אחר. וזה לא היה כאילו, אבא הופקר בבוקר 7 באוקטובר וגסס במשך 40 ימים בייסורים נוראיים. וממשלת ישראל המעדיפה אדמה על אדם, הבוחרת בנקמה על החמלה, לא הושיעה״.
רבקה בוחבוט, אשתו של אלקנה בוחבוט החטוף בעזה, סיפרה בעצרת בתל אביב: ״השבוע, ראם, הבן שלנו, התחיל גן חובה. ילד בן חמש, עם תיק חדש על הגב ועיניים נוצצות. יום שאמור להיות חגיגה, של אבא שמחזיק לילד את היד ומעודד ומצלם בגאווה. אבל אלקנה לא היה שם - וראם נכנס לגן עם חיוך אמיץ שמסתיר לב תמים ששבור לרסיסים קטנים. אין חיבוק של אבא, אין קול של אבא. אבא מוחזק, מעונה, מורעב, תחת איומי רובים במנהרה. אף ילד לא צריך לגדול ככה״.
עוד היא אמרה: ״אנחנו לא צריכים רחמים, אנחנו לא צריכים סליחה. אנחנו צריכים פעולה. אנחנו צריכים הסכם כולל שיסיים את המלחמה ויחזיר את אלקנה וכל החטופים - חיים, לכאן הביתה. אנחנו צריכים את כל המפונים חוזרים לחיים בבית שלהם. אנחנו צריכים את כל המילואימניקים המופלאים שלנו, חיים כאן בבית. אנחנו צריכים להחזיר את כל החללים שלנו למנוחת עולם, כאן, בארצם. ואני, אני צריכה לדעת שישראל היא עדיין הבית הערכי והבטוח שאליו עליתי מארץ רחוקה״. לאלקנה היא פנתה: ״בבקשה תחזיק מעמד. אני לא אוותר עליך לעולם״.
מוקדם יותר היום, בני משפחות של חטופים שנרצחו בשבי לאחר שנחטפו ב-7 באוקטובר קיימו הצהרה משותפת בשער בגין בתל אביב, בקריאה לעצור את הרחבת המבצע הצבאי בעזה במסגרת מרכבות גדעון ב׳. זאת, בשל הסיכון הכרוך בכך לחיי החטופים שעדיין מוחזקים ברצועה.
בהצהרה נשאו דברים גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת, מרב סבירסקי - אחותו של איתי סבירסקי, ואילה מצגר, כלתו של יורם מצגר. ״אנו, משפחות החטופים שנרצחו בשבי חמאס. איבדנו את היקר לנו מכל״, אמר דיקמן, ״היום אנחנו מתריעים בפני עם ישראל, הממשלה, הקבינט, גורמי הביטחון: אם תכבשו את עזה אתם תובילו ביודעין לרצח חטופים. דם החטופים יהיה על ידיכם. לא תוכלו לומר שלא ידעתם״.
מרב, אחות של איתי, אמרה: ״ממשלת ישראל עובדת בהכנת הקרקע לרצח החטופים הבא. זו לא תיאוריה, זו אזעקת אמת שמגיעה מגורמים רשמיים ובכירים. איתי, אחי האהוב, נרצח בגלל הלחץ הצבאי. עוד קודם לכן התרענו וזעקנו על השלכות הלחץ הצבאי, ואחרי שנרצח ביתר שאת. נפגשנו עם כל מי שיכולנו, כולל צמרת מערכת הביטחון, אבל מעולם לא היינו ברגע שבו ממשלת ישראל מכריזה ביודעין על פעולה שתפגע בחטופים. סיימו את המלחמה ותחזירו את כולם״.
