איקאה ישראל תצטרך לשלם מס של מיליוני שקלים על דמי הזיכיון שהיא מעבירה לענקית השבדית
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב מגן אלטוביה דחה את הערעור שהגישה רשת הרהיטים בארץ וקבע כי התשלומים החודשיים בשיעור 3% מהמכירות שהיא מעבירה לחברה העולמית הם דמי זיכיון החייבים במס ולא תשלום עבור שירותים, כפי שטענה החברה. איקאה תצטרך לשלם בשלב זה 2.5 מיליון שקל על השנים 2015-2013, בדומה לפסיקה נגד קוקה קולה
איקאה תצטרך לשלם מס על דמי הזיכיון שהיא מעבירה לאיקאה העולמית. כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בת"א מגן אלטוביה, שדחה את הערעור שהגישה החברה על החלטת פקיד השומה שיש לחייבה במס על הסכומים המועברים על ידה לחברה השבדית. בשלב זה מדובר על תשלום בגובה של כ-2.5 מיליון שקל על שומות המס לשנים 2015-2013.
באיקאה טענו כי הסכומים המשולמים לחברה העולמית, מתבצעים כנגד שירותים שאותם היא מעניק לה, משלב בחירת מיקום החנות, דרך הכשרה, עיצוב פנים ובניית תוכנית שיווק. אלא שטיעון זה נדחה, ונקבע כי התשלומים בגובה 3% מהמכירות בכל חודש, שמעבירה איקאה ישראל לחברה השבדית ואשר מסתכמים בעשרות מיליוני שקלים בשנה, מהווים דמי זיכיון, עבור הזכות להשתמש בידע מסחרי סודי ובסימני מסחר של איקאה, כמו גם בשיטת ההפעלה הייחודית של איקאה לצורך פעילותה בישראל.
איקאה הוא אמנם מותג שבדי במקורו, אבל נמצא בבעלות חברה שנרשמה בהולנד מסיבות הקשורות לתשלומי מס. דמי הזיכיון של איקאה ישראל משולם לחברה ההולנדית. האמנה למניעת כפל מס בין ישראל לבין הולנד, קובעת כי יש לנכות מס במקור בשיעור של 5% בגין ההכנסה האמורה מתמלוגים ששולמו לחברה תושבת הולנד.
ההחלטה ביחס לאיקאה ישקראל התקבלה אחרי שבמשך עשור נהנתה החברה מהסכם פשרה שנחתם בינה ובין פקיד השומה, ולפיו 75% מהתשלומים האמורים יסווגו כתמלוגים, ואיקאה ישראל תנכה מס במקור בגינם בהתאם לאמנה. ההסדר נקבע ב-2004 לחמש שנים, ובשנת 2009 ביקשה החברה להאריך את תוקפו. בעקבות בקשה זו, נקבע כי עד להחלטה סופית החברה תמשיך לנכות מס במקור בהתאם להסדר, וככל שתהא החלטה אחרת היא תחול רטרואקטיבית על כל התשלומים שיבוצעו לאחר תום תקופת ההסדר.
כשהגישה החברה את דוחותיה לשנות המס 2014 ו-2015, הודיע לה פקיד השומה כי החליט שלא להאריך את הסכם הפשרה וביקש לערוך בו שינויים, כך שהתשלום של החברה בארץ לאיקאה העולמית יוכר כדמי תמלוגים החייבים במס. באיקאה טענו מנגד כי על פי אמנת המס למניעת כפל מס בין ישראל לבין הולנד, נקבע באילו מקרים לא יסווגו דמי הזיכיון כ"תמלוגים": "במקרה בו מדובר בידע עתידי או מוצרים חדשים העושים שימוש בידע הקיים - יש לראות בכך שירותים הניתנים לזכיין".
פקיד השומה דחה את טענת איקאה וקבע כי "משהצדדים לעסקה קבעו בהסכמים ביניהם שמדובר בתמלוגים, ובחשבוניות שהוציאה איקאה העולמית למערערת נרשם שמדובר בדיני זיכיון, הרי שלפנינו עסקת תמלוגים. זוהי מהותה הכלכלית של העסקה וכל ניסיון של המערערת לטעון אחרת, בעל פה, כנגד מסמכים בכתב יש לדחות".
בהקשר זה התייחס פקיד השומה להחלטת השופט אלטוביה מהשנה שעברה, בה דחה ערעור שהגישה החברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה קולה ישראל) על שומות מס שהוצאו לה בגין תמלוגים שהיא משלמת לחברה העולמית על השימוש הבלעדי במותגיה בארץ. בהחלטתו אישר את עמדת רשות המסים, לפיה התשלומים שמעבירה קוקה קולה ישראל לחברה העולמית נחשבים לתמלוגים החייבים במס. קוקה קולה ישראל הודיעה בתגובה שתערער לעליון על פסק הדין.
לעזרתו של פקיד השומה, נחלצה גבריאל אולסון, דירקטורית לעניינים משפטיים באיקאה, אשר כתבה במכתב ששלחה לאיקאה ישראל, ואשר הגיע לידיו, כי התשלומים שמשלם הזכיין לאיקאה בשיעור 3% ממחזור המכירות שלו נטו, "משולמים בעבור הזכות לעשות שימוש בשיטת הקמעונאות של איקאה ובסימני המסחר".
בספטמבר 1997, עוד בטרם הגיעה איקאה לישראל חתמה החברה על הסכם זיכיון עם System Ikea Inter V.B לפיו קיבלה החברה הישראלית את הזכות הבלעדית והרישיון להקים את החנות בישראל. ההסכם תקף לעשר שנים ומעניק אופציית חידוש אוטומטית לחמש שנים נוספות. תמורת הזיכיון שילמה החברה סכום חד פעמי של 250 אלף דולר והתחייבה לשלם תמלוגים חודשיים בשיעור 3% מהמכירות. ההסכם חודש מעת לעת, ללא שינוי בשיעור התמלוגים החודשיים".
בהחלטתו קבע השופט אלטוביה כי איקאה לא הביאה ראיות המלמדות על מתן כל השירותים האמורים בפועל ולא ראיות בדבר היקף השירותים האמורים, מתי ניתנו ועל ידי מי, וכן כי חלק גדול מאוד מהשירותים: ייעוץ, ליווי, תיעוד, ניהול הזמנות, בקרה, פיקוח, הטמעה, הדרכות, פרסום, עיצוב ועוד, מהווים פעילות שכל בעל זיכיון עם מותג עולמי נוקט כדי להבטיח שהמותג לא ידולל על ידי הזכיין המקומי והכנסותיו מתמלוגים יהיו גבוהות ככל האפשר".
בנוסף, בחקירתו, אישר מנכ"ל הרשת שוקי קובלנץ את הדברים כשהשיב בחיוב לשאלה האם יש קשר ישיר בין מחזור המכירות להיקף דמי הזיכיון, כי דמי הזיכיון מחושבים כשיעור מההכנסות, וכן כי לחברה העולמית יש אינטרס משמעותי שאיקאה ישראל תגדיל את היקף המכירות שלה, ולכן גם חשוב לה שהטמעת השיטה הייחודית שלה תיושם בפועל בצורה הטובה ביותר.
בחקירתו לא ידע קובלנץ להסביר מדוע בחשבוניות השוטפות שמנפיקה איקאה בגין התשלומים בשיעור 3% מהמכירות, לא מצוין שמדובר בתשלום בגין שירותים, אלא בדמי זיכיון. לכך, יש להוסיף, כי בהתחשב בהיקף הפעילות של איקאה, סביר להניח שאילו היו התשלומים ששילמה החברה לאיקאה בגין שירותים, הייתה איקאה מציינת זאת בחשבונית שהנפיקה לחברה בישראל.
השופט אלטוביה דחה את ערעור איקאה וקבע כי בהתחשב בנסיבות העניין, בהתנהלות איקאה ישראל ומספר דיוני ההוכחות שהתקיימו, תשלם איקאה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגובה 225 אלף שקל.
מאיקאה לא נמסרה תגובה.
