דו"ח המבקר
קרן הפיצויים מחלקת כסף בקלות - אך מתקשה להחזיר אותו
מתחילת המלחמה ועד אוקטובר 2024 שילמה קרן הפיצויים לפחות 1.5 מיליארד שקל תשלומים עודפים, והחזירה רק 250 מיליון. לפי דו"ח מבקר המדינה, 52% מהפיצויים במלחמה שולמו כמקדמות אוטומטיות, מחציתן לא צפויות לקבל אישור
מתחילת המלחמה ועד אוקטובר 2024 שילמה קרן הפיצויים של רשות המסים לפחות 1.5 מיליארד שקל תשלומים עודפים, ומתוכם הצליחה להחזיר רק 250 מיליון שקל - כך עולה מדו"ח מבקר המדינה שהתפרסם היום (ג'). תשלומים עודפים אלו מצטרפים לעוד לפחות 1.7 מיליארד שקל עודפים ששולמו במגיפת הקורונה ובסבבי לחימה קודמים.
מהדו"ח עולה תמונה מטרידה בנוגע לאופן שבו קרן הפיצויים ורשות המסים מתנהלים באישור הפיצויים. התמונה המתקבלת היא של יד שמאשרת פיצויים בקלות וללא מעורבות מקצועית מחד, ושל קושי גדול להחזיר לעצמה את הכספים שחולקו בטעות מאידך. ניתן להבין כמובן את הסנטימנט של אנשי רשות המסים שרוצים לסייע לאנשים בזמן מלחמה, אך הקלות שבה ניתן להשיג כספי פיצוי מיידיים, והסיכוי הנמוך שיהיה צורך להשיב את הכסף בסופו של דבר, הופכים כבר לפיתוי לאזרחים רבים.
הפירצה הראשונה היא "תשלום המקדמות": אם תוך 21 יום רשות המסים לא דנה בבקשה לפיצוי "נזק עקיף", היא מעבירה מקדמה של 60% מסך התביעה. מכיוון שרשות המסים נמצאת תחת לחץ עבודה גדול, הרי שחלק עצום מהכסף משולם כמקדמה. לשם ההמחשה, למעלה מחצי (52%, כ-7.2 מיליארד שקל) מהפיצויים ששולמו במלחמת חרבות ברזל על נזקים עקיפים עד אוקטובר 2024 היו למעשה מקדמות. לאור מה שהיה בסבבי לחימה קודמים, ההערכות הן שכמחצית מהמקדמות לא צפויות להיות מאושרות בסופו של דבר. המחדל בולט במיוחד לנוכח העובדה שב-70% מהמקדמות שאושרו (4.8 מיליארד שקל) היו סימנים מחשידים.
הפירצה השנייה קשורה ליכולת ההשבה של הכספים העודפים. ראשית, מתברר שלא פשוט להחזיר כסף פיצוי שהתקבל בטעות: אין מערכת מקוונת שניתן לבצע דרכה החזר לרשות המסים, ויש צורך בהעברה בנקאית. אבל חמור מכך, יכולת הגבייה החוזרת של רשות המסים נמוכה במיוחד - 71% מהכספים שניתנו בטעות בשומר החומות (21 מיליון שקל) טרם הוחזרו, ו-47% מהכספים שניתנו בטעות (655 מיליון שקל) גם טרם נגבו. אך כאמור, ניתן להעריך שהיקף הכספים שניתן שלא כדין גבוה בהרבה.
גם בנוגע לנזקים ישירים הרשות מתנהלת בצורה חובבנית למדי שמעמידה פיתוי לאזרח לדרוש פיצויים גבוהים בהרבה מהנזק האמיתי. דו"ח השמאי שנשלח לקרן הפיצויים מקבל שני אישורים לפני שהכסף משולם: האישור הראשון הוא טכני והשני מהותי. אלא שהאישור השני ניתן ב-63% מהמקרים על ידי עובד שלא קיבל הכשרה בתחום שמאות הרכוש, ואין לו באמת יכולת להעריך אם הנזק שנקבע שם גבוה או נמוך. יתרה מזו, כמעט ולא מתועדים מקרים שבהם קרן הפיצויים פנתה ל"חוות דעת נוספת" בכדי לבדוק האם השמאות הזו סבירה.
עוד עולה מדו"ח המבקר כי קרן הפיצויים לא יוצרת מאגר של זכרון ארגוני. כלומר, אין תיעוד של הפעמים שבהם עובדי הקרן ביקשו מהשמאי להפחית את השמאות ומה היו הסיבות לכך, וגם אין מעקב מסודר לגבי שמאי שמתגלה באופן עקבי כשמאי ש"מנפח שומות". במילים אחרות, המצב כיום הוא שאין שום תמריץ - מעבר לשיקולים ערכיים פנימיים - לא להציג שמאות מנופחת לקרן הפיצויים: סביר להניח שהיא תאושר, וכמעט אין סיכוי שמישהו ישלם מחיר על ה"ניפוח" הזה.
המבקר מותח ביקורת גם על העובדה שאין חקיקה מסודרת בנוגע לפיצוי נזקים עקיפים, והחקיקה בנוגע לנזקים עקיפים נעשית כל פעם אחרי האירוע. כתוצאה מכך, יש תקופת אי ודאות ממושכת (בממוצע 57 יום בין הנזק לבין אישור התקנות בחקיקה). המבקר מציע לקבוע בחקיקה קבועה מודל של פיצוי על נזק עקיף. רשות המסים דוחה את הטענה הזו וסבורה כי אפשר לבנות מעין "ארגז כלים" לתקופת מלחמה, אך לא בטוח שנכון לקבוע בחקיקה מראש את הפיצויים על נזק עקיף בגלל עלויות פיסקליות. המבקר לא מקבל את הטענה הזו ומציע פתרון ביניים לסוגיה התקציבית. עם זאת, יש להוסיף כי באוצר טוענים כי קביעת פיצוי קבוע לנזקים עקיפים עשויה לתמרץ אנשים לא לחזור לעבודה.
המבקר מותח ביקורת גם על העובדה שהחשב הכללי באוצר מנהל את הקרן הזו כ"קרן רישומית", ולא כ"פיקדון ייעודי" שמושקע ולא נוגעים בו. לטענת החשכ"ל, ניהול הקרן בצורה ממשית ולא רישומית איננו יעיל מבחינה פיסקלית. אך המבקר חושף שייתכן שיש בעיה משפטית בניהול קרן הפיצויים כקרן רישומית, ומציע לבדוק את העניין מבחינה משפטית.
המבקר גם מתייחס לשאלה אם היו מספיק כספים בקרן הפיצויים כשנכנסנו למלחמה. המבקר חושף שב-2018 היה צוות פנימי של הממשלה שהעריך כי בתרחיש החמור הנזקים לעורף יהיו כ-36.5 מיליארד שקל, וכי זה התרחיש שיש להיערך אליו. אלא שערב המלחמה היו בקופה 17.7 מיליארד שקל בלבד.
