ישראל–האיחוד האירופי: רגע האמת של הקהילה העסקית
הצהרת ראש הממשלה בנימין נתניהו ב־16 בנובמבר, כי “עמדת ישראל נגד הקמת מדינת-פלסטין לא השתנתה”, הכתה גלים מידיים בבריסל. באותה יממה פורסמו הצהרות קשות ממספר בירות אירופיות על “צורך לבחון מחדש את היחסים הכלכליים עם ישראל”. הצירוף הזה יצר שוב מומנטום מסוכן שמערער את היציבות של אחד הנכסים הכלכליים החשובים ביותר של מדינת ישראל.
דווקא עכשיו — הקהילה העסקית בישראל חייבת להשמיע קול.
משבר האמון מול האיחוד האירופי אינו תופעה חדשה, אבל החזרה אליו בתדירות כזו — פעם על רקע מה שקורה בעזה, פעם על רקע החלטות באו״ם, ופעם בגלל הצהרה מדינית — מייצרת מצב בלתי אפשרי עבור חברות ישראליות וזרות כאחד.
האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל: כ־33% מהיבוא וכ־28% מהיצוא שלנו קשורים ישירות לשוק האירופי. יותר מ־12,000 חברות ישראליות מנהלות פעילות עסקית מול אירופה; למעלה מ־150 חברות אירופיות מפעילות כאן מרכזי ייצור, לוגיסטיקה ופיתוח.
השוק הזה הוא לא “עוד שוק”. הוא מסגרת כלכלית אסטרטגית
מכאן שהשיח החוזר והמתלהט על “הקפאת הטבות”, “בחינה מחדש של הסכם האסוציאציה” או “הטלת מכסים” — איננו עניין תיאורטי. כל דיון כזה מטלטל את מערכת הסחר, פוגע בתכנון של יצרנים, יוצר היסוס אצל משקיעים ומחליש את האמון הרגולטורי שעליו נשענות תעשיות שלמות בישראל.
עם זאת, חשוב לומר בכנות: חלק מהביקורת האירופית נולד מוואקום — וואקום של הסברה, של דיאלוג, ושל היכולת להציג לעולם את העובדות בשטח. ישראל אינה יכולה להפקיד את מערכת היחסים הכלכלית שלנו בידי התפתחויות מדיניות בלבד. ממשלת ישראל נדרשת להחזיר את הדיאלוג הכלכלי והמדיני מול האיחוד למקום מקצועי, מנוהל ויציב.
מן העבר השני, האיחוד האירופי חייב להבין שהרטוריקה הפופוליסטית והמהירה נגד ישראל יוצרת נזק מיידי — גם עבורו עצמו. חברות אירופיות פעילות בישראל בתחומי סייבר, אנרגיה ירוקה, פרמצבטיקה, מים, חקלאות מתקדמת ובריאות — תחומים שבהם ישראל היא שותף טכנולוגי שאין לו תחליף. כל צעד פזיז נגד ישראל פוגע גם בחדשנות האירופית, באספקת מוצרים ובפרויקטי פיתוח משותפים תחת Horizon Europe ו־Digital Europe, מהם נהנו בשנים האחרונות גם מוסדות אירופיים וגם ישראליים.
כמי שעומד בראש לשכת המסחר והתעשייה ישראל–האיחוד האירופי, אני פוגש מדי שבוע מנכ״לים, יצרנים ומנהלי יצוא משני הצדדים. כולם אומרים אותו דבר: אי-הוודאות הפוליטית והדיפלומטית היא כיום הסיכון הגדול ביותר למערכת היחסים, לא היבטים כלכליים.
הקהילה העסקית — זו שמייצרת מקומות עבודה, מייצאת, מייבאת ומובילה חדשנות — חייבת להיות זו שמניעה את השיח קדימה. במקום להיגרר אחר כותרות, עלינו לחזור לבסיס:
שיתוף הפעולה עם האיחוד האירופי הוא מנוע צמיחה של ישראל. סחר החוץ עם אירופה מאפשר לתעשייה המקומית לעמוד בסטנדרטים הגבוהים בעולם. מיזמי המחקר המשותפים תורמים מיליארדי אירו למשק הישראלי. והתלות ההדדית — כן, הדדית — היא יסוד של יציבות אזורית.
המשבר האחרון צריך להפוך להזדמנות לשיקום ולהעמקת היחסים. על ישראל לשוב לשיח מקצועי, מעודכן ומבוסס נתונים מול בריסל; על האיחוד האירופי להתחייב למסגרת יציבה וארוכת־טווח שאינה מושפעת מרעש פוליטי רגעי; ועל הקהילה העסקית להשמיע קול ברור:
הסכם האסוציאציה אינו פריבילגיה — הוא הכרח.
ככל שהעולם הופך לתחרותי ומקוטב יותר, היחסים בין ישראל לבין האיחוד האירופי אינם בחירה אלא אינטרס אסטרטגי משותף. זה הרגע להעמיק, לא להתרחק.
ד״ר רוני בורנשטיין הוא יו״ר לשכת המסחר והתעשייה ישראל–האיחוד האירופי
