מאבק בפשיעה בלי חינוך ומניעה – מתכון לכישלון
הסטת תקציבים חברתיים לטובת אכיפה בלבד משקפת תפיסה חד־ממדית של בעיה מורכבת, ומסכנת את היכולת לבנות מענה ארוך טווח לדור הצעיר בחברה הערבית
ההחלטה להסיט תקציבים שיועדו לחיזוק תשתיות חברתיות בחברה הערבית – חינוך, רווחה, תעסוקה ופיתוח קהילתי – לטובת ריכוז מאמץ ביטחוני במאבק בפשיעה, מבטאת קוצר ראייה מדיניותי. פשיעה איננה תופעה שנולדת ביום אחד, והיא גם לא נפתרת באמצעות אכיפה בלבד. מדובר בתהליך חברתי מורכב, המחייב טיפול מערכתי ולא פתרונות נקודתיים.
המאבק בפשיעה אינו עומד בסתירה להשקעה חברתית – הוא תלוי בה. ניסיון מצטבר בישראל ובעולם מלמד כי טיפול אפקטיבי בפשיעה מחייב גישה משולבת: אכיפה נחושה לצד חינוך, הסברה, חיזוק קהילתי, פיתוח מסגרות תעסוקה לצעירים ופעולות מניעה מוקדמות. כאשר מקצצים במרכיבי המניעה, גם מאמץ אכיפתי מוגבר מתקשה לייצר שינוי מתמשך.
בהקשר זה, השירות הלאומי מהווה כלי אסטרטגי מרכזי. לא כפתרון נקודתי ולא כמסגרת המיועדת רק לצעירים מוחלשים, אלא כמנגנון רב־שכבתי ליצירת חיבור, אחריות ומוביליות. השפעת השירות הלאומי פועלת בשלושה צירים משלימים: מענה עומק לצעירים הזקוקים למסגרת וליווי; מסלולים מקצועיים ומאתגרים לצעירים חזקים בתחומי הבריאות, ההצלה, הטכנולוגיה והביטחון האזרחי (כגון תנופה, כיבוי והצלה ועוד); והשפעה קהילתית רחבה דרך תרומה ישירה לחברה.
כיום משרתים בשירות הלאומי כ־6000 צעירים ערבים, רובם צעירות. האתגר המרכזי כעת הוא הרחבת ההשתתפות של צעירים גברים, במיוחד באזורים שבהם היעדר מסגרות חיוביות מגדיל סיכון לסטייה ממסלול נורמטיבי.
דוגמה לכך היא תוכנית מסאראת תוכנית המיועדת לגברים צעירים חסרי מעש מהחברה הערבית הזקוקים למסגרת משמעותית. התוכנית המובלת על ידי האגודה להתנדבות בשיתוף הרשות לשירות לאומי ומשרד הרווחה, תוכנית זו מספקת שירות משמעותי הכולל ליווי אישי מועצם, קבוצת שווים, הכשרה מקצועית והכנה לחיים הבוגרים וממחישה כיצד מדיניות חברתית חכמה איננה אלטרנטיבה למאבק בפשיעה אלא תנאי להצלחה.
זהו רגע שמחייב תיקון כיוון. מדינה שמבקשת תוצאות בנות קיימא חייבת לשלב מניעה, חינוך והשקעה בצעירים כחלק בלתי נפרד מהמאבק בפשיעה. זו אינה שאלה פוליטית, אלא הכרעה מקצועית.
יגאל ויינר הוא משנה למנכ״ל האגודה להתנדבות
