פרשנות
רשות התחרות בדרך לתת עוד כוח לגופים החזקים בשוק התקשורת
המכתב ששלחה הרשות לפרטנר ול-yes מסמן את הכיוון שלה להתנגד לשיתוף הפעולה ביניהן, במהלך שעשוי לשרת בעיקר את האינטרסים של דודי ורטהיים ואבי ניר מקשת, אלי עזור מצ'רלטון ויצחק מירילשוילי בערוץ 14
1. יותר מ-8 חודשים חלפו מאז נחתמה עסקת הטלוויזיה בין פרטנר ל-yes, פרק זמן ארוך בו המתינו הצדדים להחלטת רשות התחרות אם לאשר או לדחות את העסקה. אתמול הגיע סוף סוף איתות מהרשות בדמות מכתב בו היא מעלה חששות מהשלכות העסקה על התחרות בשוק הטלוויזיה.
למרות הימשכות הבדיקה, הטענות במכתב שנשלח מהרשות נראות יותר כמו שליפות מהשרוול של מי שבא עם החלטה מוכנה מראש וניסה להתאים את הסיבות לכך. הן בעיקר מציגות הבנה חלקית במקרה הטוב של הנעשה בשוק הטלוויזיה ומשרתות בסופו של דבר דווקא את המתחרים החזקים בתחום, שימשיכו ליהנות מכוח בלתי מוגבל שמתגלגל מדי שנה לחשבונות של הלקוחות – ועכשיו דווקא בחסות הרגולטור.
2. נתחיל בעובדות היבשות: שוק הטלוויזיה בישראל נמצא כבר כמה שנים בסטגנציה. אחרי המפץ בשוק עם כניסת סלקום בסוף 2014 ושל פרטנר שנתיים וחצי לאחר מכן, השוק התייצב בשנים האחרונות על אותם נתחי שוק. כניסתה של freeTV לפני שנתיים הצליחה להזיז מעט את המחט, אבל השוק נע סביב אותם המספרים פחות או יותר. אם להתמקד רגע בפרטנר עצמה, בשנתיים האחרונות מספר הלקוחות של החברה בטלוויזיה בירידה – מ-220 אלף ב-2022 ל-203 אלף ב-2024. בסלקום באותה תקופה הצטרפו כ-10,000 לקוחות חדשים וב-yes איבדו 12 אלף לקוחות. ב-freeTV, כך מעריכים בענף, גייסו כ-70 אלף לקוחות עד היום.
הסיבה לכך שפרטנר לא מצליחה לגדול בתחום היא התשומות הגבוהות הנדרשות כדי לייצר מוצר תחרותי שיביא לנטישת לקוחות מהמתחרות הגדולות, בעיקר HOT ו-yes – גם רשות התחרות ערה לכך. אך חברת התקשורת, שלקח לה כמעט עשור (כמו מתחרותיה בסלולר) להתאושש מפתיחת השוק לתחרות, לא יכולה להרשות לעצמה את ההשקעות הללו, בעיקר בתוכן, שצומחות מדי שנה באחוזים ניכרים. פרטנר למעשה מפסידה כסף על הטלוויזיה שהיא מציעה ללקוחות, וזה היה רק עניין של זמן עד שההנהלה, תחת אבי גבאי, תבחן את עתידה בתחום.
הטלוויזיה כיום היא מוצר נלווה לשירות האינטרנט על גבי סיבים אופטיים, ולפיכך הכרחית עבור החברה, מה שמייצר דילמה לגבי השארת הפעילות ההפסדית מול הצורך במוצר שיאפשר לגייס לקוחות. קשה לדעת מהדוחות הפומביים של החברה מהי הנקודה שבה השארת הפעילות הופכת ללא כדאית, אבל נראה שבפרטנר הבינו שזה המצב. כדי לא להישאר בלי אותו מוצר שמגייס לקוחות, הם פנו לעסקה עם yes. באותו אופן, חודשיים מאוחר יותר, החליטה סלקום לייצר עסקה מעט שונה מול HOT (שגם היא נבחנת על ידי רשות התחרות).
ברשות התחרות טענו אתמול כי כתוצאה מהעסקה התמריץ של יס להתחרות בפרטנר ייפחת, שכן היא תראה רווח מהצטרפות מנויים לפרטנר. זאת טענה שסותרת את ההבנה שהטלוויזיה היא מוצר משלים לשירות האינטרנט. בקבוצת בזק מנסים כל הזמן להביא לביטול ההפרדה המבנית בין בזק לבין yes, כך שחברת התקשורת הגדולה תוכל לשווק את הטלוויזיה של yes כחבילה אחת עם האינטרנט שלה (yes אגב מציעה כבר כיום חבילות אינטרנט וטלוויזיה). האם מישהו ברשות התחרות מאמין שלבזק אחרי ביטול ההפרדה המבנית או אפילו ל-yes עצמה לא יהיה אינטרס למכור ללקוחות באנדל של אינטרנט וטלוויזיה רק כי החברה רושמת רווח כלשהו ממכירת טלוויזיה לפרטנר?
3. הטיעון הזה הוא לא האבסורד היחיד במכתב של רשות התחרות. אחד משמעותי יותר הוא בטענה שההסדר בין yes לפרטנר עלול להוביל להגדלת כוח המיקוח של yes מול ספקיות התוכן, שכן הוא יגדיל משמעותית את כמות הלקוחות שעליהם היא מנהלת משא ומתן ויפחית מתחרה בשוק. גם כאן, נראה שחוסר ההבנה של כלכלני הרשות גבוה.
נשים רגע בצד את העובדה שמול ענקיות תוכן בינלאומיות כמו HBO, לאף חברה בשוק המקומי אין באמת כוח עודף. נשים בצד גם את זה שבשוק הטלוויזיה הקיים יש מגוון תכנים בזכות כניסתן של ענקיות הסטרימינג הבינלאומיות נטפליקס, אמזון, דיסני פלוס ואפל TV - ונתמקד בשלושה אפיקים של תוכן מקומי.
ראשית נדבר על יצירה ישראלית. בשעה של-yes, כמו ל-HOT, חובת השקעה רגולטוריות ביצירה מקומית, לפרטנר ולסלקום אין חובה כזאת, שכן הרגולציה לא התעדכנה לספקיות של טלוויזיה על גבי האינטרנט ומתייחסת רק לשידורי כבלים ולווין. אם כבר, הגדלת המנויים של yes עשויה להגדיל את ההשקעה ביצירה מקומית ולאפשר לשוק לספק עוד תכנים איכותיים כחול-לבן.
שני תחומים נוספים שעליהם שמה רשות התחרות דגש נוגעים לשידור הלינארי (שידורים חיים): ספורט וחדשות. מהטענה של הרשות ניתן להתרשם כי הם כלל לא בחנו אותו לעומק. שוק הספורט נשלט כיום על ידי שני גופים גדולים – צ'רלטון (ספורט 1) של אלי עזור ו-RGE. לקוחות של חבילות הספורט בישראל, בעיקר של צ'רלטון, יודעים בשנים האחרונות עליות מחירים תלולות, כמעט מדי שנה. הכוח בשוק הזה רחוק מלהיות בידיים של חברות הטלוויזיה.
הדבר נכון גם לשוק החדשות בישראל. למרות כניסתה של i24 בשנה האחרונה, בשוק שולטת ביד רמה קשת שבשליטת דודי ורטהיים ומנוהלת על ידי אבי ניר. גורמים בשוק הטלוויזיה מעידים כי בהסכמים מול קשת אין באמת משא ומתן על המחיר; יש את המחיר שקשת נוקבת בו, ומי שלא טוב לו, יצטרך להסביר ללקוחות שלו למה אין לו אפשרות של צפייה נדחית בתכני החברה, שהפכה לאופציה פופולרית בקרב צופים (שידורים ישירים קשת מחויבת להעביר). בשנתיים האחרונות מי שמחקים את ההתנהלות של קשת הם אנשי ערוץ 14 שבבעלות יצחק מירילשוילי, לצד איומים בחרמות על החברות מצד מגישי הערוץ.
כך, הטענה של הרשות לא רק שמקטינה את כוחן של חברות הטלוויזיה, שמייצגות את הלקוחות במקרה הזה מול הגופים הגדולים והחזקים, היא אף מקבעת את הדומיננטיות שלהן. אם נוסיף לכך את העובדה שהרשות אפשרה לקשת להקים את מיזם freeTV ולנגוס בחברות הטלוויזיה בסיוע המשאבים האדירים שלה (זמן פרסום יקר בשעות הפריים טיים), הרי שהמרוויח הגדול מההתנגדות של הרשות הוא לא אחר מאבי ניר ובעלי השליטה בחברה אותה הוא מנהל. במקום לבחון מחדש את האישור שניתן להקמת freeTV, שהעלתה את המחירים ללקוחות חדשים ב-10% לפני מספר שבועות, הרשות מתגמלת אותה.
4. קשה לנתק את מה שקורה ברשות התחרות בשנתיים האחרונות מהתנהלותו הכושלת של שר הכלכלה ניר ברקת. מאז מונה לתפקיד החליט ברקת לראות במיכל כהן, ראש הרשות, אשמה עיקרית בהתייקרויות במשק, בעיקר בשוק המזון. הוא לא הסתיר ניסיונות להדיח את כהן, לעקוף אותה וללחוץ עליה לפעול בניגוד לחוק (רשות התחרות היא רשות עצמאית לפי החוק ואמורה להתנהל במנותק מגחמות פוליטיות של שר כזה או אחר).
בחודשים האחרונים הגיעו לפתחה של כהן כמה עסקאות בעלות פרופיל ציבורי גבוה כמו עסקת פרטנר-yes, סלקום-HOT וגם עסקת פנגו-גט שגם אותה מכוונת כהן לפסול בנימוקי פגיעה בתחרות. מבלי להיכנס לנימוקים עצמם, שעשויים להיות מוצדקים, משך הזמן שבו נבחנת כל אחת מהעסקאות הללו – גט-פנגו נחתמה לפני כמעט 11 חודשים ופרטנר-yes לפני יותר מ-8 חודשים - נראה כמעט בלתי סביר, כאילו מקווים ברשות שהצדדים לעסקאות ייסוגו בעצמם ואז הרשות לא תידרש להגיב אליהן וחלילה לאשר אותן, כשהשר הממונה יכול למנף כל החלטה כזו להליך הדחה. כשבראש של כהן יושבת בוודאי החלטת בין הדין לתחרות לאשר את מיזוג מזרחי-טפחות עם בנק אגוד ב-2019, בניגוד להחלטת הממונה דאז, מיכל הלפרין, ההיסוס הזה ברור לגמרי.
