על הסכם שאולי ייחתם, רתימת עגלה לפני הסוסים ושערי גיהנום
במידה וייחתם הסכם מול חמאס – הדבר אמור, בין היתר, להילמד בכל פקולטה למשפטים
בימים הקרובים נדע האם אכן ייחתם הסכם (כפי שכולנו מקווים) בנוגע לשחרור כל החטופים בעזה, סיום המלחמה והסכמה על כל אותן הנקודות שהועלו במסמך 20 הנקודות של נשיא ארה"ב. ההודעה על ההסכם הקרב ניתנה לפני כשבוע ימים. נקצבו מספר ימים לחתימה – ימים שכבר חלפו - ושערי הגיהנום טרם נפתחו (מדובר באותם שערים שהיו אמורים להיפתח לפני כחודשיים כפי שכולנו זוכרים).
ההליך שמתרחש בימים אלו הינו הליך הפוך להליכים שאנו מכירים, הליכים שבסופם צדדים מגיעים להסכם. במקרה הנוכחי הציבור התבשר שיש הסכם, נקצבו ימים (ימים ספורים לשחרור כל החטופים) והצדדים נדרשו להתחיל במשא ומתן לצורך חתימה על אותו ההסכם. כלומר, ההכרזה על ההסכם קדמה לחתימה (ככל שכלל תתרחש). הכרזה על הסכם שלאחריה הצדדים אמורים להיפגש ולהסכים לאותו "הסכם".
בעולם "רגיל" צדדים יושבים, דנים, מלבנים סוגיות רבות שבמחלוקת ורק לאחר שיוצא "עשן לבן" הציבור מתבשר על הסכם שנחתם. לרוב, הודעה על הסכם (בכל התחומים) מגיעה לאחר שהושגה הבנה מלאה בין הצדדים, נוסחו המסמכים, הוסכם על לוחות זמנים, נחתמו סעיפים ונקבע מנגנון יישום. לעומת זאת, בימים אלו אנו מחכים לחתימה על הסכם ולאחר שהודע לנו על כוונה להגיע אליו על בסיס מספר נקודות כלליות שהועלו על הכתב.
הסכם, כל הסכם, הוא יציר עבודה משפטית. בכדי שיהיה הסכם תקף צריכה להיות גמירות דעת (הסכמה של שני הצדדים להתקשר בהסכם מחייב) ואלמנט נוסף שנקרא מסוימות – ההסכם חייב להיות ברור, מוגדר ומפורט בכדי שניתן יהיה לאכוף אותו. הפרטים החיוניים צריכים להיות מוסכמים או ניתנים להשלמה אובייקטיבית. הסכם ייחשב כתקף רק כשיש גמירות דעת ומסוימות. פועל יוצא מכך - משא ומתן אינו יוצר הסכם מחייב אם אין את אלמנט גמירות הדעת. אלו עיקרי הדברים על קצה המזלג.
באם נחזור למה שאנו עדים אליו בימים האחרונים הרי ברור לכולם שאין שום הסכם ובטח לא הסכם שייחתם תוך ימים. רחוק מזה (הלוואי שאתבדה). מה כן יש? יש רצון להגיע להסכם, כוונות כלליות ורציניות של שני הצדדים (בתקווה שזה אכן כך). יש לחץ של מדינות רבות. יש לחץ עצום מצד המעצמה הגדולה בעולם אבל בין זה להכרזה על הסכם הדרך עוד ארוכה. במקרה שלנו הוכרז על הגעה להסכם כאשר הפרטים המהותיים עדיין פתוחים ולא כאן המקום לפרט כמה פרטים יש לסגור. לא מעט. רק לצורך הדוגמא, שלביות העסקה, התמורה שישראל תידרש לה, הפסקת אש, אופן הפיקוח, ערבויות וכו'. כשאין את אלו, אין גם ודאות.
משכך, וכאשר מדובר בהליך הפוך, יש להביט למציאות בעיניים ולהבין כי המרחק בין ההצהרות, הכוונות וכו' לבין הסכם אמיתי הוא רב. משכך, הכרזה על הסכם ולאחר מכן ניהול משא ומתן בנוגע לאותו הסכם מיוחל, הינה צעד מאד הפכפך. קיים חשש גדול שההכרזה על הסכם היתה מוקדמת, צעד אסטרטגי, ניסיון ללחוץ על שני צדדים לשבת ולהגיע להסכם אבל לבטח לא הודעה שיש לה בסיס של מסוימות וגמירות דעת.
אין ספק כי במידה ואכן ייחתם הסכם בתוך מספר ימים, כפי שכולנו היינו מאד רוצים, ההליך שהתקיים אמור להילמד גם בפקולטות למשפטים. הודעה על הסכם טרם תחילה של משא ומתן בין הצדדים. רק לאחר ההודעה הצדדים מתחילים משא ומתן ובסופו הם חותמים על הסכם. ואם נילך לתחום אחר נוכל לומר שהדבר מלמד שכן ניתן לרתום את העגלה לפני הסוסים. אמן שכך יהיה.
בוקי כצמן הוא עו"ד מומחה בליטיגציה אזרחית ומסחרית ומשמש בורר ומגשר בסכסוכים מורכבים
