פרשנות
סמוטריץ' שומר בצד 2.7 מיליארד שקל לשעת חירום קואליציונית
בדלת האחורית של תקציב 2026 נכנסה "קופה קטנה" של 2.7 מיליארד שקל ליו"ש ללא יעד מוגדר. כולם רואים את הפיל בחדר: הכסף ימתין ליום שבו סמוטריץ' יצטרך לממן את החזרה של החרדים לקואליציה. בינתיים, המשרדים יידרשו לקיצוץ רוחבי של 5% - דווקא בשנה של התאוששות
1. בישיבה אחת שארכה יממה וחצי ובה אישרה הממשלה את תקציב 2026, קפצה תקרת הגירעון מ-3.2% ל-3.6% ואז ל-3.9% מהתוצר. אחת הסיבות: בדלת האחורית נכנסה "קופה קטנה" של 2.7 מיליארד שקל ליו"ש (לחמש שנים) ללא יעד מוגדר. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ראה את הגירעון הטופח ובכל זאת מצא לנכון לשמור כסף בצד. למה? כולם רואים את הפיל בחדר: הסכום הזה ימתין בסבלנות ליום שבו סמוטריץ' יצטרך לממן את החזרה של החרדים לקואליציה. במקרה הכי גרוע, הוא יגיע לשרה אורית סטרוק, שמקבלת כל שנה הקצאה כפולה, כל פעם קצת. זה לא ניהול תקציבי של שר אוצר, אלא ניהול קופה של גזבר קואליציוני.
באוצר הסבירו הבוקר כי סמוטריץ' לא יוכל להשתמש בכסף הזה למה שהוא ירצה, אלא יצטרך לקבל את אישור הממשלה או הכנסת. אבל אל תדאגו, סמוטריץ' כבר ימצא את הדרך להפעיל את הכסף שחונה בקופה סודית - לא לשעת חירום ביטחונית אלא לשעת חירום קואליציונית.
כבר לפני שני עשורים כתב הכלכלן יורגן פון האגן מאוניברסיטת בון בגרמניה, אחד החוקרים החשובים בעולם של תהליכי תקצוב וממשל פיסקאלי, כי המבנה התקציבי הדמוקרטי נשען על עיקרון אחד: ראש הממשלה ושר האוצר הם "שרי בלימה", כאשר כל שאר השרים הם "שרי הוצאה". כך אמור להיבנות תקציב: שניים "עוצרים", עשרים "דוחפים". אבל מה קורה כאשר שר האוצר בעצמו הופך לשר הוצאה קואליציוני? בדיוק מה שאנחנו רואים עכשיו: אין בלמים. אין בקרה. אין אחריות. יש רק שימוש ציני בכלי התקציבי, שאמור להיטיב עם הציבור הרחב, ככלי פוליטי שמטרתו להיטיב עם הפוליטיקאי ואנשי שלומם.
2. אסור להתבלבל: על אף שמדובר בכספים פוליטיים, הם אינם חלק מ-4.5 מיליארד השקלים שהוגדרו בתוך ההסכמים הקואליציוניים. תזכורת: סמוטריץ' בעצמו טען בפומבי כי אין חיה כזו כספים קואליציוניים, וגם תקציב לתיאטרון הבימה הוא כסף קואליציוני. גם השנה ניסו בממשלה להוריד לגמרי את התגית הזו, שעושה כותרות רעות בעיתונים. בלחץ פקידי האוצר והייעוץ המשפטי לממשלה, רק 300 מיליון שקל מתוך הכספים הקואליציוניים נצבעו בסופו של דבר ככספים רגילים - פחות מ-6%. ל-94% הנותרים יש לקרוא בשמם האמיתי: שוחד פוליטי. למהלך הזה יש משמעות פרקטית חיונית: כספים קואליציונים לא נכנסים לבסיס התקציב, וכתוצאה מכך בכל שנה יש הכרח לאשר אותם שוב ושוב.
3. כדי לממן את הגדלת הגירעון, יידרש קיצוץ רוחבי של 5%, שעלול להקפיא ואף לנטרל את פעילות המשרדים בשנה הבאה. זה לא נשמע הרבה, אך אסור לשכוח את הכוכבית: זה 5% מהתקציב שלא כולל שכר, חוזים חתומים, התחייבויות קודמות ופרויקטים שכבר יצאו לפועל. אז מה נשאר? באוצר כבר מתריעים: זה לא ייגמר ב-5% - בסוף הקיצוץ יהיה גדול בהרבה. דווקא בשנה של התאוששות - אין כסף למשרדים.
אחת ההמלצות שכלכלני ה-OECD נתנו לממשלה בדוח האחרון שהתפרסם לפני שבוע היא להימנע מקיצוצים רוחביים. ההמלצה השנייה היתה לקצץ בפטור ממע"מ. סמוטריץ' עשה את ההיפך בשני המקרים. כל זה לא מפריע לשר האוצר להמשיך לטעון שמדובר ב"תקציב אחראי".
