מבחן הסולידריות בקרן הפנסיה הע"ל: האם חלק מהחוסכים יסכימו לפגיעה בקצבתם לטובת אחרים?
כ-10,000 עמיתים בקרן הע"ל, המנוהלת על ידי הראל, הגישו בשנה שעבר תובענה ייצוגית בטענה כי מנגנון ההצמדה המיושן הוביל לשחיקה של כ-50% בפנסיה שלהם - ומבקשים להשוות אותו לזה של שאר העמיתים; כעת, מבקש בית הדין מאלה האחרונים להציג את עמדתם למהלך - שיביא לפגיעה בקצבה שלהם
כ־30 אלף עמיתים בקרן הפנסיה הוותיקה הע"ל נדרשים על ידי בית הדין לעבודה להציג את עמדתם בתביעה ייצוגית שהגישו עמיתים אחרים בקרן - שבעקבותיה הפנסיה שלהם עלולה לקטון באלפי שקלים.
קרן הע"ל הוקמה בשנות ה־60 על ידי הסתדרות העובדים הלאומית (ומכאן שמה) משתייכת לדור הקרנות הוותיקות שנפתחו לפני רפורמת הפנסיה של 1995 – הרפורמה שביטלה את השיטה ההדדית בקרנות החדשות וקבעה לכל חוסך חשבון אישי המתנהל לפי תשואות השוק.
בקרן הע"ל, שמנוהלת כיום בידי הראל, מתקיימות למעשה שתי קרנות־בת שונות: תוכנית א׳ - של העובדים שהצטרפו בשנות ה־60 וה־70, ובה הפנסיה מוצמדת ל"תוספת היוקר" – מנגנון שהיה נהוג בעבר במשק לעדכון שכר וגמלאות בהתאם לעליות מחירים; ותוכנית ב׳ – של העובדים שהצטרפו מאוחר יותר, שבה ההצמדה למדד המחירים לצרכן.
ב-2004, כשהאינפלציה נבלמה, המדינה הפסיקה להכריז על תוספות יוקר, והמנגנון הפך לשריד היסטורי. כלומר מנגנון ההצמדה של תוכנית א' קפא.
ביולי 2024 הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תובענה ייצוגית נגד הראל ומטעם כ־10,000 עמיתים מתוכנית א׳, בטענה כי מנגנון זה הוביל לשחיקה ריאלית של כ־50% בפנסיות שלהם, וכי המצב הנוכחי מפר את עקרון ההדדיות וחובת הנאמנות של הגוף המנהל. הם דורשים להשוות את מנגנון ההצמדה שלהם לזה של עמיתי תוכנית ב׳, הצמודים למדד.
כאמור, בניגוד לקרנות החדשות, שבהן לכל חוסך חשבון אישי שמושפע באופן חלקי מאיזונים אקטואריים שמתבצעים, הקרנות הוותיקות פועלות על עיקרון של קופה משותפת אחת – מערכת הדדית שבה כל שינוי בזכויות של קבוצה אחת משפיע ישירות על כלל העמיתים. המשמעות היא שבקרנות ותיקות כמו הע"ל אין שני כיסים: כולן מנוהלות תחת מאזן אקטוארי אחד. לכן, כל שינוי בזכויות של אחת הקבוצות משפיע מיידית על יתר העמיתים.
לפי חוות הדעת האקטוארית, אם תתקבל התביעה, עלול להיווצר גירעון מצטבר של כ־346 מיליון שקל בקרן, שיאוזן באמצעות הפחתות הדרגתיות בקצבאות כלל העמיתים. מדובר בפגיעה ממוצעת מצטברת של יותר מ-10,000 שקל לעמית לאורך השנים. כלומר, הסולידריות כאן נמדדת בכסף ממשי – כדי לתקן את העיוות שנגרם לוותיקים, החברים הצעירים יותר נדרשים לוותר על חלק מהפנסיה שלהם.
זו אינה הפעם הראשונה שבה הסוגיה הזו מגיעה לבית הדין לעבודה. כבר בשנת 2018, כאשר הקרן נוהלה בידי בית ההשקעות פסגות, פנו נציגי העמיתים בבקשה להשוות בין שתי התוכניות, ופסגות שיתפה פעולה והגישה בקשה לבית הדין לעבודה. פסגות פנתה אז לרשות שוק ההון, שקבעה כי אין מניעה משפטית לבצע את השינוי כל עוד הוא עומד בתקנון הקרן ובהוראות הדין. בית הדין הורה לפסגות לפתוח חלון של 90 יום לעמדות עמיתים – בדיוק כמו שנעשה כעת – אך לבסוף, לאחר שההליך החל, פסגות מחקה את הבקשה וההליך נסגר ללא הכרעה, כשהסיבה לכך אינה ברורה.
ערן רובין, מנכ"ל אפגרייד פיננסים תכנון פרישה, שמלווה חלק מהעמיתים, מסביר כי "על העמיתים להגיש התנגדות מנומקת (אם רוצים) לבקשה שהתובעים מבקשים תוך שימת לב כי הסכמתם עלולה לפגוע בהם כי על שתי התכניות חל חישוב משותף של גירעון אקטוארי כאשר אם יהיה גירעון, הדבר יחייב הקטנת הפנסיה של כולם". לדבריו, "הראל עצמה לא תיפגע שכן היא ממילא מקבלת דמי ניהול והתוצאות של ההליך לא משפיעות עליה אלא על הקופה של כלל העמיתים".
כעת, שש שנים מאוחר יותר, הדיון חוזר בדיוק לאותה נקודה. לפי החלטת בית הדין מ־15 באוקטובר, לעמיתי תוכנית ב׳ יש 90 יום להגשת עמדותיהם – עד אמצע ינואר 2026, ולאחר מכן יתקיים דיון באישור התביעה הייצוגית. ברשות שוק ההון ובחברת הראל טרם פרסמו עמדה רשמי. מהראל נמסר: "ההליך מתנהל בערכאה משפטית, ועל כן אנו מנועים מלהגיב".
