השופט השמרני נגד טיעוני המבקר: "7 באוקטובר זה לא סעיף סל, זה לא משהו שנכנס לסעיף שונות"
השופט אלכס שטיין הזדעזע מטיעוני המבקר, שמתגונן מהעתירות נגד סמכותו לקיים בדיקה לגבי מלחמת חרבות ברזל. זאת לאחר שהסתמך על סעיף ולפיו בסמכותו לבקר "כל עניין אחר שיש בו צורך"
האם ההסדרה הכלכלית מול החמאס, או בתרגום לעברית פשוטה יותר, העברת מזוודות הדולרים מקטאר באישור ראש הממשלה נתניהו – היא מדיניות או פרקטיקה שמבקר המדינה מוסמך לבדוק אותה? השאלה הזו עלתה, בין היתר, בדיון שהתקיים אתמול (ב') בבג״ץ בעתירות של הסניגוריה הצבאית והתנועה לאיכות השלטון נגד כניסת המבקר לבחינת נושאי הליבה, ארבעה ואולי יותר מתוך 52 נושאים שהמבקר בודק.
עו״ד ד״ר דורי קלגסבלד תקף את יומרת המבקר לבקר כל מה שימצא לנכון בשלושה נימוקים: העדר סמכות, קיום אלטרנטיבה מתאימה יותר שמצויידת בכלים המתאימים יותר – ועדת חקירה ממלכתית – ופגיעה בזכויות המבוקרים. אבל עזבו נימוקים, איפה השכל הישר שכהרגלו לא ממש מיוצג בדיונים מהסוג הזה. האם במדינת ישראל, לפני שלקתה בטרלולי הפייק, ההפיכה המשטרית והשטנה למסורת המשפטית, מישהו היה מעלה על דעתו שטבח ושבר בממדים תנ"כיים כמו ה־7 באוקטובר ייבדק בידי מבקר המדינה מתניהו אנגלמן? המשיב בחיוב היה לבטח מאושפז. היום הוא מגן על אפשרות זו בבית המשפט העליון.
כיוון שלבג״ץ אין מנדט לקבל או לדחות עתירה מטעמים של שכל ישר בלבד, יש לפרוט את הסוגיה לטיעוני משפט ובראשם הקרב על הסמכות. זו אבן הראשה. אם אין למבקר סמכות, העניין נסגר. אם יש סמכות, אז יקשה מאוד על בית המשפט לבחון את אופן הפעלתה, את שיקול הדעת שמפעיל המבקר. ולעניין זה עלו בדיון כמה דוגמאות עוכרות שלווה. למשל, בדברי עו"ד אייל רוזובסקי שמייצג את הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי. בארבע טיוטות ביקורת נמצא הלוי אחראי מבלי שקולו בכלל נשמע על ידי אנשי המבקר. "הסמכות לבקר אינה סמכות לחקור", אמר רוזובסקי, "חקירה שמטילה אחריות אישית מחייבת את זכות הטיעון למי שעלול להיפגע, ולא אחרי הטיוטה אלא לפניה. קשה מאד לשנות טיוטה אחרי שכותבים אותה ומשתכנעים בנכונותה. אנשי המבקר טוענים שאינם חייבים לפגוש כל אחד. על מי שמטילים אחריות חייבים לפגוש. אי אפשר לומר שהוא לא בר תועלת לעניין הטיוטה שמטילה עליו אחריות".
למבקר אצה הדרך להיכנס לכל מחדל אפשרי. אלא שהדרג המדיני הבכיר לא באמת נמצא תחת שבט ביקורתו וכהונת אנגלמן מסתיימת בקרוב. לכן הוא ממוקד בצבא ובמחדליו, מה שמשרת היטב את האינטרסים של ראש הממשלה. ולכן, גולש המבקר לביקורת/חקירת נושאים שאינם ביקורת קלסית – חריגה ממינהל תקין, שניתן לבחון באמצעים מדידים שמצביעים על הסטייה מהנורמה.
היועצת המשפטית לממשלה היא חסידה מובהקת של ועדת חקירה ממלכתית. לפני בג"ץ תלויות עתירות להקמתה, ובשדה הפוליטי נרקמות יוזמות שונות ומשונות לתחליפי ועדה ממלכתית. ראשת ההרכב, דפנה ברק־ארז, דיכאה כל ניסיון לחרוג לכיוונים האלה ולצאת מגדר העתירות שלפניה - בדיקת סמכות המבקר שהתרחבה, לפי העותרים, מביקורת לחקירה תוך פגיעה בזכויות המבוקרים, ובהליך שאינו שקוף וחותר תחת דרך המלך של ועדה ממלכתית. לגבי הוועדה אמר בא כוח היועצת, עו"ד יונתן ברמן, היו שלוש שאלות – האם, מתי ואיך. נדמה שעל שתי הראשונות יש כבר תשובה, המחלוקת היא על השלישית. על האם ומתי יש פחות או יותר הסכמה – כן ובקרוב – השאלה היא טיב הוועדה. אם היה ניתן לקבל בדוחק את אופציית המבקר כשלא הייתה כלל ועדה על הפרק וצריך היה לתפוס מסמכים שלא ייעלמו, בכוונה או שלא, אז היה מקום להתערבות המבקר. "בהנחה שלא תקום ועדה, מי ייתן את האמת על ה־7 באוקטובר", זעק מנכ"ל משרד המבקר ישי וקנין, "אין לעלות על הדעת שתהיה עכשיו עצירה של ביקורת המדינה על נושאי הליבה כשאנו בשלב מאוד מתקדם".
באת כוח המבקר, עו"ד אליה צונץ ממשרד ש. הורוביץ, התעקשה על סמכותו של המבקר לבקר "כל עניין אחר שיש בו צורך" כפי שמורה סעיף הסל בחוק יסוד מבקר המדינה, סעיף שבא אחרי רשימת סמכויות המבקר לבקר את "טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחסכון של הגופים המבוקרים". "איך זה", התפלץ השופט אלכס שטיין באחד הרגעים הנדירים מבחינתו שקרוב להתפרצות: "איך זה באה הפצצה של 'כל עניין אחר' שעליו אתם טוענים לסמכות לבדוק דבר כזה גדול, לאסון קיומי. זה לא הגיוני, ככה לא כותבים חוקים. 7 לאוקטובר זה לא סעיף סל. זה לא משהו שנכנס לסעיף של שונות. אתם אמורים לבדוק יעילות, חיסכון וטוהר מידות, לא אירוע מסדר הגודל שעסקינן פה". צונץ השיבה ש"אין שום מניעה לבקר, אנחנו כותבים דו"חות על נושאים כאלה כעניין יומיומי", והותירה שוב את השכל הישר נכלם ומבויש מחוץ לאולם.
