סגור
איון UT. מכונית מוצלחת שממחישה את היתרונות וגם את הפשרות של הרכבים הסיניים
(צילום: ירון שרון)
מבחן רכב

איון UT: נראית כמו משפחתית, עולה כמו סופר־מיני

היא חשמלית שעולה 122 אלף שקל ומציעה מרווח פנימי נדיב, אבזור עשיר וטווח נסיעה שימושי. אבל עם צמיגים בעייתיים, התנהגות כביש לא משכנעת ותפעול מסורבל, איון UT מזכירה שגם בעידן החשמלי מחיר נמוך מגיע עם פשרות  

מה קדם למה, הטעינה הביתית או המכונית החשמלית? השאלה הזאת מטרידה לא מעט יבואני רכב, שמנסים להבין מדוע מכירות המכוניות החשמליות בישראל נמצאות בירידה זה שנתיים. באירופה, לכאורה, התמונה פשוטה יותר: מחירי הדלק עולים והציבור עובר למכוניות חשמליות.
אלא שבישראל מסתתרת בעיה אחרת: אם מניחים לרגע בצד את המחירים המופרזים של המכוניות החשמליות ושל המכוניות בכלל, מגלים שההבדל המשמעותי הוא כנראה לא בפריסת עמדות הטעינה, אלא במחיר השימוש בהן.
בישראל רכישת מכונית חשמלית משתלמת בעיקר למי שיש לו עמדת טעינה בבית, פשוט משום שהחשמל הביתי זול. אפשר כמובן להסתמך על עמדות טעינה ציבוריות, ולעתים יש מבצעים למי שמגיע לטעון אחרי חצות. בהצלחה עם זה.
נוצר כאן פרדוקס: כדי שמכונית חשמלית תהיה משתלמת, רצוי שלרוכש תהיה חניה פרטית עם אפשרות להתקין עמדת טעינה. חניה כזאת צמודה בדרך כלל לנכס ששווה כמה מיליוני שקלים. מי שיכול להרשות לעצמו נכס כזה יבחר, ככל הנראה, גם במכונית חשמלית ראויה, שעולה 150 אלף שקל ומעלה. מצד שני, יש בישראל מכוניות חשמליות זולות יותר, כמו איון UT, שמחירה כ־122 אלף שקל. אלא שמי שיכול להרשות לעצמו בית עם חניה יכול בדרך כלל להרשות לעצמו גם מכונית יקרה, מרווחת ומפוארת יותר. מי שתקציבו לרכב מסתכם בכ־120 אלף שקל, בין שמדובר במכונית חשמלית ובין שלא, לא בהכרח מחזיק בבית עם חניה פרטית.
אולי משום כך יבואנית איון מציגה את UT כמכונית משפחתית: אפשר לרכוש אותה במחיר אטרקטיבי, להטעין אותה בבית ולספר לשכנים ששילמו 180 אלף שקל על מכונית משפחתית, שאתם קניתם אחת ב־120 אלף שקל. רק שיש בעיה: איון UT אינה מכונית משפחתית. היא מכונית סופר־מיני גדולה מהמקובל, עם יתרונות לא מעטים, אבל גם עם חסרונות.

מאובזרת, אך לא מושלמת

איון UT יוצאת לנסיעת מבחן ארוכה בצפון, דרך הגלבוע ועמק בית שאן. הרושם הראשון חיובי: תא הנוסעים מרווח מאוד, והממדים מזכירים מכונית משפחתית יפנית קטנה. החלק הקדמי של תא הנוסעים נראה טוב, אבל יש בו כמה נקודות תורפה. ההגה אינו מתכוונן למרחק, דבר שעלול להקשות על מציאת תנוחת נהיגה נוחה. המושב מעט נוקשה, אין אפשרות לכוונון התמיכה בגב התחתון ותנוחת הישיבה גבוהה מדי.

מבחן רכב איון UT VIBE מבפנים
מבחן רכב איון UT VIBE מבפנים
סביבת הנהג. מסך גדול במרכז תא הנוסעים, אבל התפעול שלו מסורבל
(צילום: ירון שרון)

בין הנהג לנוסע יש מרווח ראוי, ובמרכזו תא אחסון גדול ושימושי. יש גם תא כפפות אמיתי, ואיכות החומרים טובה. מול הנהג נמצא מסך שחלק מהפונקציות המוצגות בו אינן ברורות מספיק. על ההגה יש כמה מתגים המאפשרים לשנות את הפעולות המוקצות להם. בזמן נהיגה מדובר בפתרון מסוכן, ובעמידה הוא בעיקר מבלבל.
במרכז תא הנוסעים נמצא מסך גדול, אבל התפעול מעט מסורבל, כמקובל אצל לא מעט יצרניות סיניות. המזגן, גג השמש, התאורה ומערכות הבטיחות נשלטים כולם באמצעות המסך. לא נתפלא אם בחודשים הקרובים יגיעו כמה בעלי UT למוסך אחרי שהתעסקו במסך במקום להתרכז בנהיגה.
מצד שני, המסך מציע שפע מרשים של פונקציות, החל בשליטה בטעינה ועד לבחירת ערכות נושא. גם האבזור הכללי מרשים, ולא מדובר רק ברשימת תוספות שנועדה לסמן וי: מערכת השמע מצוינת והמזגן יעיל מאוד, גם אם התפעול שלו מעצבן.
המושב האחורי טוב במיוחד וממחיש עד כמה יצרניות הרכב המערביות נותרו מאחור בכל הקשור לניצול החלל. המרווח לנוסעים נדיב מאוד. עם זאת, חשוב לזכור שלא מדובר ברכב פנאי או במכונית משפחתית, ולכן מרווח הראש אינו מצטיין.
תא המטען, לעומת זאת, מזכיר היטב שזו אינה משפחתית. הוא אינו חריג ביחס למכוניות קטנות אחרות, ויש לכך סיבה: במקום תא אחסון עמוק, מתחת לרצפת תא המטען נמצא גלגל חלופי מלא. אלא שהצמיגים, גם של הגלגל החלופי וגם של ארבעת הגלגלים האחרים, הם מתוצרת יצרן סיני אלמוני – וזה פחות טוב. הם רועשים מאוד בנסיעה, האחיזה רחוקה מלהיות טובה. יש מצב שזו אשמת הצמיגים בלבד.

אינפו איון UT VIBE
אינפו איון UT VIBE

לאיון UT מנוע המפיק 204 כוחות סוס. טווח הנסיעה הרשמי הוא 430 ק"מ. על הנתון הזה לא כדאי לבנות. בפועל, 350 ק"מ בין טעינות הם יעד שהמכונית אמורה להשיג בקלות. בטעינה מהירה היא מסוגלת לקבל הספק של עד 87 קילו־ואט. עם זאת, סביר להניח שרבות מהמכוניות האלה ייטענו בעמדות איטיות. אחרי הכל, מי רוצה לשלם 120 אלף שקל על מכונית חשמלית ולגלות שהטעינה בעמדות הציבוריות עולה כמעט כמו תדלוק בבנזין?

יחס טוב של תמורה לשקל

בנסיעה עירונית UT נוחה מאוד. איון ציידה אותה במתלים רכים, שעושים עבודה טובה בסביבה העירונית. חבל שדוושת הבלם מתנהגת כמו מתג של ON ו־OFF, ללא הדרגתיות מספקת, אף על פי שאפשר לשנות את עוצמת הבלימה דרך המסך.
מערכות הבטיחות המקוריות עובדות כראוי, לאיון יש מערך בטיחות מלא, אבל מערכת בקרת שמירת הנתיב אגרסיבית ולפעמים הרכב בולם בצורה פתאומית ומבהילה לפני סיבובים, גם אם אין בסיבוב הולך רגל או רכב אחר.
את פרק הנסיעה הבין־עירונית ניתן לחלק לשניים: כביש מושלם וישר וכביש שאינו מושלם וישר. המתלים הרכים של האיון הופכים אותה לבת לוויה מצוינת בעיר, וגם מחוץ לעיר בנסיעה בכביש ישר היא עושה עבודה טובה מאוד.
אבל כשהכביש הישר נגמר, הנסיעה הרבה פחות נעימה: השילוב של צמיגים גרועים מאוד ומערכת מתלים רכה מדי הופך את ה־UT לרכב שדורש הרבה תשומת לב. אם מוסיפים לזה את הבלימה הבעייתית, מקבלים רכב שלא משרה ביטחון על הנהג או על הנוסעים. לא מדובר כאן רק בכבישים שמיועדים לאופנוענים וחובבי מהירות, אלא בטיול בכבישי הגלבוע.

אינפו איון UT VIBE
אינפו איון UT VIBE

איון UT היא מוצר מעניין אבל חשוב להדגיש שהיא לא מכונית משפחתית. זה לא רק עניין של ממדים, זה עניין של יכולת. לכן, לא ניתן לדרוש ממנה את מה שתעשה מכונית משפחתית – לא במונחים של איכות נסיעה ולא במונחים של גודל תא מטען. בנוסף, יש לה חסרונות בתחום התפעול וגם בכל הקשור להתנהגות כביש.
למרות כל אלה, מדובר במכונית מוצלחת למדי שממחישה בצורה מאוד משכנעת מדוע כיום יש יצרני רכב סיניים שמצליחים לאתגר את היצרנים המערביים. הסיבה במקרה הזה היא היחס של תמורה לשקל. כלומר זו מכונית חשמלית, סינית, שאומנם אינה שיא האיכות אבל בטח שלא מרגישה כמוצר זול. מדובר בחבילה שעבור רוב הרוכשים הפוטנציאליים תהיה מאוד משכנעת.