פרשנות
ה־OECD משבח את הצמיחה, אך מזהיר שכניעה תקציבית לחרדים תקריס את המשק
דו"חות כלכליים מהארץ ומהעולם מציגים תמונה עקבית: בחברה החרדית בקושי עובדים, לא לומדים ומשלמים מעט מסים, והממשלה לא עושה דבר כדי לשנות את המגמה המסוכנת. אם עד 2065 לא יהיה שינוי, ההוצאה הממשלתית על האוכלוסייה החרדית תוביל לקריסת המדינה תחת גירעון מבני
בזמן שממשלת ישראל מקדמת במלוא המרץ את חוק ההשתמטות, שני גופים מקצועיים כלכליים, אגף התקציבים במשרד האוצר וה־OECD, פרסמו דו"חות שמסבירים מדוע החוק יקבע את מנגנון ההרס העצמי של כלכלת ישראל.
נתחיל בפרק על כלכלת ישראל מתוך דו"ח התחזיות החצי־שנתי של ארגון ה־OECD. הדו"ח מלא תקווה: צמיחה גבוהה, יצוא מזנק, אבטלה צונחת, אינפלציה יורדת, ריבית מתמתנת - גן עדן מאקרו־כלכלי. אלא שמי שאחראי לזה כנראה הוא המגזר העסקי, יחד עם בנק ישראל.
הדו"ח מדגיש כי בניגוד לשנתיים האחרונות בהן הצמיחה הובלה על ידי ההוצאה הממשלתית (שגרמה לזינוק של כ־230 מיליארד שקלים בחוב), הפעם היא תתבסס על השקעות ויצוא של ההייטק הישראלי. במקביל, בנק ישראל, באמצעות המדיניות הנוקשה שלו ובסיוע הפיחות בשקל, בגלל סוף המלחמה והעוצמה של המגזר העסקי, הצליח להשתלט על האינפלציה ולפיכך גם יכול להפחית את הריבית.
מה מכביד על גן העדן? הממשלה. בדו"ח מתבלטות שתי המלצות מרכזיות: הראשונה היא לבטל את הפטורים ממע"מ. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כבר הודיע על הכפלת הפטור למסחר מקוון, ל־150 דולר במקום 75 דולר. ההמלצה השנייה היא שהממשלה חייבת להפסיק לבצע קיצוצים רוחביים ו"לטרגט" הוצאה מיותרת. בדו"ח מצוין כי נדרש קיצוץ בהטבות ובסבסוד לבחורי הישיבות משום שהן "מדכאות תמריצים להשתתפות בשוק העבודה". כלומר, המדינה מממנת תמריצים אפקטיביים להפחתת התעסוקה ולפיכך לפגיעה בצמיחה.
אם הקשר ההדוק בין ההטבות לבחורי הישיבות לפגיעה בצמיחה לא היה ברור, אגף התקציבים באוצר, הגוף המקצועי שאחראי על גיבוש המדיניות המאקרו־כלכלית של המדינה, פרסם חוות דעת מקצועית שכללה פרק בו מוסבר מדוע חוק ההשתמטות הוא מתכון לקטסטרופה כלכלית. דווקא בנספח הנתונים, שלא זוכה בדרך כלל לתשומת לב ציבורית, מונח "תצלום רנטגן" של הבעיה הכלכלית ארוכת הטווח החמורה ביותר של ישראל: המבנה הדמוגרפי־תעסוקתי של החברה החרדית ומה שהוא עומד לעשות לכלכלה הישראלית ב־20, 30 ו־40 השנים הבאות. נספח זה הוא צפירת אזהרה על קונסולידציה של מנגנון הרס עצמי באמצעות חוק ומתאר את המלכודת הפיסקאלית־דמוגרפית שישראל תקועה בה.
זאת הדמוגרפיה, טמבל
ראשית, הדמוגרפיה. תוך 40 שנה שליש מאוכלוסיית המדינה תהיה חרדית. משקל החרדים באוכלוסייה עתיד להכפיל את עצמו בתוך שני עשורים ולשלש את עצמו עד 2065. זו לא בעיה קטנה ובמונחים כלכליים זו טלטלה מבנית.
כל מודל של צמיחה ארוכת טווח של מדינה כמו ישראל, שאין לה משאבי טבע, מבוסס על שני משתנים מרכזיים: הון אנושי ופריון עבודה. כיום, לעומת האוכלוסייה הכללית, החברה החרדית מאופיינת בתעסוקה נמוכה, שכר נמוך, השכלה נמוכה ותלות גבוהה במדינה. כאשר אוכלוסייה כזו הופכת לגדולה ביותר במדינה - המשק כולו נשאב מטה. בספרות הכלכלית התופעה מכונה Population Fiscal Trap - מצב שבו הגידול של קבוצות לא־יצרניות במדינה מחייב הגדלה עצומה של תקציבים, בעוד בסיס המיסוי נשחק. ישראל בדיוק ברגע הזה.
כאשר בוחנים את מלכודת האוכלוסייה לעומק, נקודת התורפה הראשונה היא התעסוקה: כמחצית מהחרדים (47%) פשוט לא עובדים. שיעור התעסוקה של החרדים נמוך ב־33% לעומת היהודים הלא חרדים ונמוך ב־24% לעומת הערבים. בחוות הדעת של אגף תקציב כותבים כי "פער זה משקף כמות של כ־90 אלף גברים חרדים שאינם מועסקים בגילאי 25–66". אלו נתונים שמפרקים כל מודל צמיחה. המשוואה פשוטה: פחות עובדים זה פחות תוצר, כלומר פחות מסים ויותר מקבלי תמיכות, מה שמתבטא ביותר הוצאות לממשלה. כשקבוצה עם תעסוקה של 53% הופכת לשליש מהמדינה - מקבלים משק שחלק עצום ממנו פשוט לא עובד.
מלכודת העוני הבין־דורית
אבל הבעיה איננה רק שהגברים לא עובדים, אלא שאלו שעובדים מרוויחים מעט. כל הרעיון של עבודה מבוסס על כך שמי שעובד - מחלץ את עצמו ואת משפחתו מעוני. עם זאת, הנתונים מראים כי גבר חרדי מרוויח פחות מחצי מגבר יהודי לא חרדי. הפער בשכר מוסבר בפער בפריון: חרדי ללא לימודי ליבה, ללא בגרות, ללא הכשרה מקצועית, ללא השכלה על־תיכונית, לא יכול לייצר ערך מוסף בכלכלה מודרנית שמבוססת על הייטק, טכנולוגיה ושירותים מתקדמים.
גרוע מכך, זה הבסיס למלכודת העוני הבין־דורית: שכר נמוך מייצר פחות השקעה בילדים ומנציח שוב עוני. זה בדיוק המחזור שהמשק הישראלי מתמרץ כעת באמצעות חקיקה. לראייה, לפי נתוני אגף התקציבים, ל־80% מהצעירים החרדים אין בגרות. כלומר, כל שמונה מתוך עשרה חרדים נטולי כלים בסיסיים להתמודד עם שוק עבודה מודרני.
עוד לפי נתוני אגף תקציבים, רק 14% מהחרדים הם בעלי השכלה על־תיכונית - השיעור הנמוך ביותר בחברה הישראלית. כשקבוצת אוכלוסייה ש־80% ממנה חסרי בגרות תהיה שליש מהמדינה, היא תהפוך אותה ב־2065 לבעלת רמת כישורים של עולם שלישי אך עם עלויות ביטחון של המזרח התיכון.
איך בכל זאת הדברים מסתדרים בינתיים? בגלל התקציבים שהממשלה מקצה לחרדים. המדינה מוציאה בחודש על משק בית חרדי 35% יותר מאשר על משק בית יהודי לא חרדי בגלל מספר נפשות גבוה, קצבאות ילדים, תמיכות במוסדות תורניים ושאר שירותים ממשלתיים. ההוצאה החודשית על משק בית חרדי היא כמעט 18 אלף שקל (כולל שירותים ממשלתיים) לעומת 13.3 אלף שקל על משק בית יהודי לא חרדי.
מה לגבי תמונת הראי בהכנסות? משק בית חרדי תורם לקופת המדינה בממוצע חצי ממשק בית יהודי שאינו חרדי ורבע פחות ממשק בית ערבי בגלל תעסוקה ושכר נמוכים שמובילים להכנסה נמוכה. כלומר, הסיפור מתחיל בהוצאה ענקית, נמשך במסים מעטים ונגמר בגירעון עצום. לפי הנתונים, משק בית חרדי מייצר גירעון חודשי של 10,500 שקלים. זה יותר מ־120 אלף שקלים גירעון לשנה למשפחה.
ב־2065 המדינה לא תוכל לממן את עצמה
בין כל הנתונים המדאיגים נדגיש כי הדמוגרפיה עוד לא באה לידי ביטוי באופן מלא: התחזית ל־2065 מציגה מדינה שלא יכולה לממן את עצמה. כעת העודף של משקי הבית הלא חרדים מכסה את הגירעון של החרדים, אבל בעוד כמה עשורים ישראל תעמוד בפני בור תקציבי מובנה של כ־40 מיליארד שקלים בכל שנה רק בגלל המבנה הדמוגרפי־תעסוקתי - זו קריסה.
ומה עושה הממשלה? מקבעת את הבעיה ומחזקת את מנגנון ההרס העצמי. במקום להתמודד עם הנתונים, הממשלה מחזקת אותם באמצעות קביעת גיל הפטור משירות צבאי ל־26, מחזירה הטבות שמפחיתות תמריצים לעבוד ולהתגייס, יוצרת מנגנון סנקציות שאינו רלבנטי ואינו ניתן למימוש.
הדו"ח של ה־OECD והמספרים של אגף התקציבים צריכים להיות מודבקים על דלת הכניסה של ישיבת הממשלה הבאה על תקציב 2026. ישראל של 2040, 2050 ו־2065 לא תוכל לממן תשתיות, בריאות, חינוך וביטחון אם שליש מהמדינה לא עובד, לא לומד ולא משלם מסים. אם ממשלת ישראל לא תשנה כיוון, לא תפתח את הכלכלה החרדית, לא תבטל חסמים תעסוקתיים ולא תחייב לימודי ליבה - פערי השכר והתעסוקה, והגירעון המבני יבלעו את כולנו. אם לא נשבור את מנגנון ההרס העצמי עכשיו - הוא ישבור אותנו בעתיד.
