ישראל מאבדת את הצפון
"ישראל מאבדת הצפון" זעקו הכותרות כאשר לאחרונה התבררו מימדי המחדל ביישום החלטות הממשלה הנוגעות לשיקום נזקי המלחמה עם חזבאללה. אין ספק שהתמונה שהצטיירה קשה מאד. מתוך תקציבי השיקום שהובטחו, רק שברי אחוזים מומשו בפועל (בערך עשירית האחוז מתקציבי המיגון ושליש אחוז מתקציבים למימון פעילות בטחון ביישובים). החלטות ממשלה שהתקבלו בקול תרועה רמה כמו חיזוק ההייטק או מוסדות התרבות, בוטלו בקול דממה דקה. לתושבי הצפון יש סיבה טובה להרגיש מרומים.
אבל האמירה "ישראל מאבדת את הצפון" מספרת סיפור מאד חלקי. האמת הקשה היא שישראל מאבדת לא רק את הצפון. ישראל מאבדת את ישראל. אכן יש זלזול במחויבות כלפי תושבי הצפון. יש פער מקומם בין ההחלטות והביצוע שלהן. יש התמקדות בהצהרות לתקשורת ולא בעשייה בשטח. אכן התופעות האלה מוחשיות במיוחד בשנתיים האחרונות ביחס לצפון המדינה. אבל האמת היא שהן קיימות ביחס לצפון, לדרום ולמרכז. כל אזרחי ישראל כולם סובלים מהן.
המרכז להעצמת האזרח מקיים מעקב אחר ביצוע החלטות ממשלות ישראל. פרויקט "המוניטור" מסווג את כל ההחלטות שאנו עוקבים אחריהן ככאלה שיושמו, יושמו חלקית או לא יושמו. תשאלו מתי הייתה הפעם האחרונה בה זכינו לראות החלטה שאפשר לומר עליה שיושמה במלואה? לפני חמש שנים! הבדיקות של מעל 70 החלטות מחמש השנים האחרונות מעלות שכולן לא יושמו או יושמו חלקית. בדיקה מקיפה של 134 החלטות ישנות יותר שהתקבלו במהלך שנות העשרה של המאה ה-21 מצאה שרק על אחת מכל שבע (!) החלטות ממשלה ניתן לומר שיושמה במלואה. כמעט מחצית מההחלטות לא יושמו כלל או שיושמו בחציין או פחות מכך. הנתונים חוצים את כל תחומי העשייה של הממשלה – רווחה, אנרגיה, דת, בריאות, בטיחות וכמעט כל תחום שתבחרו. אפילו החלטות על יישום החלטות קודמות – לא יושמו.
אלה הסטנדרטים לביצוע החלטות ממשלה ברחבי המדינה בעיתות שגרה. לכן אין סיבה להיות מופתעים שכאשר מגיעה עת חירום ואחינו ואחיותינו תושבי הצפון סובלים מהרס בבתים, במפעלים, בחקלאות ובתשתיות הפיזיות והחברתיות, הם מגלים שירות ציבורי עם יכולות ביצוע מוגבלות ביותר. הם סובלים מהסימפטום. כולנו סובלים מהמחלה. היום זה הצפון, אתמול ומחר זה המרכז, הדרום והצפון ביחד.
כשלי הביצוע של הממשלה אינם נוגעים רק לממשלה הנוכחית ולא רק לתחום מסוים. הם עמוקים, ומתמשכים. הם פוגעים בכל אזרחי ישראל ללא הבדל בין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים. כמובן שהנפגעים העיקריים הם אלה הזקוקים יותר לשירותי הממשלה. מי שאינם יכולים לממן חינוך פרטי או רפואה פרטית, וגם מי שבתיהם נהרסו במלחמה וזקוקים לרשיות המס לשם פיצוי או לגופי התכנון לשם שיקום פיזי. אבל גם תעשיינים, הייטקיסטים, ויזמים נפגעים כשהחלטות בנושא מענקי ייצוא, תשתיות תקשורת או ייעול תהליכים לאישור תכניות בנייה אינם מיושמים. אין ישראלי שממשלה יעילה היא לא אינטרס פרטי שלו.
כשלי הביצוע של הממשלה נובעים מסיבות מגוונות. המערכת הפוליטית המורכבת והלא יציבה שלנו גורמת לפוליטיקאים להתחרות אחד בשני בהצהרות, כשהבחירות הקרובות בראש מעייניהם יותר מהמחויבויות ארוכות הטווח. מאותה הסיבה המשרדים של השרים לעיתים קרובות אינם מתואמים ביניהם. התכניות שמתפרסמות כדי להשקיט לחץ ציבורי מנותקות מהיכולות האמיתיות של המשרדים. הניהול לקוי. כח האדם המקצועי הולך ומתדלדל.
החובה שלנו לדאוג לביצוע החלטות הממשלה לשיקום הצפון, עוברת דרך שיפור יכולות הביצעו של הממשלה בכל הארץ ובכל התחומים. כאשר אנחנו מתמקדים בדרישה מהממשלה לקבל החלטות נכונות, אבל פחות שמים לב לביצוע שלהן, אנחנו עושים לה הנחה גדולה ומזיקה.
אמרו מעתה "הצפון זה כאן", כולנו סובלים ממשרדי ממשלה שאינם מיישמים את ההחלטות שהצהירו עליהן לתקשורת, וכלנו צריכים לדרוש מציאות אחרת – למען הצפון, הדרום והמרכז.
פרופ' אסף אברהמי הוא יו"ר המרכז להעצמת האזרח ומנכ"ל חברת חילן ואליו
